שמיטת כספים
מהי שמיטת כספים?
המקור לשמיטה כספים: נאמר בתורה: “וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו”. כל הלוואה שזמן פרעונה הגיע לפני מוצאי השמיטה ועדיין לא נפרעה עד סוף השמיטה, ישנה מצווה מהתורה על המלווה לשמוט הלוואה זו.
-מי שתובע את החוב הכספי, חוב שעבר עליו שמיטה, עובר באיסור לאו, כפי שנאמר בתורה “לא יגוש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה לה'”.
שמיטת כספים חלה על כל הלוואה שאינה חוזרת בעצמה, כמו הלוואת כסף, או המלווה שמן, ביצים וכדומה, שהלווה משתמש בו ומחזיר מוצרים אחרים תמורתם. לדוגמה: גברת צנעני לוותה מגברת תפוחי לחם, סוכר או אפה, ויצאה לה השנה השביעית – גברת צנעני לא יכולה לתבוע מגברת צנעני את המוצרים בחזרה. אבל המשאיל חפץ החוזר לבעליו, כמו ספר קריאה או שואב אבק שהשאלנו מהשכנים, השמיטה אינה משמטת אותו.
-כל עוד רוב עם ישראל לא מתגורר בארץ ישראל, שמיטת הכספים נוהגת רק מדרבנן ולא מהתורה. מצווה זו נוהגת גם בארץ ישראל וגם בחוץ לארץ, בכל מקום בעולם. גם נשים חייבות במצווה נפלאה זו ולא רק האנשים.
-שמיטת כספים חלה ביום האחרון של שנת השמיטה, בערב ראש השנה עם שקיעת החמה. כל עוד לא הגיע זמן זה, יכול המלווה לגבות את חובו או לכתוב פרוזבול, שיבואר במקומו.
איסור הימנעות מנתינת הלוואה ערב שמיטה
-מי שנמנע מלהלוות לחברו כסף לפני השמיטה, מחשש שהלווה לא יחזיר לו את ההלוואה בזמן הפירעון והחוב יישמט ביום האחרון של שנת השמיטה, עובר על איסור מהתורה, שנאמר “הישמר לך פן יהי דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת השמיטה, ורעה עינך באחיך האביון ולא תיתן לו”. התורה הקדושה הזהירה ע”כ פעמיים וקראה ליהודי שמתחמק מלהלוות כסף לשני מחשש שהכסף לא יחזור אליו, בשם “בליעל”. התורה הזהירה וציוותה אותנו לא להימנע מלהלוות, שנאמר: “נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו”, והקב”ה הבטיח שבשכר מצווה זו נזכה לגמול מצוין כבר בעולם הזה, שנאמר “כי בגלל הדבר הזה יברך ה’ אלוקיך בכל מעשה ובכל משלח ידך”.
-מי שמלווה לשני כסף בתנאי שהחוב לא יישמט בסוף השמיטה בגלל מצוות שמיטת כספים, התנאי בטל ומבוטל, שהרי אי אפשר להתנות תנאי לעבור על דברי תורה ו”כל המתנה על מה שכתוב בתורה – תנאו בטל”.
אך המתנה עם הלווה שלא יפטור את עצמו מהחוב כאשר השביעית תשמט את החוב והוא ישלם למלווה את חובו – התנאי קיים. כיוון שהלווה חייב את עצמו בכסף שהתורה לא חייבה אותו. אם כן, הוא סיכם עם המלווה שישלם לו כסף שהוא לא חייב.
שמיטת כספים בגמחי”ם
-קופת גמ”ח השייכת לציבור ולא לאדם פרטי, השמיטה אינה משמטת את החובות שחייבים לה. ובכל זאת, יש פוסקים הסבורים שראוי לממוני הגמ”ח לכלול את קופת הגמ”ח בפרוזבול שעשו לעצמם.
-גם כספים של אנשים פרטיים המופקדים בגמ”ח לשם הלוואות – נשמטים.
-משכורת שהגיע זמנה ושכיר שהיה אמור לקבל את שכר עבודתו ויצאה השנה השביעית ועדיין לא קיבלו את שכרם – החוב שלהם אינו נשמט ועל המעביד לשלמו, כיוון שחוב זה אינו נחשב כהלוואה.
-גם הקונה מוצרים בהקפה, כפי שקונים במכולת השכונתית או אצל הירקן, ורגילים לפרוע את החוב בסוף החודש או בתאריך קבוע אחר – החוב אינו נשמט בשמיטת כספים. ומדוע? כי בדרך כלל, המוכר במכולת או הירקן אינו לוחץ לגבות את החוב והקונה משלם כשמזדמן לו לפרוע את החוב, אם כך, חוב זה נחשב כהלוואה שאפשר לפרוע אותה עד לאחר שנת השמיטה וכתוב שעדיין אל הגיע זמן פירעונו, שהשמיטה אינה משמטת אותו.
-בימנו עושים פרוזבול, ומי שעשה אותו יכול לגבות את חובותיו לאחר השמיטה.
-ה”בן איש חי”, רבי יוסף חיים מבגדד זצ”ל, כותב שראוי לקיים מצוות שמיטת חובות גם בזמנינו. ולכן נכתוב פרוזבול, ולאחר מכן, אחרי כתיבת הפרוזבול, נלווה לחבר סכום כסף. זה לא חייב להיות סכום גדול, אפשר גם עשר – עשרים שקל, ונקבע שזמן הפירעון הוא לפני כניסת ראש השנה, וכשהחבר שלווה מאתנו יבוא לאחר ראש השנה, ראש השנה שלאחר השמיטה, להחזיר את ההלוואה, נגיד לו: “משמט אני” ואל נקב ממנו את הכסף, וכך נזכה לקיים מצוות שמיטת כספים.