סוגי הגידולים בהם יש קדושת שביעית

סוגי הגידולים בהם יש קדושת שביעית

א. נאמר בתורה (ויקרא כה, יב): כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. ולמדו חז”ל: מה היא קודש – אף תבואתה קודש. לכן, גידולי הקרקע שצמחו בשביעית, יש בהם קדושה.

אמנם יש ממיני הצומח שאין בהם קדושת שביעית וכפי שיבואר להלן.

והקדושה האמורה בגידולי שביעית, הינה רק להגבלות האמורות לקמן, אך אין בצומח קדושת גבוה, ולכן מותרים הם באכילה בטומאה ובכל מקום, וכדין פירות חולין.

ב. קדושת שביעית נוהגת בכל הצומח שמיועד למאכל – הן לאדם והן לבהמה.

אלא שהשימושים וההגבלות של הצומח הראוי לאדם או לבהמה – שונה הוא, וכפי שיבואר להלן בפרק יא.

ג. פטריות וכמהין, הגם שהם צמח הראוי למאכל אדם, מכל מקום כיון שאינם מפתחים מערכת שורשים, אין בהם קדושת שביעית, וה”ה שאר אצות וצמחי ים, אף אם הם גדלים באופן תרבותי הן על מים מליחים או במים מתוקים, אין בהם קדושת שביעית..

ד. צמחים שאינם עומדים למאכל, אולם עומדים לשאר שימושים לצורך האדם (וכפי שיפורט לקמן), חלה עליהם קדושת שביעית ויש להשתמש בהם כפי השימוש הראוי להם, וכגון לצורך הדלקת הנר או לצרכי צביעה, שנאמר (ויקרא כה, ו – ז): ” וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם… תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל”, ודרשו חז”ל: “לכם” – לכל צרכיכם, “תהיה” – אף להדלקת הנר, אף לצבוע בה צבע.

 

התנאים לחלות קדושת שביעית

ה. קדושת שביעית לא חלה על הצומח עד שיהיו בו מס’ תנאים והם:

א. שתהיה הנאתו וביעורו שווה.

ב. שיעמוד לשימוש המיועד לו.

ג. שתהיה הנאתו שווה לכל אדם, ונבאר תנאים אלו להלן.

ו. הנאתו וביעורו שווה

פירושו, שבאותו זמן ההנאה מן הצמח, הוא מתבער וכלה.

אך צמח שההנאה ממנו היא רק לאחר שהצמח מתבער – אין עליו קדושת שביעית. וצמח שההנאה היא קודם תחילת ביעורו, יש אומרים שנחלקו בזה הפוסקים ועי’ בהערה. ותנאי זה נאמר בעיקר בעצים שאין שימושם מוגדר כתועלת לאדם, אך שאר מיני צמחים המשמשים לתועלת האדם כגון: מאכל, סיכה, צביעה, כיבוס ועוד – לעולם קדושים הם בקדושת שביעית אף שפעמים אין הנאתם וביעורם שווה, כן נראה עיקר בדעת רבינו הרמב”ם.

ז. שיעמוד לשימוש המיועד לו

פירושו, שהפרי או הצמח עומדים לשימוש המיועד להם כגון למאכל או לשאר תשמישים,

אך אם אינו עומד לשימוש המיועד לו, כגון שהפירות אסורים באכילה – אין בהם קדושת שביעית,

כגון פירות ערלה, או פירות שנפסדו מאכילת אדם ואינם עומדים עוד לשימושם המקורי – אין בהם קדושת שביעית.

וי”א שה”ה בפירות הראויים לאכילה אלא שאינם עומדים לאכילה.

ח. אם הרוב של אותו צמח או פרי עומד לשימוש המיועד, אף אם מיעוטו אינו עומד לכך – הולכים אחר הרוב ונוהגת בו קדושת שביעית, והוא הדין להיפך.

ט. אם הצמח או הפרי עומדים לשני סוגי שימושים

(גם לשימוש המיועד כגון לאכילה, וגם לשימוש אחר כגון לעצים) הכל תלוי במחשבת המלקט:

אם חשב לאכילה הרי זה קדוש בקדו”ש, ואם חשב לעצים – אינו קדוש.

 

שימוש הנהוג במקום

י. אם הצמח או הפרי ראוי לשימוש המחייב לשמור בקדו”ש, אך באותו מקום רוב בני האדם אינם משתמשים בו לשימוש זה אלא משליכים אותו, אין נוהגת בו קדו”ש באותו מקום, ויש חולקים וסוברים שאפילו אם בפועל אינו עומד לאותו שימוש, מכל מקום, כיון שלדעת הכל הוא ראוי לאותו שימוש, הרי הוא קדוש בקדושת שביעית. והעיקר להלכה נראה, שכל צמח המיועד לשימוש האדם כגון למאכל, לצביעה וכד’, כל עוד שלא נפסל משימוש זה הוא קדוש בקדו”ש.

