מלאכות האסורות והמותרות בשביעית

מלאכות האסורות והמותרות בשביעית – מושגים בשמיטה

מלאכות שנאסרו מדאורייתא בשנת השמיטה: 

התורה אסרה 4 מלאכות מן התורה, שהם: זריעה שהיא אב מלאכה, וזמירה שהיא תולדה שלה. קצירה שהיא אב מלאכה, ובצירה שהיא תולדה שלה. שאר המלאכות נאסרו רק מדרבנן.  

זריעה, היא זריעת גרעין, כאשר נטיעת ייחור היא נטיעה שדעת רוב הפוסקים שאינה אסורה אלא מדרבנן. נחלקו הפוסקים בדין שתילת שתילי ירקות או זריעת גרעיני אילן, אם הם בגדר זריעה או נטיעה.   

זמירה, היא זמירת הגפן שהיא זמירה מדויקת במקום מסוים ובאופן שיעיל לצימוח הבא. ויש אומרים שזמירה כעין זו מצויה רק בכרם, ואולי העוד עצים בודדים. ויש אומרים שכל זמירה בכל האילנות נאסרה מהתורה. אולם כולם מודים שיש סוגי הורדת ענפים שאינם אלא מדרבנן. 

קצירה ובצירה, היא מלאכות האסורות, לבצעם כדרך הבעלים הרגילים, אלא בכמות קטנה ורק לצורך עצמי בלבד.  

מלאכות שנאסרו מדרבנן בשנת השמיטה: 

שאר המלאכות שאינן מה 4 מלאכות שנאסרו מן התורה, אסור לעשותם בשנת השמיטה, וכגון, שאר סוגי גיזומים, ריסוסים, דישונים, ושאר מלאכות שבשדה ובצומח. 

מלאכת חרישה נחלקו הפוסקים אם נאסרה מן התורה או מדרבנן, אבל הסכמת הפוסקים שגירוד מעט מעל פני הקרקע אינה מלאכת חרשיה ואסורה רק מדרבנן. 

מלאכות שנאסרו רק מדרבנן הותרו לבצעם בשמיטה, כאשר הם באים לקיים את האילן שלא ימות, וכן אפשר להקל כדי לקיים את הפירות, שיהיו ראויים למאכל. ואף הותרו כדי לקיים ולשמר את הנוי של פרחים וכיו”ב. אולם נאסרו ביצוע מלאכות אלו כשמטרתם היא להשביח את הצמח או את היבולים. 

מלאכות דרבנן שנאסרו כשזה לאברויי – להשביח, והותרו כשזה לאוקמי – לקיים: 

מלאכות שאסורות מן התורה, אסור לעשותם בשמיטה גם אם המטרה לקיים את הצמח. אלא אם כן מלאכה זו תיעשה בשינוי מוחלט של הביצוע והתוצאה. אולם מלאכות שהם מדרבנן התירו כאשר המטרה לקיים. וכגון: התירו להשקות כדי שלא תיעשה הארץ מלחה. וכן התירו לרסס נגד מזיקים, באם החרקים יפסלו את הפרי מאכילה, או שהתולעת תחדור לעץ ותזיק לו. וכן התירו גיזומים מסוימים כדי שאור או ריסוס ייכנס לתוככי העץ ויגיע אל הפירות ועוד דוגמאות כיוצא בזה. 

מאידך נאסרו מלאכות שמטרתם להשביח ולפטם, וכגון מתן ריסוס שמטרתו לנפח – להגדיל, את נפח הפרי. ומלאכות שמטרתם להשביח נאסרו גם אם הם מסוגי המלאכות שאסורות רק מדרבנן.