עבר הירדן

כינוי לחלקה של ארץ ישראל המשתרע בצידו המזרחי של הירדן.

עבר הירדן שנכבש על ידי משה וכל ישראל [שהתיישבו שם שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה] נתקדש בקדושת ארץ ישראל, ועד חורבן בית ראשון, נהגו בו, מן התורה, כל המצוות התלויות בארץ.

דינו של עבר הירדן לאחר עליית עזרא, שנוי במחלוקת ראשונים: יש אומרים כי עבר הירדן, חלקו או כולו, נכבש על ידי עולי בבל, ויש חולקים.

להלכה: בעבר הירדן, כל דיני שביעית נוהגים שם מדבריהם, מלבד איסור ספיחין, שלא גזרו חכמים בעבר הירדן, ויש אומרים שהיינו דווקא במקומות שלא כבשו עולי בבל בעבר הירדן, אבל במקומות שכבשו, נוהג שם כל דיני שביעית כולל גזירת ספיחין, והעיקר להלכה שעבר הירדן גם במקומות שכבשו עולי בבל, לעולם יהיה דינם פחות מארץ ישראל ולא גזרו שם גזירת ספיחין כלל.

גבולות עבר הירדן הם: מנחל זרד שבקצה ים המלח עד נחל ארנון [הנמצא באמצעו של הים ממול עין גדי], זה מואב שדינו כחו”ל גמור. מנחל ארנון עד נחל יבוק, זה ארץ עמון ומוא ב שטיהרו בסיחון, ונוהגים שם מצוות הארץ מדבריהם, להוציא את הפינה הימנית של חבל ארץ זו, שהיא מסמוך להר נבו, מזרחית עד הדרך הגדולה למדבר, וצפונית עד נחל יבוק, שזו ארץ עמון [וכוללת את רבת עמון של ימינו] – שלא טיהרו בסיחון, ודינה כחו”ל. ומנחל יבוק וצפונה היא ארץ הבשן, הגלעד והגולן, נוהג שם כל מצוות הארץ מדבריהם. וגבולות חבל ארץ זו, כל אשר מזרחית לנחל שניר, דן, והבניאס, מהר חרמון, דרך אגם החולה, ים כנרת, ולאורך כל גבול הירדן עד מקור נחל יבוק, כל אשר מזרחית לקו זה, דינו כעבר הירדן, עד הקצה המזרחי שמעבר ליגר שהדותא. ושטח זה כולל בתוכו את כל ארץ הגולן של ימינו, שדין חבל ארץ זה כדין עבר הירדן.

לפעמים “עבר הירדן” משמש כינוי לחבל ארץ שעל יד הירדן מעברו המערבי, שבו כלולים שפלת לוד ובית חורון, עד ים התיכון והוא מתוך ארץ ישראל עצמה (ראה: פירוש המשניות לרמב”ם שביעית פ”ט מ”ב, ר”ע מברטנורא בפירושו למשנה שם, כפתור ופרח פרק מח).