אין מוציאין פירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ

אין מוציאין פירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ

אסור להוציא פירות הקדושים בקדושת שביעית מארץ ישראל לחוצה לארץ.

איסור זה הוא מדברי סופרים, ובטעמו נחלקו הראשונים:

לדעת הראב”ד והר”ש משאנץ וכן נראה בדעת הרמב”ם גזירה שמא יתחלפו פירות שביעית בפירות חוץ לארץ, כלומר שחוששים שמא המחזיק בהם לא יזהר לנהוג בהם קדושת שביעית, ולדעת הרא”ש והרע”ב הטעם הוא, משום שיש לבערם בארץ ישראל, שנאמר:

“ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול”.

על פי דעה זו, האחרונה, יש מן האחרונים שחידשו, שאם היו הפירות בארץ ישראל בזמן הביעור, ודין ביעור קוים בהם, אין עוד איסור להוציאם לחוץ לארץ.

יש סוברים שאיסור זה קיים אפילו אם מוציאים את הפירות לחוץ לארץ לצורך צידה לדרך וכדומה, ויש סוברים שרק ייצוא לשם מכירה (אפילו בדרך המותרת) אסור.

אולם להלכה טעם האיסור כדעה הראשונה משום חשש זלזול בפירות שביעית, ועל כן בכל אופן יש לאסור.

שליחת אתרוגים מ’אוצר בית דין’ לצורך קיום מצות ארבעת המינים, דעת האחרונים להקל בזה במקום הצורך, משום שלא גזרו חכמים במקום שע”י גזרתם תתבטל מצוה יקרה זו.

באשר למקום ביעורם של הפירות שהוצאו לחוץ לארץ, מצינו מחלוקת תנאים:

דעת רבי שיבערם בחוץ לארץ, ואילו לדעת רבי שמעון בן אלעזר, יש להחזירם למקומם בארץ ישראל ולבערם שם. הרמב”ם פסק כרבי.