ואפילו אינו עומד לכך, מכל מקום כיון שראוי לכך הרי הוא קדוש.

אך אם נפסל משימוש לצורך האדם, ואינו ראוי כעת אלא לבהמה, אם נהוג לתת אותו לבהמה הרי הוא קדוש,

כל עוד שלא נפסל גם לבהמה, אך אם אין נהוג לתת אותו לבהמה, אפילו אם הוא ראוי לכך, אינו קדוש ומותר להשליכו.

(ודין קליפות וגרעינים יבוארו להלן).

יא. הנאתו שווה בכל אדם

פירושו, שאותה הנאה שמחמתה צריך לשמור בקדושת שביעית, תהיה שווה אצל כל אדם.

אך אם הצמח עומד להנאה המשמשת רק אנשים מסוג מסוים – אין זה קדוש, ויש חולקים, והעיקר נראה כדעה ראשונה.

יב. צמח העומד לשימוש בתעשיית התמרוקים, כגון החוחובה, האלוורה ודומיהם, יש בו כל התנאים הנז’ לעיל ויש בו קדושת שביעית וראה עוד בהערה.

יג. צמח הקאת (‘גאת’) הוא צמח שיש הלועסים את עליו אך לא בולעים אותו, י”א שיש בו קדושת שביעית, וי”א שאין בו קדושת שביעית, ונראים דבריהם להלכה.

יד. צמחי תבלין, אף שאינם נאכלים בפני עצמם אלא מטרתם לתיבול (כגון עלי דפנה, שיבא וכד’), יש בהם קדושת שביעית.

טו. צמחי מרפא שאינם עומדים למאכל כלל, אלא למטרת רפואה לחולים בלבד – אין בהם קדושת שביעית.

אולם צמחים העומדים אף למאכל בריאים לחיזוק ותוספת לבריאותם – יש בהם קדושת שביעית.

טז. צמחי בושם וריח, אין בהם קדושת שביעית ואפילו עומדים להריח בהם, ויש חולקים וסוברים שיש בהם קדושת שביעית.

יז. צמחים ופרחים העומדים לנוי, אפילו אם יש בהם ריח, מכל מקום כיון שאינם עומדים לריח, אין בהם קדושת שביעית.

יח. סיבי פשתן וכותנה העומדים בעיקר לשימוש בתעשיית הבגדים, אינם קדושים בקדושת שביעית, אף אם במעט מהם משתמשים לשימוש אחר.

אולם גרעיני הכותנה העומדים למאכל בהמה – קדושים בקדושת שביעית.

יט. עלי הטבק המשמשים את תעשיית הסיגריות, נראה לומר שקדושים בקדושת שביעית, אם הם מגידול יהודי בארץ ישראל (מה שכמעט ולא מצוי).

ובדין עלי טבק המשמשים לריח, עי’ לעיל (סעיף טז) מה שכתבנו בדין צמחי בושם.

 

דיני צמחים שונים בקדושת שביעית

כ. צמחים העומדים למאכל בהמה, קדושים בקדושת שביעית, כגון: חציר, דורה, בקיא ועוד.

והוא הדין לשאר מיני קוצים הרכים העומדים למאכל בהמה. אולם מיני קוצים שאינם נאכלים לבהמה בדרך כלל, אלא למין של בהמה מסוימת במקום מסוים (כגון קוצים קשים הנאכלים לגמלים בלבד במקומות שהם מצויים), אין נוהג בהם קדושת שביעית. וי”א שקוצים וצמחים הגדלים בר, אע”פ שהם ראויים למאכל בהמה, מכל מקום כיון שאינם עומדים למאכל בהמה במקום זה, כגון בעיר שאין מצויים שם בהמות, או צמחים שעלו בתוך מטע וכיו”ב, שאינם עומדים לבהמה, אינם קדושים בקדושת שביעית.

וצמחים העומדים לשאר תשמישי בהמה כגון לצבע וכיו”ב, אינם קדושים כלל בקדושת שביעית.

כא. למרות שהדשא, ראוי למאכל בהמה, מכל מקום כיון שאינו עומד לכך אלא עשוי לנוי, אין בו קדושת שביעית.

כב. צמחים העומדים להפיק מהם חומר צביעה לתועלת בני אדם, יש בהם קדושת שביעית.

כג. מיני צמחים העומדים לרחיצה או סיכת גוף האדם, יש בהם קדושת שביעית, וראה עוד בהערה בדין סבוני רחיצה שנעשו מצמחים אלו.

