1. בית
  2. /
  3. איסור ספיחין
איסור ספיחין

איסור ספיחין

מהו איסור ספיחין?

מהתורה, כל גידול וצמח הגדלים בשמיטה מותרים באכילה, שנאמר בתורה "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". אלא מה? החכמים ראו שהיו הרבה עבריינים שזרעו את שדותיהם בשביעית בסתר, ואמרו  ש"הגידולים האלו צמחו מעצמם -לכן, כדי שהאנשים לא ישקרו ויזרעו, אסרו חז"ל כל מה שצמח בשביעית, מאותם המינים שרגילים לזרוע בכל שנה.

האיסור כולל כל מה שנזרע בשמיטה וגם הספיחין, שגדלו וצמחו בשמיטה מזרעים שנפלו בקרקע לפני השמיטה, או משורשי צמחים שנותרו באדמה. איסור זה נקרא "ספיחין" ואסור לאוכלם מדרבנן. 

-ירקות שהתחילו לצמוח ולנבוט מעל פני האדמה בשנה השישית, למרות שגדלו בעיקר בשנת השמיטה, אין בהם איסור ספיחין ומותר לאכלם. אבל, בגלל שהם גדלו ונלקטו בשמיטה  חלה עליהם קדושת שביעית, ככל היבולים הקדושים בשביעית. 

חמשת מיני דגן וקטניות, כמו שעועית, גרעיני אפונה וגרעיני חמניות וכדומה, נאסרים באיסור ספיחין רק אם הגיעו לשליש בישולם הסופי בשנת השמיטה. 

לכן, תבואה וקטניות שהתחילו לצמוח בשנה השישית ולא הגיעו לשליש בישולם הסופי לפני השמיטה, וכשהגיעו לשמיטה  הגיעו לשליש בישולם, אסורים באיסור ספיחין. 

-יש מחלוקת בין הפוסקים האם הספיחין אסורים רק באכילה או גם בהנאה. אבל גם לאלו שסוברים שהספיחין מותרים בהנאה ומותר, למשל, להריח אותם, בכל זאת אסור לקנות בשוק ובחנויות יבול ספיחין, כמו לקנות עלי נענע הנמכרים על ידי חקלאים יהודים שזרעו ועבדו באיסור בשמיטה, משום שבקנייה זו אנחנו מסייעים לעוברי עבירה למכור תוצרת שהם גידלו בשמיטה. 

-ישנם מקומות ואופנים בהם אין חשש שאדם יעבור בסתר על איסור זריעה בשמיטה כדי לאכול בשמיטה מהזריעה שזרע, לא גזרו חכמים על איסור ספיחין ומותר לאכלם. 

באיזה מקרים מדובר? 

1) בצמחים שרוב בני האדם לא זורעים אותם כמו גידולי בר המצויים לרוב בשטחי הפקר, במינים אלו אין חשש שאדם יזרע באיסור, שהרי יש הרבה גידולים כאלו בכל מקום. 

2) בספיחין הגדלים בשדות בור וטרשים שאינם ראויים לזריעה. בשטחים כאלו קשה מאוד לזרוע וקשה להאמין שאנשים נורמליים יזרעו בשדות שכאלה, בגלל הקושי, הטורח ואי הכדאיות הכלכלית. 

3) בספיחין הגדלים בשדה ניר, שדה חרושה, מותרים,. כי חרישת השדה והשארתה ללא זריעה היא פעולה חקלאית שנועדה להשבחת השדה ואין חשש שבעל השדה יזרע בה באיסור, כי אז הוא יפגע ביעוד השדה. 

4) אין גם חשש שאדם יזרע בשטחי הכרמים, כי אז כרמו יאסר מדין "כלאי הכרם", ולכן ספיחין שגדלו שם  מותרים. 

5) בירקות שגדלו על ידי גויים בשדותיו בארץ ישראל, אין איסור ספיחין. 

6) בספיחין הגדלים בשדה הזרועה בגידולים מותרים. בשדה זו אין חשש שבעליה יזרע באיסור, שהרי יאסור אף את המותר הגדל בה. 

7) בירקות שגדלו בבית אין איסור ספיחין, כי אין דרך לגדל ירקות בבית. 

8) בירקות שגדלו בגבולות ארץ ישראל שנכבשה רק על ידי עולי מצרים, אין איסור ספיחין. 

9) בפירות האילן ובשיחים רק שנתיים – אין איסור ספיחין. 

