איסור סיוע לחילול השמיטה

א. איסור סיוע לחילול השמיטה וטעמו

כשם שמצווה לשמור על מצוות השמיטה, כן אסור לסייע באי שמירתה. הטעם לאיסור סיוע: המסייע בידי מחללי מצוות השמיטה, עובר הוא על איסור: “ולפני עיוור לא תיתן מכשל” (וייקרא יט,יד), שהרי עוזר הוא בסיועו לעיוור – והוא עובר העבירה שתאוותו סגרה את עיניו – ומוסיף בכך להרחיקו מן הישר ומחזקיהו במעשהו [רמב”ם פ”ח ה”א ובפירושו למשנה שביעית פ”ה מ”ו].

ב. איסור הסיוע – באופן כללי

אופני הסיוע לאי שמירת השמיטה באים לידי ביטוי בדרכים שונות. בהלכה צוינו דוגמאות מספר שלהלן יוסברו ויוגדרו:

1. אסור למכור [וכן להשאיל ולהשכיר] לאדם החשוד על חילול השמיטה כלי מלאכה המיוחדים למלאכות האסורות בשמיטה, וכן זרעים ושתילים.
2. אסור למכור בשביעית שדה זרועה או שדה אילן [=מטע או פרדס] לאדם החשוד על חילול השמיטה.
3. איסור מכירת כלי אחסון מעבר למידה מסוימת.
4. אסור לקנות ממחלל שמיטה תוצרת חקלאית, אפילו כזו שאין בה קדושת שביעית, ולא נעשה בה איסור [ולשון הרמב”ם ז”ל [פ”ח הי”ד] “מי שהוא חשוד לעשות סחורה בפירות שביעית, או לשמור פירותיו ולמכור מהן, אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית כלל”].
5. אסור להשתתף במימון עשיית מלאכות האסורות בשמיטה.
6. אסור לאחל הצלחה ליהודי העובד באיסור בשנת השמיטה.

ג. הגדרת ‘חשוד על השביעית

איסור הסיוע מתייחס לחקלאי העושה מלאכות אסורות בשמיטה, או לסוחר בפירות שביעית, ולכל מי שידוע שהוא חשוד על אי שמירתה [וכגון שיש עדות גמורה שמחלל – ולאחת הדעות שלוש פעמים – את מצוות השמיטה]. אולם אם אינו מוכר כחשוד, לא חלים עליו כל האיסורים הנזכרים בהלכה ב’. ואף שכל עם הארץ מוגדר כ’חשוד על השביעית, אף על פי כן אין איסור לסייעו, אלא אם כן ידוע שהוא חשוד. וכן אם אין ידוע מה טיבו של אדם – אם חשוד הוא – אין צורך לברר עליו [רמב”ם פ”ח הלכות ב ו-ד. שבת הארץ פ”ח ה”ב. דרך אמונה פ”ח ס”ק ד].

ד. מכירת כלי מלאכה לחשוד על השביעית

אסור בשנת השמיטה למכור, להשכיר או להשאיל לחשוד על השביעית כלי מלאכה המיוחדים למלאכות האסורות בשמיטה – מדאורייתא ואפילו מדרבנן – וכגון: מחרישה, מזרעה, וכדומה, שהרי ברור וקרוב לוודאי שיעשה בהם מלאכות האסורות. אולם מותר למכור לחשוד על השביעית כלי מלאכה המשמשים למטרות נוספות (מלבד למלאכות האסורות בשמיטה), שהרי ייתכן שישתמש בהם למלאכות המותרות, וכגון: טרקטור, מכסחת דשא, מגרפה וכדומה. ויש שהורו, שאף באופן שמותר למכור, יש לברר מהקונה את מטרת הקנייה, וכן להודיעו על אופן השימוש המותר והאפשרי בכלים אותם הוא רוכש.
כמו כן, מותר למכור לחשוד על השביעית כלי מלאכה שנגמרה עונת השימוש בהם בשמיטה, וכן כלי מלאכה שלקונה יש הזדמנות מיוחדת לרכשם (אם מחמת מחירם הזול, או שלא ניתן יהיה לו להשיגם לאחר השמיטה).
ויש שפסקו שבערב שביעית מותר למכור לחשוד על השביעית אפילו כלים שנועדו רק למלאכות איסור, אולם להשאיל או להשכיר לו כלים אלו אסור גם בערב שביעית [רמב”ם פ”ח הלכות ב, ז. שבת הארץ פ”ח א ו, ד. תורת השביעית (עמוד תפה). דרך אמונה פ”ח ס”ק ח].