כד. מיני צמחים העומדים לכבס בהם כגון צמח הבורית והאהל, יש בהם קדושת שביעית.

כה. מיני צמחים העומדים להדלקה, כגון אותם העומדים לתעשיית השמנים למאור, יש בהם קדושת שביעית.

 

קדושת שביעית בעצים

כו. אין קדושת שביעית בעצים, וגם באלו שמשתמשים בהם לצרכי הדלקה למאור וכיו”ב, כיון שרוב השימוש בעצים הוא באופן שאין הנאתו וביעורו שווה. וכן הדין בעצים המשמשים את תעשיית הרהיטים.

כז. עלים העומדים למאכל בהמה קדושים בקדושת שביעית, וכמבואר לעיל.

ועלים המשמשים לשימושים שונים, תלוי בכוונת המלקט:

אם ליקטן למטרת מאכל בהמה – קדושים בקדושת שביעית, ואם ליקטן לשימוש אחר כגון להסקה (שאין הנאתו וביעורו שווה), אין בהם קדושת שביעית. ועלי גפן, הגם שאין דינם כדין הפרי לעניין ערלה, מכל מקום לעניין שביעית, אם ליקטן למאכל או לכבישה (לתבלין) יש בהם קדושת שביעית.

דין קטף

כח. הקטף, שהוא השרף היוצא מחלקי העץ השונים והוא ראוי לאכילה, וממילא הנאתו וביעורו שווה, אם הוא נוטף מעץ מאכל, הן מגזע העץ וענפיו והן מהעלים שלו – אינו קדוש בקדושת שביעית.

אולם הקטף הנוטף מן הפגים, דהיינו הפירות בעודם בוסר – קדוש בקדושת שביעית.

ואם הקטף נוטף מעץ סרק מגזעו או מעליו – יש בו קדושת שביעית, שכיון שאין לו פירות אנו אומרים שקטפו זהו פריו.

וקטף שאינו ראוי לאכילה – אין בו קדושת שביעית, ואפילו אם ריחו טוב.

 

כט. קליפות הפירות והירקות

אם הם ראויות למאכל אדם, לבהמה או לצביעה או לשאר הנאות שהנאתם וביעורם שווה, הרי הן קדושות בקדושת שביעית, כגון קליפות התפוחים, המלפפונים וכד’, או קליפות התפוזים (הראויות למאכל בהמה), או קליפות הרימונים והאגוזים (הראויות לצביעה). וכל אלו, כיון שראויות מצד עצמן, אפילו שאין דרך כיום אצל רוב בני אדם להשתמש בשימושים כאלו, הרי הן בטלות לעיקר הפרי וקדושות בקדושת שביעית. אמנם הקליפות שאין בהן כל שימוש מהשימושים הנזכרים, ואין בהן שיירי אוכל (כגון המצוי בקליפת האבטיח), אינן קדושות בקדושת שביעית ואפילו אם הן ראויות לשימושים אחרים.

ל. גרעיני-גלעיני הפירות

דינם כדין הקליפות וכאמור לעיל. לכן, כל גרעין הראוי למאכל אדם, למאכל בהמה, לצביעה, או לשאר הנאות שהנאתם וביעורם שווה – הרי שהם קדושים בקדושת שביעית.

ואפילו אם אין דרכם בכך, מכל מקום, הגרעינים טפלים לעיקר הפרי וקדושים כמוהו.

וכך הדין בגרעיני זיתים, תמרים, אפרסקים, אבטיח, מלון וכיו”ב, ובהערה נתבאר דינם של גרעינים נוספים.

אולם גרעיני האתרוג ושאר פירות הדר, וכן גרעיני המשמש המצויים וכיו”ב, כיון שאינם ראויים לכלום – אינם בטלים לעיקר הפרי ואין בהם קדושת שביעית, אף שהם ראויים לזריעה.

לא. לבבות דקל, והוא החלק הרך שבתוך גזע עץ הדקל, יש בהם קדושת שביעית.

לב. ערק הנעשה מפירות שיש בהם קדושת שביעית, יש לנהוג בו קדושת שביעית ואסור להפסידו או לעשות בו סחורה, שהרי משקין היוצאין מן הפירות דינם כדין הפירות עצמם, וכן בירה הנעשית מלתת שעורה, או וויסקי הנעשים ממיני דגן שהביאו שליש בשביעית – דינם כדין היבולים עצמם וראה בהערה.

לג. הלולב, ההדס והערבה הניטלים למצווה בחג הסוכות, בלולב, בהדס, ובערבה – אין נוהגת בהם קדושת שביעית.

אולם באתרוג – נוהגת קדושת שביעית.