1. בית
  2. /
  3. מושגים בשמיטה
  4. /
  5. לאוכלה ולא להפסד
לאוכלה ולא להפסד

לאוכלה ולא להפסד

אסור להפסיד את יבול השנה השביעית.

פירות שביעית נועדו לשימושם הרגיל, כגון לאכילת אדם, לאכילת בהמה, לצביעה ועוד, ואסור להפסידם או לקלקלם, שנאמר: “והיתה שבת הארץ לכם לאכלה”, ודרשו: “לאכלה” – ולא להפסד.

איסור זה קיים גם כאשר הפירות עדיין על העץ, ולכן אסור לקצוץ אילן נושא פירות כדי להשתמש בעץ, ואסור לעשות כן גם בשעה שפירותיו עדיין אינם ראויים לאכילה.

כמו כן, אסור לקטוף פרי בוסר כדי לאוכלו, מכיון שבכך מונעים מן הפרי להגיע לייעודו. ברם, פרי בוסר שנשר או שנתלש בטעות, מותר לאוכלו מכיון שבין כה וכה אינו ראוי עוד לאכילה רגילה.

יש אומרים שאין למלא את הכוס בזמן ההבדלה עד שיתמלא על גדותיו וישפך [בשביל שיהיה סימן לשפע], אלא אם כן יש צלחת מתחת הכוס שלא ילך היין לאיבוד. וכמו”כ, אין לכבות את נר ההבדלה ביין שנשפך לצלחת.

כמו כן מטעם איסור הפסד, יבולים שדרך לאכלם חיים – אסור לבשלם, כגון מילונים, אבטיחים, אפרסקים וכיו”ב. וכן יבולים שדרך לאוכלם מבושלים – אסור לאכלם חיים, כגון תפוחי אדמה, בטטה וכיו”ב. ואותם שהדרך לאוכלם בין חיים ובין מבושלים – יאכלם כרצונו, כגון: עגבניות, פלפל, בצל, סלק גזר ועוד. כמו”כ, מיני יבולים שיש האוכלים אותם רק מבושלים, ויש האוכלים אותם גם כשהם חיים – מותר לאוכלם בכל הצורות והאופנים.

אין איסור להפסיד שאריות אוכל או מזון שהתקלקל ואינו ראוי עוד לאכילת אדם, והוא שאין רגילים להאכילם לבהמות. לעומת זאת, גלעינים וקליפות הפרי אסור להפסידם גם שאינם ראוים למאכל אדם כל עוד וראוים הם למאכל בהמה.

יש אומרים, שאין איסור הפסד פירות שביעית אלא בקלקול הפרי בידיים, אך גרימת קלקולו – כלומר: להביאו לקלקול בעקיפין – מותרת. אך העיקר להלכה שרק אם ההפסד יגרם כתוצאה משימוש בדרך הרגילה בכל השנים – מותר. ולכן מותר לאכול פרי ולהשאיר חלק ממנו, אע”ג שחלק זה לא ייאכל וסופו להיפסד, וה”ה שמותר ליתן לפני התינוקות אוכל אע”ג שהם מפוררים ומביאים חלק מהאוכל לידי הפסד. אך אסור להניח פירות שביעית במקום שיש דריסת רגל לאנשים, או ליד מקור חום, שיתקלקלו הפירות.