כללי קדושת שביעית

כללי קדושת שביעית

כללי קדושת שביעית

א. על מה חלה קדושת שביעית ובאיזה תנאים

קדושת שביעית חלה על כל יבול הצומח בשנה השביעית אם הוא משמש לאחד מן הצרכים הבאים:

אכילה (בין מאכל אדם ובין מאכל בהמה), שתיה, סיכה, הדלקת הנר וצביעה.

ובמידה וייתקימו ביבול התנאים הבאים:

1. "הנאתו ובעורו שווה"

(כלומר, ההנאה מן השימוש בצמח הקדוש בקדשת שביעית צריכה להיות מקבילה לבעורו – כליונו.

וכמו באכילה, שההנאה מן המאכל באה במקביל לכיליונו ובעורו מן העולם, המתבצע על ידי פעלת האכילה).

 

2. שיהיה מיוחד לשימוש שהנאתו באה בשעת בעורו

(הכלל הקודם מתייחס ליבול הנאכל, שבו צריכה להיות ההנאה מקבילה לבעור. כלל שני זה מתייחס לכל צמח הדומה במהותו לצמחי מאכל, שגם השימוש בהם צריך להיות עם אותה תכונה שההנאה מהם צריכה להיות מקבילה לכיליונם. ולדגמה – עצים המיוחדים לצבע, שההנאה מהם (הצביעה) באים במקביל לבועורם מן העולם).

 

3. שהנאתו שווה בכל אדם, ולא רק לחלק מבני האדם

(ולכן – לדוגמה – לא חלה קדשת שביעית על צמחי מרפא, שהשימוש בהם נעשה רק על ידי חולים)

(גמ' סוכה דף מ ע"א וברש"י שם, נו"כ הרמב"ם על פ"ה ה"י. וראה שביתת השדה פרק ט הלכה ה ביאור באריכות על תנאים אלו).

 

ב. מהות קדושת שביעית

לקדושת שביעית אין דין קדושה כהקדש, וכל מהותה של קדשת שביעית היא בבחינת כבוד ליבול השנה השביעית,

ועל כן יש לשמר על כבודם ולא לנהג בהם כבדרך כל השנים

(לסחור בהם, להפסידם ולהשתמש בהם שלא כדרכם, כמבאר בפרקים הבאים) {מקדש דוד נט, ה}.

 

ג. התנהגות עם פירות שביעית

קדושת שביעית באה לידי ביטוי באסורים החלים על יבול השנה השביעית

(וכגון: אסור מסחר והפסד בפירות שביעית, אסור אכילתם על ידי גוי ואסור האכלת מאכל אדם לבהמה),

ובקדושה הנתפסת בכסף שבו קנו יבול הקדוש בקדושת שביעית (ראה להלן פרק ו הלכות יא-יד).

 

ד. קדושת פירות שביעית ביחס לקדושת הקדש

פירות שביעית הוקשו להקדש, אלא שהם חמורים מהקדש! בעוד שההקדש נפדה ויוצא לחולין וקדושתו עוברת ונתפסת בדמים,

הרי ששביעית – אף שהקדושה נתפסת בדמים, אין הפירות יוצאים לחלין, והרי הם נשארים תמיד בקדושתם

(תורת כהנים בהר. סוכה מ,ב).

 

ה. זמן חלות קדושת שביעית בפירות, ירקות, תבואה וקטניות

הזמן הקובע את חלות קדושת שביעית בפירות וירקות, הוא ראש השנה של השנה השביעית.

אמנם שונה הדין בין פירות לירקות:

 

פירות שחנטו

(שהגיעו ל'עונת המעשרות' – בהגיעם לשליש בשולם) לאחר ראש השנה של שנת השמטה – יש להם קדשת שביעית.

ואם חנטו לפני ראש השנה של השנה השביעית, או לאחר ראש השנה של השנה השמינית – אין בהם קדשת שביעית.

וכן, תבואה וקטניות שהגיעו לשליש בשולם בשנת השמיטה – קדושים בקושת שביעית.

שונה הדין בארז, דחן, פרגים ושומשמין, שהשלב הקובע בהם הוא גמר הפרי.

ועל כן כל שנגמר הפרי קדם שביעית – אין בו קדשת שביעית, וכל שנגמר בשביעית – יש בו קדשת שביעית.

 

ירקות:

כל ירק שנקטף בשנת השמטה אפילו נגמר בשולו קדם שמטה, מכיוון שנכנס לשמטה והוא מחבר לקרקע – קדוש הוא בקדשת שביעית

(רמב"ם פ"ד הלכות ט, יא-יג).

