1. בית
  2. /
  3. הפסד פירות שביעית
הפסד פירות שביעית

הפסד פירות שביעית

הפסד פירות שביעית

הפסד פירות שביעית – בקצרה:

פרי הקדוש בקדושת שביעית, אסור לשנות את הפרי, כלומר להפכו ממוצק לנוזל, אלא אם כן דרכו בכך. וכן אסור להביאו לידי הפסד, או להשתמש בו שלא כדרך, כגון לאכול תפוח אדמה חי, או לאכול מילון מבושל.  תוצרת שנותרה, אין להשליכה כל שיש בה גם מגוף הפרי, להוציא קליפות ללא שאריות שאין דרך לאוכלם, אלא יש לייחד להם כלי או מקום, שיונחו שם עד שיירקבו ואז יהיה מותר להשליכם. 

איסור הפסד פירות שביעית

איסור הפסד פירות שביעית

אופני השימוש בפירות שביעית

אופני השימוש בפירות שביעית

אסור להפסיד פירות הקדושים בקדושת שביעית.

איסור זה מקורו מן התורה, שנאמר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חז"ל: 'לאכלה' – ולא להפסד.

כמו כן, אסור להפסיד מאכלי בהמה, וכן צמחים הראויים לסיכה או לצביעה, הקדושים בקדושת שביעית אמנם אין מצוה לאכול פירות הקדושים בקדושת שביעית.

על כן שאריות אוכל הנעשה מיבול השביעית וכן קליפות פירות או ירקות הקדושים בקדושת שביעית, שדבוק בהם אוכל הראוי למאכל אדם או בהמה, אין לזורקם לאשפה כמות שהן, אלא יעטוף אותן בנייר או בשקית ניילון, וכדומה, באופן שלא ימאסו בזריקתם לאשפה, ואז יכול להניחם באשפה.

נהגו בכל תפוצות ישראל לייחד פח לשיירי פירות שביעית, הנקרא בלשון הציבור 'פח שמיטה' ולאחר ריקבון השיריים, משליכים אותם לאשפה.

איסור הפסד פירות שביעית אינו רק בקלקול הפרי בידיים

אלא אף גרימת קלקולו – כלומר: להביאו לקלקול בעקיפין – אסורה.

ולכן אסור להניח פירות שביעית ליד מקור חום או בשמש שכן בכך הוא גרם להם להירקב במהירות.

אכן מותר לתת לתינוק מפירות שביעית, גם אם יקלקל חלק מהם באכילתו, משום שזהו דרכו ואינו נחשב הפסד.

אכילת דבר שלא כדרכו, גם היא נחשבת להפסד, ועל כן דבר שדרכו לאכלו חי (רוב פירות האילן) – אסור לבשלו, ודבר שדרכו להיאכל מבושל (תפוח אדמה וכדומה) – אסור לאכול אותו חי.

ופרי וירק שדרך אכילתם היא בין חי ובין מבושל (כגון: גזר, זיתים, ופירות הנאכלים חי וגם עושים מהם ריבה או לפתן על ידי בישולם) – מותר לאכלם כרצונו.

כמו כן אסור לאכול פירות שביעית אכילה גסה (=אכילה שלאחר שביעה) שאינו נהנה ממנה, משום שאכילה כזו היא בבחינת 'הפסד' לפירות השביעית.

אין לשנות הפירות מצורת ברייתם

משום שגם דבר זה נחשב הפסד הפרי במידת מה, ועל כן אין לרסק ולמעוך פירות הקדושים בקדושת שביעית (בין ביד ובין באמצעות בלנדר וכדומה), אך אם הנוהג והרגילות לרסקם ולמעכם, כגון:

שום, בצל, עגבניות (שאין בהם אסור ספיחים), אבוקדו, וכדומה, מותר.

ופירות שהדרך לרסקם לצורך תינוק (כגון בננה), מתר לרסקם עבור תינוק, אבל לא עבור אדם גדול.