אמנם, אם עבר וזרע באיסור בשדות אלו, בשדות בור, ניר, כרם וזרועה, וגם אם זרע ממינים שרוב בני האדם לא זורעים אותם, או שזרע ירקות רב שנתיים  הגידולים אסורים משום ספיחין. 

לפי חלק מהפוסקים, כפי שאין קדושת שביעית בפרחים  ואפילו בפרחים וצמחים ריחניים  כך אין איסור ספיחין בפרחי נוי.

ויש הסוברים שיש איסור ספיחין בפרחים וצמחים שיש בהם ריח בהם ריח, אם הם צמחים חד שנתיים. גם לדעה זו אין איסור ספיחין בפרחים וצמחי ריח שתחילת צמיחתם הייתה בשנה השישית ונקטפו בשביעית, או בפרחים שאין דרך רוב בני האדם לזרעם או בפרחים שאין דרך רוב בני האדם לזרעם ועלו מאליהם, או בפרחים שגדלו במקום שלא רגילים לגדלם. 

-רבי שלמה זלמן אוירבאך סבור שמסתבר שחז"ל לא גזרו איסור ספיחין על הגדל בעציצים, שהרי קשה לעוברי עבירה לשקר ולומר על גידולים בעציצים שהם צמחו לבד. ממילא הם לא יעברו על איסור זריעה בשמיטה ולכן לא גזרו. ויש החולקים וסוברים שגם מה שגדל בעציץ נקוב יש איסור ספיחין. 

-רבים מהפוסקים סוברים שבצמחים רב  שנתיים, כמו בננות, נענע ועוד, אין איסור ספיחין, כי הרי הסיבה לאיסור ספיחין הוא בגלל עוברי עבירה שזרעו בשמיטה בסתר ואמרו שזה גדל מעצמו, והיו אוכלים מהם בשמיטה. גזירה זו שייכת רק בצמחים הנזרעים בכל שנה, אבל בצמחים רב שנתיים, שלא זורעים אותם כל שנה כמו ירקות, אלא השורשים שלהם מוציאים ענפים כל שנה, לא שייכת גזירת ספיחין. 

-מי שגדל לו בשדה או בגינתו ירקות האסורים באכילה בגלל ספיחין, אם הם צמחו מעצמם ואין חשש שיחשדו בו שהוא שתל או זרע אותם בשמיטה  הוא אינו חייב לעקרם. 

אבל מי שזרע בעצמו זרעים או שתל שתילים, או במקום שיש חשש של מראית העין, שאנשים יחשבו שהוא זרע אותם בשמיטה  צריך לעקרם מהשורש. 

ספיחין, מה הם? ומה דינם הלכה ולמעשה: 

ירקות שתחילת גידולם בשמיטה, ותבואה וקטניות שהגיעו לשליש בישולם בשנת השמיטה, אסורים באכילה וזה הנקרא "ספיחין". פירות האילן, וכן שיחים רב שנתיים, אין בהם איסור ספיחין. כמו כן הגדל במקומות שנכבשו רק על ידי עולי מצרים, או בעבר הירדן אין נוהג שם איסור ספיחין. והוא הדין בתוצרת הגדלה בתוך בית, בקרקע של גוי, תוצרת הגדלה בעציצים שאינם נקובים, אין בהם איסור ספיחין. 

ספיחין אסורים באכילה, ונחלקו הפוסקים אם הם אסורים גם בהנאה. 

תוצרת שאין בה קדושת שביעית, כגון פרחי נוי, אין נוהג שם איסור "ספיחין". 

בשנה השמינית, כל היבולים שהיו אסורים באיסור ספיחין, ונקטפו בשביעית נשארים באיסורם לעולם. יבול שיצא משביעית לשמינית (אף שנזרע באיסור), ממשיך עליו גזירת ספיחין מגזירת חכמים (אף שקדושתו פוקעת מיד בתום השנה השביעית), והותרה אכילתו רק לאחר שיעשה כיוצא בו, כלומר, עד שבמקום המקדים ביותר בארץ יספיקו לגדול גידולים חדשים, כיוצא בהן, ואז הותרו באכילה כל הירקות שנקטפו בשמינית. מחנוכה של השנה השמינית ואילך הותרו כל סוגי הירקות באכילה, מלבד הירקות המאוחסנים (כגון התפו"א וכיו"ב) שזמנם יותר מאוחר עד שיעשה כיוצא בו. 

איסור ספיחין

איסור ספיחין