ה. מכירת כלי מלאכה לדר בחוץ לארץ

מותר בשנת השמיטה למכור לחשוד על השביעית הדר בחוץ לארץ, כלים המיועדים רק למלאכות האסורות בשמיטה, ואין חוששים שמא יביאם לארץ ישראל וישתמש בהם למלאכות אסורות. ואפילו אם הקונה הוא תושב ארץ ישראל, אך הקנייה מתבצעת בחוץ לארץ – מותר למכור לו. ברם, אם יודע המוכר שהקונה ימכרם בארץ ישראל, או שיבצע בהם מלאכות אסורות בארץ ישראל – אסור למכור לו [ברית עולם, ט יז. וראה דרך אמונה פ”ח ס”ק לד].

ו. איסור והיתר במכירת זרעים ושתילים לחשוד על השביעית

אסור למכור זרעים ושתילים לחשוד על השביעית, שהרי קרוב לוודאי שישתמש בהם באיסור. אולם מותר למכור זרעים ושתילים (עם גוש אדמה) למי שמצהיר שברצונו לזרעם או לשתלם באופן המותר (וכגון בתוך מבנים), או לסוחר, שייתכן וימכרם לאחר השמיטה, או שימכרם למי שישתמש בהם בהיתר. וכן מותר למכור עציצי בית לכל קונה, היות ואפשרי הוא השימוש בהם בהיתר [שבת הארץ פ”ח ה”ו].

ז. איסור מכירת כדי שמן ויין יותר מהמותר

היות ומותר לבעל הכרם והמטע, וכן לכל מי שמלקט מן ההפקר, להביא מן ההפקר ענבים בכמות של חמישה עשר כדי יין, וזיתים בכמות של חמישה כדי שמן, אך לא יותר, על כן אין ליצרן ולמוכר כדים למכור לאדם אחד החשוד על השביעית, יותר מחמישה עשר כדים המיועדים ליין וחמישה כדים המיועדים לשמן, שכן רכישת כמות גדולה יותר של כדים מחשידה את הקונה שאוסיף מן המשומר ולא מן ההפקר, והרי אין לסייע במכירת כדים לעוברי עבירה.
ואין לחשוש שקונה הכדים ישתמש בכל הכלים ליין או לשמן, משום שייצור הכלים מותאם לתכולתם, ואין שומרים יין בכלים המיועדים לשמן, ואין שומרים שמן בכלים המיועדים לשמירת יין, דבר העלול לקלקל את היין או השמן.
אולם ליהודי הדר בחוץ לארץ מותר למכור כדים רבים, שהרי אין בחוץ לארץ דין שביעית, ואין גם חשש שיביאם לארץ ישראל. ואפילו אם הקונה הוא ישראלי, והקנייה מתבצעת בחוץ לארץ – מותר למכור לו יותר כלים, ואין חוששים שמא הקונה קונה אותן כדי למכרן בארץ [רמב”ם פ”ד הכ”ד. פ”ח ה”ה, ובד”א שם].