סחיטת פירות שביעית

מותרת בזיתים וענבים, שמותר לכתוש אותם ולסחטם על מנת לעשות מהם שמן, יין ומיץ ענבים.

וכן בכל פרי שדרך רוב בני אדם לשתות את המיץ שלהם, כגון לימונים ותפוזים ושאר פרי הדר, וכן גזר, רימונים ותפוחים שבימינו סחיטתם נפוצה מאד, מתר לסחטם גם בשנת השמיטה.

וזאת משום שפירות שביעית מותר להשתמש בהם כדרך שמשתמש בכל השנים, ואין זה איבוד הפרי.

וקדושת שביעית קיימת גם על המיץ (הגם שברכתו שהכול ואינו נחשב לפרי לשאר דיני התורה).

אמנם ישתדל לסחוט את כל הפרי, כדי שלא ילך לאבוד בשר הפרי שנותר, ומה שנשאר אסור להשליך אותו לאיבוד, אלא יעטפם בשקית ניילון או יניחם ב'פח שמיטה' עד שיירקבו.

יין שנעשה מענבים הקדושים בקדושת שביעית

יש מי שמתיר לנהוג ביין שנעשה מענבים הקדושים בקדושת שביעית, כל מה שנוהגים לעשות בכל שנה בהבדלה במוצאי שבת, וכגון:

למזגו עד שיעלה על גדותיו ויישפך (לסימן ברכה), לכבות בשארית היין את נר ההבדלה, ולקחת מן היין באצבעותיו ולשים על גבי עיניו, ואין בכך משום הפסד, משום שזו הדרך בה נוהגים בכל השנים.

אולם, יש האוסרים למלא כוס ההבדלה על גדותיו ולכבות בשארית היין את נר ההבדלה וכדומה, לפי שפירות שביעית לא נתנו אלא לאכילה ושתיה. וראוי לחוש לדברי האוסרים.

אסור להאכיל מאכל הראוי לאדם – לבהמה, חיה ועוף.

ואם המאכל נפסל מאכילת אדם, מותר להאכילו לבעלי חיים.

אסור להשתמש בפירות שביעית הראויים לאכילה לצורך רפואה, מכיוון שמוריד את הפירות ממעלתם וחשיבותם.

אבל מפירות שביעית הראויים רק לבהמה (שנוהג בהם קדושת שביעית) מותר להשתמש בהם לרפואת אדם אבל לא לרפואת בהמה.

איסור הפסד קיים גם כאשר הפירות עדיין על העץ, ולכן אסור לקטוף פרי בוסר כדי לאוכלו, מכיוון שבכך מונעים מן הפרי להגיע לייעודו.

מהו איסור הפסד פירות שביעית

יבול הקדוש בקדושת שביעית, אף שראוי לכל שימוש כבכל שנה: אכילה,שתיה, סיכת הגוף, צביעה והדלקת הנר – הרי שהשימוש בו למטרות הנזכרים מוגבל וכדלהלן (בלשון הרמב"ם): "לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתות… דבר שדרכו לאכול חי – לא יאכלנו מבושל, ודבר שדרכו להיאכל מבושל- אין אוכלין אותו חי… פירות המיוחדין למאכל אדם – אין מאכילין אותם לבהמה לחיה ולעופות… לסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן… ולא יתן השמן לתוך המדורה, אלא מדליקו בנר… דברים שדרכם לצבוע בהם אף על פי שהם מאכלי אדם – צובעין בהם לאדם, אבל אין צובעין לבהמה מפירות שביעית, אפילו מאכלי בהמה".

קליפות הראויות למאכל אדם או בהמה, וחלקי פרי של פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית – אין לזורקם לאשפה ולגרום להפסדם באופן ישיר. אלא, יש להניחם בכלי עד שירקבו מעצמם ולא יהיו ראויים למאכל אדם או בהמה, ורק אז מותר להשליכם לאשפה.