השמיטה בימי בית שני- השמיטה בתקופת המקרא וחז”ל
השמיטה בימי בית שני ולאחר החורבן כאמור – כששבו גולי בבל לארץ ישראל – התחייבו לשמור את מצות השמיטה: “ונטוש את השנה השביעית” (נחמיה י’). התחייבות זו שנבעה מתוך ידיעה
העבודות בשדה ובמטעים בערב השמיטה
העבודות בשדה ובמטעים בערב השמיטה א. שנת השמיטה מתחילה באחד בתשרי, בכל סוגי הגידולים, ומיום זה ואילך נאסרו כל עבודות הארץ המבוארות לקמן. והלכה למשה מסיני, שיש לנהוג “תוספת שביעית”,
דין יבולי נכרי
דין יבולי נכרי א. יבולים הגדלים בשדות הנמצאות בבעלות נכרי בארץ ישראל, אין נוהגים בהן כל דיני שביעית. ויש אומרים שקדושת שביעית נוהגת בהם, אך אין בהם חובת ביעור ויש
המקומות בהם נוהגת מצות השמיטה
המקומות בהם נוהגת מצות השמיטה א. מצות השביעית היא אחת ממצוות התלויות בארץ, וע”כ נוהגת בארץ ישראל בלבד, שנאמר (ויקרא כה, ב): “כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם”