שביעית בקרקע גוי וביבוליו

שביעית בקרקע גוי וביבוליו – הלכות שמיטה בשדה נוכרי

א. קדושת שביעית ביבול שגדל בשדהו של גוי

פירות וירקות שגדלו בשדהו של גוי ובקרקע גוי בשנת השמיטה – אין בהם קדושת שביעית, אף על פי שאין קניין לגוי בארץ ישראל להפקיעה מן המצוות, יש לו בה ‘קניין פירות’, ומכיוון שאין הגוי מצוה על שמיטת הארץ אין בפירות שגדלו בשדהו קדושת שביעית.

כך דעתו של מרן הבית יוסף ורבים מחכמי דורו, וכן נוהגים בירושלים מאז ומתמיד.

ויש פוסקים החולקים וסוברים שיש קדושת שביעית ביבולי הגוי שגדלו בשדהו בארץ ישראל

(מרן באבקת רוכל סימנים כב-כד. ברכי יוסף יו”ד סי’ שלא. ודעת הסוברים שיש קדושת שביעית ביבולי גויים הם: המבי”ט, המהרי”ט ועוד. וכדעתם פסק החזו”א זיע”א).

 

ב. הפרשת תרומות ומעשרות מיבול גוי בשנת השמיטה

פירות וירקות שגדלו בשדהו של גוי בשנת השמיטה, וגמר מלאכתם נעשה על ידי הגוי, אינם חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות.

אולם, אם גמר מלאכתם של הפירות נעשה על ידי יהודים, יש להפריש מהם תרומות ומעשרות בלא ברכה

(כן דעת מרן באבקת רוכל הנ”ל. ברכי יוסף שם).

 

ג. איסור ספיחין ביבול של גוי בקרקע גוי

ירקות שגדלו בשדהו של גוי בשנת השמיטה, אין בהם איסור ספיחין.

ועל כן אם קונה מן הגוי במקום שהירקות בחזקת גידולי נכרים – מותרים הירקות באכילה

(רמב”ם סוף פרק ד).

 

ד. איסור סחורה בקנייה מגוי

הקונה מגוי פירות שיש בהם קדושת שביעית (וכגון שהגוי קנה אותם מיהודי), אינו חושש מאיסור סחורה בפירות שביעית,

ורשאי לקנות ולשלם בכל דרך שירצה, והגוי ישקול את הפירות, שהרי איסור סחורה אינו אלא על המוכר בלבד, ואילו על הקונה אין איסור.

ובגוי הרי לא שייך איסור סחורה, שכן אינו מצווה על השביעית (אור לציון פ”ג ה”ג).

 

ה. איסור מלאכה בשדהו של גוי

אסור ליהודי בשנת השמיטה לעשות כל מלאכה האסורה בשביעית בקרקע גוי – גם לשיטת מרן הבית יוסף שסובר שאין קדושת שביעית בשדה הגוי.

והטעם: משום שרק ‘קניין פירות’ יש לגוי בארץ ישראל, אבל לא ‘קניין הגוף’, ולכן הקרקע – בקדושתה היא עומדת

(אבקת רוכל הנ”ל. ובכסף משנה סוף פרק ד. מעדני ארץ סי’ ט. ועוד).