מלאכות שביעית

מלאכות האסורות בשביעית מדאורייתא או מדרבנן.

ארבע מלאכות מפורשות בתורה שאין לעשותן בשמיטה : זריעה, זמירה, קצירה ובצירה.

המלאכות החקלאיות האחרות יש מהן אסורות מדרבנן, ויש מהן מלאכות מותרות. המלאכות האסורות הן מלאכות שמטרתן היא הגברת הצמיחה (הנקרא בלשון חז”ל ‘אברויי אילנא’), ומלאכות המותרות הן מלאכות שמטרתן היא שמירה על הקיים (הנקרא בלשון חז”ל ‘אוקמי אילנא’).

ניתן להקל במלאכות האסורות מדרבנן, אם הן נחוצות למניעת הפסד העץ או היבול.

נחלקו הפוסקים אם חרישה נאסרה מן התורה או מדרבנן.

מלבד זריעה, שהיא הטמנת זרעים בקרקע לשם הצמחתם, ישנן מלאכות נוספות שנאסרו מדין זורע. יש מהן האסורות מן התורה ויש שאסורות מדרבנן:

נטיעת עצים או שתילת ירקות, בין שהם חשופי שורש ובין שהם מצויים בגוש. הרכבת עצים. ריבוי על ידי הברכה, וכל אופני הריבוי (שלוחות, ייחורים וכדומה).

זמירה היא פעולת קיצור ענפי גפן לשם פריצת ענפי פרי חדשים ממנה. פעולה זו אסורה מן התורה.  בשאר אילנות נחלקו הפוסקים: יש אומרים שאסורה מן התורה, ויש אומרים שלא נאסרה אלא מדברי חכמים. ודעת רבינו הרמב”ם, שזמירה אסורה מן התורה הן בכרם והן בשאר אילנות. כל הפעולות הגורמות להצמחה – אסורות מדרבנן,  מפני שהן תולדות זריעה או זמירה.

אין לקצור, לבצור, לקטוף או לאסוף את היבול למטרה מסחרית לצורכי שיווק רגילים כפי שהבעלים עושים בכל שנה, מותר לקחת יבול רק לצורכי בני הבית ובכמות מועטה, או במסגרת שליחות מטעם אוצר בית דין.