איסור סחורה ודמי שביעית 

איסור סחורה ודמי שביעית 

איסור סחורה ודמי שביעית

א. מצות אסור סחורה

אסור מן התורה לסחור בפירות שביעית, והסוחר בפירות שביעית עובר על לאו הבא מכלל עשה, שנאמר: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חז"ל "לאכלה – ולא לסחורה" (רמב"ם פ"ו ה"א).

 

ב. עונשם ומעמדם של סוחרי שביעית

 

סוחרי שביעית – הסוחרים בפירות הקדושים בקדשת שביעית שלא כהלכה – אינם רואים סימן ברכה לעולם,

ופסולים לעדות (תוספתא. שלחן ערוך חושן משפט סימן לד סעיף טו).

 

ג. איסור סחורה על המוכר והקונה

 

איסור סחורה בפירות שביעית חל בעקר על המוכר, אולם גם על הקונה חל איסור: "מסייע לעוברי עברה",

ואיסור: "לפני עור לא תיתן מכושל" (שו"ת המבי"ט ח"א סימן כא. נודע ביהודה מהדורה קמא אבן העזר סימן עז).

 

ד. מקח סחורת שביעית קיים

 

אף שאסור לסחור בפירות שביעית, אם סחר בהם שלא כדין – המקח קיים (דרך אמונה פ"ו ס"ק א).

 

ה. מסחר במעט פירות – מותר

 

אין אסור במכירת מעט – כשעור מזון שלש סעודות – מפירות שביעית (רמב"ם פ"ו ה"א).

 

ו. אופני היתר מסחר בפירות שביעית

 

אסור ללקט פירות שביעית על מנת למכרם, אך אם לקט מעט לצורך עצמו – מתר לאדם אחר

או לבנו של המלקט למכר מהם, משום שיש בכך שנוי מדרכי המסחר.

וכן אם לקט לעצמו לאכילה ונותר מהם, מתר לו למכר את הנותר (מכיון שלא לקטם על מנת למכרם) (רמב"ם פ"ו ה"ב).

 

ז. מתנה אינה כמסחר

 

מתר ללקט פירות שביעית על מנת לתנם במתנה, וכן מתר לקבל במתנה פירות שביעית על מנת למכרם (דרך אמונה פ"ו ס"ק א).

 

ח. אסור מידה, משקל ומניין במסחר פירות שביעית

 

גם כשמותר למכור מפירות שביעית, וכבאופנים הנזכרים, לא הותר למכור – לא במידה, לא במשקל ולא במניןי,

כדי שלא יראה כסוחר בפירות שביעית ויבוא לזלזל בקדשת הפירות – אלא באומד, בהערכה, כדי שיהיה ניכר שמוכר פירות הפקר,

שאין מקפידין על משקלן, מניינן ומידתן, וכל המכירה נועדה על מנת לקנות תמורתם מוצרי מזון אחרים (רמב"ם פ"ו ה"ג).

 

ט. מידה, משקל ומניין בפירות חוץ לארץ

 

גם פירות המיובאים מחוץ לארץ אסור למכור במידה, מנין ומשקל, כדי שלא יחשדוהו שמוכר פירות הקדושים בקדשת שביעית באופנים האסורים, שהרי לא ניכר בפירות שהם מיובאים מחוץ לארץ.

אולם אם ניכר הדבר ומוכח שהם פירות חוץ לארץ, מתר למכרם במידה, משקל ומנין (רמב"ם פ"ו ה"ה).

 

י. קנית אתרוג שביעית

 

מחיון שאסור לסחור בפירות הקדושים בקדשת שביעית, הרוצה לקנות אתרוג שיש בו קדשת שביעית (כמבואר לעיל פרק ה הלכה ו),

עליו לקנותו בהבלעה עם דבר אחר שאין בו קדשת שביעית, דהיינו, שיאמר למוכר שנותן לו את כל הכסף עבור הדבר האחר

(שאין בו קדשת שביעית), ואת האתרוג ייתן לו המוכר במתנה.

 

ואם המוכר אינו מוכר דבר מלבד האתרוגים (ואין באפשרותו לקנות את האתרוג בהבלעה עם דבר אחר שאין בו קדשת שביעית),

יכול הקונה לשלם בהמחאה (צ'ק), שתשלום זה כמוהו כהקפה, ואז לא תחול קדשת שביעית על המעות (אור לציון פ"ב ש"י).

אמנם כשקונה אתרוג בהקפה, יש לכוון שמועד פירעון הצ'ק יהיה קדם החג, מכיוון שבאתרוג יש דין "לכם",

כלומר צריך שבשעה שנוטל את האתרוג יהיה הוא בעל האתרוג, וכל זמן שלא שלם את דמיו עדין אינו בעל האתרוג מן התורה.