 

ו. קדושת שביעית והפקר באתרוג ובפרי הדר

אתרוג שחניטתו או לקיטתו היו בשביעית, נוהגים בו קדושת שביעית מספק

(האם הולכים באתרוג לענין שביעית אחר החניטה, או לאחר הלקיטה). וכן לענין הפקר (משום אותו ספק),

אין להכנס לפרדס חברו בשנה השביעית או בשנה השמינית ולקחת משם אתרוגים (בשנה השביעית – משום דעת הסוברים שבאתרוג הולכים אחר חניטה. ובשנה השמינית – משום דעת הסוברים שבאתרוג הולכים אחר הלקיטה)

(רמב"ם פ"ד הי"ב ובכסף משנה שם).

ועל כן הרוצה לצאת מידי ספק, יקנה אתרוג שחנט בשנה הששית ונלקט לפני השנה השביעית, שאז בוודאי אין בו קדושת שביעית.

אתרוג שחניטתו ולקיטתו היו בשביעית, נוהגים בו כל דיני קדושת שביעית.

פירות הדר, אף שדומים באפן גידולם לאתרוג, אינם קדושים בקדושת שביעית, ואין עליהם מצות הפקר,

אלא אם כן חניטתם הייתה בשביעית, כדין שאר פירות האילן (חזו"א כא, טז).

ולכן, פירות הדר המשווקים בחורף שנת השמיטה, היות וחנטתם הייתה בששית – אינם קדושים בקדושת שביעית.

אולם פירות הדר שישווקו בחרף השנה השמינית – קדושים בקדושת שביעית, היות וחנטתם הייתה בשמיטה.

 

ז. קדושת שביעית בפרחים

פרחים המשמשים לנוי ואין בהם ריח – אינם קדושים בקדושת שביעית.

ובפרחים המשמשים לנוי ויש בהם ריח (כגון ורדים ושושנים) – יש הנוהגים בהם מנהגי קדושת שביעית,

ויש הסוברים שאף בהם אין קדושת שביעית (ספר השמיטה פ"ז אות ד. מנחת שלמה נא, יא).

 

ח. קדשת שביעית בהדסים

הדסים שנקטפו למצווה (וכגון למצות ארבעת המינים) – אין בהם קדשת שביעית,

אולם בהדסים שנקטפו להרחה (וכגון להרחה בשבת ובמוצאי שבת) – יש הנוהגים בהם מנהגי קדשת שביעית,

ויש הסוברים שאף בהם אין קדשת שביעית (מנחת יצחק ח"ו סימן קל. אור לציון פ"ב שי"ב).

 

ט. קדשת שביעית בצמחי מרפא

צמחי מרפא הנאכלים גם על ידי אנשים בריאים לחזוק בריאותם – קדושים בקדשת שביעית.

אולם צמחי מרפא הנמצאים בשימוש רק על ידי חולים – אינם קדושים בקדשת שביעית

(חזון איש יד, ה. מנחת יצחק ח"ח סימן קא).

 

י. קדשת שביעית בגרעיני כתנה ובסיביה

בגרעיני כתנה (שמשתמשים בהם למאכל בהמה), וכן בשמן המופק מהם יש קדשת שביעית,

אולם בסיבי כותנה וכן בפשתן – אין קדשת שביעית (חזון איש י, יב).

 

יא. קדושת שביעית בעצים

כל סוגי העצים (המשמשים ל: הסקה, בנית בתים, יצור רהיטים וכדומה) – אינם קדושים בקדשת שביעית

(רמב"ם פ"ה הי"א ובפ"ז הי"ד).

 

יב. קדושת שביעית במיני תבלין

עצי ועשבי תבלין יש לנהג בהם קדושת שביעית.

 

השלב הקובע בגידולם:

עשבי תבלין חד שנתיים (כגון כוסברה, פטרוזיליה וכדומה) דינם כירק – שכל שנלקטו בשביעית יש בהם קדשת שביעית.

ובעצי תבלין רב שנתיים (כגון שיבה רוזמרין וכדומה) דינם כאילן – שכל שחנטו העלים הנאכלים בשביעית יש בהם קדושת שביעית.

 

יג. קדשת שביעית בגרעינים ובקליפות האוכלין

גרעינים וקליפות הראויים למאכל בהמה או לצביעה – כגון קליפות תפוח, מלפפון וכדומה – יש בהן קדשת שביעית.

אך אך אם אינם ראויים כלל לאכילה ואין שירי מאכל סבוכים בהם, אין בהן קדשת שביעית, אפלו אם ראויים הם לשימושים שונים

(רמב"ם פ"ה הכ"א ובהל' תרומות פי"א ה"י-יא ובנו"כ שם וראה עוד במשנה במס' שביעית פ"ז מ"ג וברע"ב ובתויו"ט שם).

 

כללי קדושת שביעית

מדבקה על קרטון פירות עבור אוצר בית דין שע"י המכון ובה כתוב "קדוש בקדושת שביעית"

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.