לקיטה
תלישת הירקות או האתרוג מהשדה משייכת אותו לזמן בו הוא נלקט.
הדין הוא, שבפירות האילן הולכים אחר “חנטה”, כלומר, שהחנטה היא הקובעת את השתייכותם של הפירות לשנה מסויימת, בתבואה ובקטניות הולכים אחר “הבאת שליש”, ובירקות ובאתרוג הולכים אחר “לקיטה”.
השלב הקובע בירקות לשביעית, הוא הלקיטה בפועל מן השדה, כלומר אם נלקטו הירקות מראש השנה של שביעית דינם כיבולי שביעית. ואפי’ שנגמר בישול הירק קודם ראש השנה, כל שנלקט בשביעית דינו כיבולי שביעית, ואם נגמר גידולו לגמרי בשישית, ומקום חיבור הירק יבש ואין לו כל תועלת מחיבורו לצמח, יש להקל ולהחשיבו כיבול שישית, אף אם ילקט בשביעית. ובכלל הירקות, הם כל הירקות הנאכלים: תפוח אדמה, שומים, בצלים, בננות, פאפיה, שעונית [פסיפלורה], אננס ועוד.
מקור הדברים הוא בדרשת הפסוק (דברים טז, יג): “באספך מגרנך ומיקבך” – רבי יוסי אומר, מה גורן ויקב מיוחדים שגדלין על מי שנה שעברה (כלומר, שעיקר גידולם בא מכוח מי גשמים של השנה הקודמת), ומתעשרים לשנה שעברה (כלומר, אף שנלקטו אחרי ראש השנה, הזמן הקובע בהם הוא שליש גידול – בתבואה, וחנטה – בפירות האילן), יצאו ירקות שגדלים על מי שנה הבאה (מיניקת הלחות המצויה כעת בקרקע), ומתעשרים לשנה הבאה (כלומר, שמתחייבים במעשרות לפי השנה שנלקטו בה).
וכן נפסק להלכה: “ליקט ירק ערב ראש השנה עד שלא באה השמש, וחזר וליקט אחר שבאה השמש, אין תורמין מזה על זה, שזה חדש, וזה ישן”. כמו כן, לגבי שביעית “הירק כשעת לקיטתו”, ולכן: ירק שגדל בשנה השישית אך נלקט בשביעית, כל דיני קדושת שביעית חלים עליו.
דין אתרוג לעניין מעשרות שווה לירק שהולכים בו אחר לקיטה, כנאמר בגמרא ‘מה ירק דרכו ליגדל על כל מים, אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו’, – בניגוד לעצי פרי אחרים המסתפקים במי גשמים, הרי שאתרוג בדומה לירקות “גדל על כל מים” וזקוק להשקייה חיצונית. ואולם התאריך הקובע את המעבר שלו משנה לשנה, אינו אחד בתשרי כתאריך הירק, אלא ט”ו בשבט כתאריך האילן.
לעניין שביעית נחלקו תנאים אם דין האתרוג כירק או כאילן. ולמעשה אנו מחמירים והולכים גם אחר לקיטה וגם אחר חנטה, כלומר: אתרוג שחנט בשישית ונלקט בשביעית, נוהגים בו קדושת שביעית מספק [ואף מעשרים ממנו מעשר עני מספק]. וכן אתרוג שחנט בשביעית ונלקט בשמינית, נוהגים בו קדושת שביעית מספק [ואף מפרישים ממנו תרו”מ מספק]. ואם חנט בשביעית ונלקט בשביעית, יש בו קדושת שביעית מן הדין, ופטור מן המעשרות כדין יבולי שביעית.