 

יא. דמי שביעית ואפשריות השימוש בהם

 

המוכר פירות הקדושים בקדשת שביעית – בין באפן המתר ובין באפן האסור (כמבאר לעיל)

נתפס הכסף שקבל עבור הפירות (בין במטבעות בין בשטרות) בקדשת שביעית, כמו הפירות עצמם.

כסף זה נקרא "דמי שביעית", ומתר להשתמש בו רק לקנית דברי מאכל ושתיה,

ולא דברים שהקדשה אינה נתפסת בהם (כגון: קרקעות, בהמה טמאה, בגדים כלים וכדומה) (רמב"ם פ"ו הלכות ו, י).

 

יב. הפקעת הקדשה מדמי שביעית

 

פירות שביעית שנמכרו, אינם יוצאים מידי קדושתם לעולם.

בזה חמורים פירות שביעית יותר מאשר הקדש, שהפודה את ההקדש יוצא ההקדש לחולין ונתפסים הדמים תחתיו,

והשביעית אינה כן, שהמוכר פירות שביעית נשארים הפירות בקדשתם למרות שגם הדמים נתפסים בקדשת שביעית,

משום שנאמר בפירות שביעית: "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל", ודרשו חז"ל: "תהיה" – בהווייתה תהיה.

 

אולם "דמי שביעית" שרכשו בהם מוצרי מזון, ניפקעת קדשת השביעית שבהם ועוברת למוצרי המזון שנרכשו.

ועל כן יש לנהוג בהם כמו בפירות שביעית ולאכלם בקדשת שביעית (רמב"ם פ"ו הלכות ו-ז).

 

יג. אופנים בהם אין הכסף נתפס בקדושת שביעית

 

גם כשרוכשים פירות הקדושים בקדושת שביעית, ישנם אפנים בהם אין הדמים נתפסים בקדשת שביעית:

 

1. כשהמכירה היא בהבלעה

(דהינו, שהתשלום מתיחס לדבר שאינו קדוש בקדשת שביעית – עליו מקבל המוכר מחיר גבוה יותר – הנקנה יחד עם פירות שביעית).

 

2. כשהתשלום נעשה בהקפה

(באפן שהפירות עוברים לבעלות הקונה והתשלום מתבצע כעבור זמן)

{ע"פ דברי הגמ' בע"ז דף ס"ב ע"ב ובתוס' שם. רמב"ם פ"ח ה"כ. חזון איש י,יג}.

 

יד. במה אסור להשתמש בדמי שביעית

 

אסור להשתמש ב"דמי שביעית" לתשלום עבור שכר עבודה לפועלים (ספר, נהג, בנאי, סנדלר וכדומה),

ואסור לפרע בהם חוב (רמב"ם פ"ו ה"י).

 

כשעורכים מגבית צדקה לעניים בבית הכנסת וכדומה, וקובעים לכל אדם סכום קצוב,

אין לפרוע חוב זה (הגם שהוא מצות צדקה) מכספי שביעית, אבל עני המבקש צדקה בדלת הבית וכדומה,

מותר לתת לו מדמי שביעית (ערוך השולחן סימן כו סעיף ו. שיעורי הגאון רבי נסים קרליץ זצ"ל).

 

כמו כן, יש אומרים שאין לקים מצות "משלוח מנות" בפורים מפירות או מדמי שביעית,

אלא אם כן שולח את עקר המשלוח (שתי מנות) ממיני מאכלים שאין בהם קדשת שביעית.

והעקר להלכה שמותר לשלוח אפילו את עיקר המשלוח מפירות שביעית אלא שיש להודיע למקבל שהפירות הם פירות שביעית,

כדי שינהג בהם בקדשת שביעית (חלקת השדה ח"ג שביעית סי' ה).

 

טו. קטיף ושקילת סחורה על ידי אוצר בית דין

 

כיום נוהגים שומרי שמיטה לרכש תוצרת חקלאית דרך המסגרת "אוצר בית דין", שאין בה משום אסור סחורה בפירות שביעית.

 

מסגרת זו – שיסודותיה מבארים לקמן בפרק י"ג – מקבלת להלכה ולמעשה, ומעלותיה רבות

(כל זמן שהאוצר מתנהל על פי כללי ההלכה).

 

הקטיף המתבצע על ידי שלוחי "אוצר בית דין", אינו מגבל בצורת הקטיפה (כמבאר בפרק ג הלכה כ),

ויכולים הם לקטוף את כל היבול בבת אחת, וכן רשאים למדד ולשקל את הפירות במכירתם,

משום שאין זו מכירה רגילה האסורה בשמיטה (חזון איש יב,ו).

 

איסור סחורה בפירות שביעית

אוצר בית דין – מותר לנהוג בו כמנהג סחורה

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.