הפקר פירות שביעית

הפקר פירות שביעית

הפקר פירות שביעית

א. מצות הפקר פירות בשמיטה

כל מי שבבעלותו עצי פרי בשדהו או גינתו, מצוה עליו להפקיר את כל יבול השדה או הגנה הראוי למאכל אדם או בהמה – לכל אדם

(ואף שרק היבול הוא הפקר ולא הקרקע, יש להפקיר גם את הקרקע לצורך הלקיטה בלבד),

ועל כן ישאיר את שערי מטעיו ושדותיו פתוחים לכל דורש.

והנועל את כרמו, או מגדר את שדהו ומטעו בשביעית, כדי למנע כניסת אנשים שיאספו ויקטפו מפירותיו – בטל מצות עשה

(רמב"ם פ"ד הכ"ד).

 

ב. אופן ההפקר

כדי ששדותיו ויבוליו של המפקיר יהיו מופקרים, די במה שמשאיר את שדהו פתוחה לכל המעוניין לבוא וללקט,

ואין צרך בהפקר בפני שלשה אנשים, או באמירה בפיו שהוא מפקיר את שדותיו ויבוליו.

ויש אומרים שנכון להפקיר בפיו בינו לבין עצמו (מרכבת המשנה על המכילתא פרשת משפטים. אור לציון פ"ד ש"ג).

 

ג. ההפקר מותנה ברצון בעל השדה

הפקר הפירות והיבול בשנת השמיטה מתנה ברצון הבעלים לקיים מצות הפקר.

ואמנם אם בעל היבול והפירות אינו מעוניין להפקיר את פירותיו ויבוליו, ואינו חושש לבטול מצות עשה של "ונטשתה" – פירותיו אינם הפקר.

ועל כן, בעל שדה שלא הפקיר את שדהו, אין להיכנס לשדהו וללקט מן הפירות הגדלים שם בלא רשות.

(ומכיוון שפירות אלו אינם הפקר יש להפריש מהם תרומות ומעשרות כבשאר שנים)

(אבקת רוכל סימן כד. פאת השלחן סימן כג ס"ק כט).

 

ד. דינם של פירות שמורים

בעל שדה שלא הפקיר את שדהו (והרי הוא בבחינת "שמור") – פירותיו לא נאסרים באכילה,

אך יש להימנע מלקנות פירות אלו, כדי שלא לסייע לעוברי עברה, אולם בחנם מתר לקבלם.

ואף שבפירות אלו לא קוימה מצות הפקר, יש לאכלם בקדשת שביעית ולהיזהר בכל המצוות הנובעות מן הקדשה שבהם,

וכגון אסור הפסד, סחורה ועוד (רמב"ם פ"ד הכ"ד ובמהרי"ק שם. ורמב"ם פ"ח הי"ד).

 

ה. הפקר פירות ביבול שיצא לשמינית

כל היבול הגדל בשנת השמטה וחלה עליו קדשת שביעית – מצוה להפקירו.

וגם אם נותרו הפירות והיבולים על העצים והצמחים ונכנסה השנה השמינית – עדין חלה על הפירות והיבולים מצות הפקר

(חזו"א סי' ג ס"ק כג).

 

ויש אומרים שאם לאחר שביעית יש בשדה פירות שביעית, אין בעל השדה צריך להפקיר את שדהו ורשאי ללקט את כל הפירות ולהוציאם לרשות הרבים, משום שלא חיבה התורה להפקיר את השדה עצמה אלא בשנה השביעית בלבד (שבת הארץ ח יח).

 

ו. ליקוט מן ההפקר

הגם שמצווה על בעל השדה להפקיר את כל הגדל בשדותיו,

מותר לו ללקט מתוך שדהו בשיעור שאדם קוטף לעצמו לשימוש בני ביתו למספר ימים.

שאר אדם (שאינו בעל השדה) הלוקט מן ההפקר, יש אומרים שרשאי לקטוף מן ההפקר כרצונו, כל כמות ואף גדולה,

אך לא יבצר כדרך הבוצרים, ולא יקצר כדרך הקוצרים (וכמבאר בפרק ג הלכה כא),

ויש אומרים שעל כל אדם גם הלוקט מן ההפקר ללקט אך ורק מעט מעט לביתו

(חזו"א סי' יב ס"ק ט, אור לציון פ"ד ש"ה. מעדנ"א סי' ז אות ג. וראה לעיל פרק ג' הי"ח, מה היא הכמות המותרת ללקוט בבת אחת).

 

ז. אפשריות שמירת שדה הפקר

יכול בעל שדה וגינה לשמר על פירותיו ויבוליו מן הגויים שלא ייקחום, וכן מן הבהמה שלא תפסידם.

כמו כן החושש להשאיר את חצרו וגינתו פתוחים בכל עת, מחשש שגנבים ינצלו פתיחת שערים אלו לגנבת חפצים מן הבית או החצר,

או שהקוטפים יהרסו ויזיקו לעצים, רשאי לנעל את חצרו ושדהו, ויתלה שלט על גדרות שדהו

ובו כתוב שהפירות הנמצאים בשדה הם הפקר, והרוצה ללקט מהם יבוא בשעה פלונית, או ייקח את המפתח מבעל הבית

(דרך אמונה פ"ד ס"ק קעא ושם בציון הלכה ס"ק רצז).

 

הפקר פירות בשמיטה

הפקר פירות בשמיטה

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.