קדושת שביעית

קדושת שביעית

קדושת שביעית

"והייתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כד, ו). מן המלים "לכם לאכלה" דרשו חז"ל – במספר מקומות בתלמוד הבבלי והירושלמי – שיש לנהוג בהגבלות מסוימות בצמחים הגדלים בארץ ישראל בשנת השמיטה. וכגון "לאוכלה" – ולא להפסד (לכל שימוש שאינו כדרכו נקרא הפסד) (פסחים נב, ב). "לאכלה" – ולא לסחורה (עבודה זרה סב, א). "לכם" – ולא לאחרים. ומכאן האיסור להאכיל לגוי מן הקדוש בקדושת שביעית.

הגבלות אלו בצמחים הגדלים בשנת השמיטה נובעים מן הקדושה החלה עליהם.

ואמנם, קדושה זו אינה קדושה האוסרת אכילתם בטומאה, אלא בחינה אחרת לה: גדר של כבוד לכל הצומח בשנת השמיטה.

משמעות זו של קדושה, מגבילה את המשתמש להשתמש בקדוש בקדושת שביעית בדרכי היתר של כבוד ולא של זלזול.

ומכאן הלכות רבות המבטאים יסוד זה. פועל יוצא של קדושה זו – לדעת הרמב"ן – היא המצווה (מצות עשה) לאכול פירות הקדושים בקדושת שביעית.

ואף שאין פוסקים כן להלכה, אך פה באה לידי ביטוי במלואה משמעות קדושת הפירות.

עוד מביטויי הקדושה:

"שביעית ניתנה לאכילה ולשתייה ולסיכה – לאכול דבר שדרכו לאכול, ולסוך דבר שדרכו לסוך" (שביעית פ"ח מ"ב).

כל שימוש אחר פוגם בקדושת שביעית – בכבוד הפירות.

עוד מיסודות קדשת שביעית– שהפרי הקדוש בקדושת שביעית שנמכר – תמורתו נתפסת בקדשת שביעית, והפרי עצמו לא מתחלל על ידי המכירה, אלא קדושתו נשארת בו ואינה פוקעת.

לכל יסודות אלו הלכות ופרטים רבים ומעשיים מאד, שלכולם המכנה המשותף – היותם נובעים מהיות קדושה (של כבוד) בפירות שביעית.

קדושת שביעית משמעותה, ועל אלו יבולים חלה

קדושת שביעית משמעותה, ועל אלו יבולים חלה