ח. איסור מכירת שדה לחשוד על השביעית

אסור למכור לחשוד על השביעית שדה זרועה – אף שעדיין לא צמחו הזרעים – ושדה אילן [מטע ופרדס], מחשש הקרוב לוודאי שהקונה יעבד אותה בשביעית, כדי שלא ילכו לאיבוד וייפסדו הזרעים והפירות הצומחים בה.
אולם מותר למכור בשביעית לחשוד על השביעית, שדה שאינה זרועה, ואפילו חרושה ועומדת לזריעה, שהרי אפשר שיוביר את השדה בשנה זו ויזרענה לשנה אחרת, או שייעד אותה לבנייה ולא לחקלאות.
וכן אם מכר לו את השדה ללא האילנות שבה, גם אז אנו תולים ומניחים שלא יעבד את השדה בשביעית אלא יניחה לעיבוד לאחר השמיטה.
וקודם שנת השמיטה, מותר למכור שדה אילן ושדה זרועה, אף אם הלוקח החשוד על השביעית יעבוד בה בשנת השמיטה.
ברם, אין איסור למכור לסתם אדם שאינו חשוד על השביעית, שאנו מניחים ותולים שלא יעבוד בשדה, ורכישתו את השדה נועדה לשימוש בשנה שלאחר השמיטה [רמב”ם פ”ח ה”ו וד”א שם].

ט. איסור קניית תוצרת חקלאית מהחשוד על השביעית

אסור לקנות מן החשוד על השביעית כל תוצרת חקלאית, משום שכל קנייה ממנו מסייעת בידו ומחזקת אותו להמשיך ולהתמיד באי שמירת השמיטה, ועל כן אסורה היא [רמב”ם שם הלכה יד].

י. איסור השתתפות במימון מלאכות אסורות בבניין משותף

הגר בבניין משותף שבו מתגוררים יהודים שאינם שומרים על מצוות השמיטה, ולהם חצר או גינה משותפת המעובדת באחריות ועד הבניין מכספי דיירי הבניין, אסור לו לשלם בשנת השמיטה לוועד הבניין כסף המיועד בין היתר לעשיית מלאכות האסורות בשמיטה, שהרי מסייע הוא בתשלום זה לעוברי עבירה. ועל כן – אם חייב הוא לשלם את חלקו בתשלום העבודות, יאמר להם שהכסף אותו הוא משלם הינו דווקא על שאר הוצאות הבניין (ניקיון, חשמל, הסקה, צביעה וכדומה), ולאחר שאמר להם זאת, אין עליו עוד איסור, כי גם אם ישתמשו בכספו לצורך הטיפול בגינה, גזל הוא בידם, שהרי עשו שלא כרצונו.
ואם הוא חבר בוועד הבית, עליו לפרוש מן הועד בשנת השמיטה, כדי שלא יהא לו חלק בעבודות הגינה.
ועל כל פנים, אם חושש שיעשו בגינה המשותפת מלאכות האסורות בשמיטה, יפקיר את חלקו בגינה לפני השמיטה [יעוי’ מעדני ארץ סי’ יג. מנח”ש ח”א סי’ נא אות ד. אול”צ שביעית פ”א סי’ טז. ילקו”י שביעית עמ’ קטו ואילך בשם מרן ג”ע רבינו הראש”ל זצ”ל. כרם שלמה על הר”מ פ”א ה”א אות ח. קובץ מבית לוי ח”ה עמ’ נא. משנ”י ח”ג סי’ ג סעי’ כט אות לט].

יא. איחולי הצלחה ואמירת שלום למחלל שמיטה

הרואה יהודי החורש או זורע את שדהו בשמיטה, או המבצע בגינתו מלאכות האסורות בשמיטה, אסור לומר לו ‘שלום, וכל שכן לומר לו ‘תתחזק או ‘תצליח, מפני שבאיחולים אלו מחזק הוא ידי עוברי עבירה. ויש שכתבו, שלא רק שאסור לאחל לו הצלחה, אלא שראוי אף להוכיחו על כך.
ואפילו בזמן שעל פי ההלכה מותר ליהודי לעבוד באדמתו ובאילנותיו (וכגון בעתות חירום וגזרת השלטון) אסור לומר לו ‘יישר כחך או ‘והצלח, שבאמירות אלו נראה כשמח בביטול מצוות השמיטה ובועט בה, אלא צריך להיראות – בהתנהגותו וביחסו – שאנוסים הם, ובעל כרחם מבטלים הם את מצוות השמיטה [דרך אמונה פ”ח ס”ק סג. שו”ת בני ציון סימן טו. שבת הארץ פ”ח ה”ח].