קדושת שביעית

קדושת שביעית

קדושת שביעית בקצרה:

מהי קדושת שביעית? כתוב בתורה: “והייתה שבת הארץ לכם לאכלה” (וייקרא כד, ו)

מהמילים ‘לכם ו’לאכלה למדנו שיש לנהוג בהגבלות מסוימות בצמחים הגדלים בארץ ישראל, בשנת השמיטה.

‘לכם– ולא לאחרים. אסור להאכיל גוי מיבול שביעית.

‘לאכלה– ולא לסחורה ולא להפסד. מותר לאכול אך אסור למכור בחנות או לגרום לנזק לפירות שביעית

הסבר על קדושת שביעית:

היבולים השייכים לשנת השמיטה, הרי שהם קדושים בקדושת שביעית, ואין הכוונה שיש קדושה עצמית ביבולים אלא שיש לשמור ולא להפסיד, ולא להביא לידי בזיון את התוצרת החקלאית שקדושה בקדושת שביעית. 

כמו כן אסור לשנות את הפרי, כלומר להופכו ממוצק לנוזל, אלא אם כן דרכו בכך. וכן אסור להביאו לידי הפסד, או להשתמש בו שלא כדרך, כגון לאכול תפוח אדמה חי, או לאכול מילון מבושל. 

תוצרת שנותרה, אין להשליכה כל שיש בה גם מגוף הפרי, להוציא קליפות ללא שאריות שאין דרך לאוכלם, אלא יש לייחד להם כלי או מקום, שיונחו שם עד שיירקבו ואז יהיה מותר להשליכם. 

“והייתה שבת הארץ לכם לאכלה” (ויקרא כד, ו). מן המלים “לכם לאכלה” דרשו חז”ל – במספר מקומות בתלמוד הבבלי והירושלמי – שיש לנהוג בהגבלות מסוימות בצמחים הגדלים בארץ ישראל בשנת השמיטה. וכגון “לאוכלה” – ולא להפסד (לכל שימוש שאינו כדרכו נקרא הפסד) (פסחים נב, ב). “לאכלה” – ולא לסחורה (עבודה זרה סב, א). “לכם” – ולא לאחרים. ומכאן האיסור להאכיל לגוי מן הקדוש בקדושת שביעית.

הגבלות אלו בצמחים הגדלים בשנת השמיטה נובעים מן הקדושה החלה עליהם.

ואמנם, קדושה זו אינה קדושה האוסרת אכילתם בטומאה, אלא בחינה אחרת לה: גדר של כבוד לכל הצומח בשנת השמיטה.

משמעות זו של קדושה, מגבילה את המשתמש להשתמש בקדוש בקדושת שביעית בדרכי היתר של כבוד ולא של זלזול.

ומכאן הלכות רבות המבטאים יסוד זה. פועל יוצא של קדושה זו – לדעת הרמב”ן – היא המצווה (מצות עשה) לאכול פירות הקדושים בקדושת שביעית.

ואף שאין פוסקים כן להלכה, אך פה באה לידי ביטוי במלואה משמעות קדושת הפירות.

עוד מביטויי הקדושה:

“שביעית ניתנה לאכילה ולשתייה ולסיכה – לאכול דבר שדרכו לאכול, ולסוך דבר שדרכו לסוך” (שביעית פ”ח מ”ב).

כל שימוש אחר פוגם בקדושת שביעית – בכבוד הפירות.

עוד מיסודות קדשת שביעית– שהפרי הקדוש בקדושת שביעית שנמכר – תמורתו נתפסת בקדשת שביעית, והפרי עצמו לא מתחלל על ידי המכירה, אלא קדושתו נשארת בו ואינה פוקעת.

לכל יסודות אלו הלכות ופרטים רבים ומעשיים מאד, שלכולם המכנה המשותף – היותם נובעים מהיות קדושה (של כבוד) בפירות שביעית.