דמי שביעית

דמי שביעית

התמורה שהתקבלה עבור פירות שביעית יש בה קדושת שביעית.

המוכר פירות שביעית ומקבל עבורם כסף בין במטבעות בין בשטרות, או מחליפם במאכלים אחרים, בין בדרך המותרת בין בדרך האסורה, הכסף או המאכלים יש בהם קדושת שביעית, וכל הדינים החלים על פירות שביעית חלים עליהם.

מותר להשתמש בדמי שביעית רק לקניית דברי מאכל או שתיה ואין לקנות בהם קרקעות, בגדים, כלים, בהמה טמאה שאינה עומדת לאכילה, וכדומה.

אולם, קיים הבדל עקרוני בין קדושת “פירות שביעית” לקדושת “דמי שביעית”:

פירות שביעית, לא תפוג מהם קדושת שביעית לעולם בשום דרך שהיא, ואילו דמי שביעית, כאשר אדם קונה בהם מצרכי מזון כל שהם, הרי שהקדושה עוברת מהם אל המצרכים שנקנו, ומעתה יש על המצרכים קדושת שביעית, והדמים עצמם יוצאים לחולין.

לדוגמא: המוכר פירות שביעית – הכסף נתפס בקדושת שביעית, וגם הפירות נשארו בקדושתם.

קנה בכסף דגים – הכסף יצא לחולין, והדגים נכנסו תחתיהם.

החליף את הדגים בבשר – הדגים יצאו לחולין, והבשר נתפס במקומם בקדושת שביעית.

כלל זה קרוי בלשון המשנה: “אחרון אחרון נתפס בשביעית, והפרי עצמו אסור”.

 

ישנם אופנים בהם אין הדמים נתפסים בקדושת שביעית:

1. כשהתשלום נעשה באמצעים שאינם כסף ממשי, כמו בכרטיס אשראי או בצ’קים.
2. כשהמכירה היא בהבלעה, כלומר, אדם הקונה מוצר הקדוש בקדושת שביעית יחד עם מוצר שאין בו קדושת שביעית, יכול להתנות עם המוכר שהתשלום יתקבל רק על הדבר שאינו קדוש – עליו יקבל המוכר מחיר גבוה יותר – ואילו פירות השביעית יינתנו במתנה ללא תמורה.
3. כשהתשלום נעשה בהקפה, באופן שהפירות עוברים לבעלות הקונה מיד והתשלום מתבצע כעבור זמן).