מלאכות הנעשות בגינות נוי ובחצרות

מלאכות הנעשות בגינות נוי ובחצרות

א. בעלי הגינות צריכים להכין מערב השמיטה את הגינה היטב, ע”מ לצמצם ככל היותר עשיית מלאכות בגינה בשנת השמיטה.

 

ב. לגבי זריעה, שתילה ונטיעות קודם השמיטה, ראה לעיל בפרק ד, עד אימתי מותר לזרוע או לשתול אילנות או ירקות ושאר צמחים.

 

ג. כשם שהותרו מלאכות האסורות מדרבנן בשמיטה לקיום האילן שלא ימות ושלא יופסדו הפירות, כך הותרו בשנת השמיטה מלאכות בגינות הנוי לבל ימותו צמחי הנוי שבה. כמו”כ, מותרת עשיית מלאכה למניעת נזק ניכר לצורתם של צמחי הנוי. ואמנם, שיעור נזק ניכר בצמחי נוי קשה להגדרה, כיון שזה תלוי בדעות האנשים, ולכן יש להחמיר ולא להתיר עשיית מלאכות אלא רק במקום שנראה בוודאות שיש קלקול ונזק.

 

ד. מותר להשקות בשמיטה לצורך קיום הצמחים שבגינה. ואמנם, במרבית המינים ניתן להפחית את כמות ההשקיה ו’לרווח’ את זמני ההשקיה, וכך יש לנהוג בשמיטה. וראוי להתייעץ עם מומחה נאמן, שכן פעמים מניעת השקיה בזמנה, יכולה לגרום נזק בלתי הפיך, ובפרט בקרקעות חוליות ובזנים רגישים.

 

דישון, זיבול וטיפול בעשבייה בגינות בשמיטה

ה. יש לדשן ולזבל קודם שנת השמיטה, ובמרבית המקרים אין צורך בדישון נוסף.

אולם ייתכן שלאחר גשמים שוטפים יש צורך בדשן חנקני נוסף, ובפרט בקרקע חולית, ופעמים אף באשלגן, ובמקרה כזה עדיף לדשן דרך מערכת ההשקיה.

 

ו. יש להתייעץ עם מומחה שיבדוק בדיקות קרקע קודם ההחלטה אם לדשן בשמיטה, שסימנים רבים הנראים כחוסר בדשן למי שאינו מבין, פעמים זה חוסר בהשקיה וכן להיפך. וכן יש לקבל מהמומחה חוות דעת, מהו המינון של הדישון המינימלי הנצרך, ולא להרבות מעבר לזה.

 

ז. יש לטפל בעשבייה קודם שנת השמיטה ובפרט במונעי נביטה.

עשבייה שעלתה בגינה ואינה מפריעה לצמחים אסור לנכשה בשמיטה.

ואם יש חשש ‘שתשתלט’ על הצמחים ולגרימת נזק, מותר לרססה בעזרת קוטלי עשבים, או לנכשה בעזרת חרמש מוטורי המכסח מעל פני האדמה. ובשעת הצורך, מותר אף לעוקרה ביד או בעידור קל שלא יעדור גם את האדמה, וכן מותר למנוע את התפשטות הדשא לכיוון צמחי הנוי, אם יש חשש לנזק, ועדיף להניח תוחמי דשא, כדי שלא יצטרך למלאכות אלו.

 

ח. גינת נוי מטופחת, וחושש שיעלו בה עשבים שיפריעו לנוי הגינה (ולא לנזק בצמחים, שאז דינו כנ”ל בסעי’ ז), מותר לרסס במונע נביטה על מנת שלא יעלו העשבים שם. ו

אם כבר עלו העשבים – אסור לנכשם ולהוציאם, כיון שאינם מזיקים לצמחים.

ונראה שיהיה מותר לגזמם מעל פני הקרקע בגיזום גבוה יותר מהרגיל. וכל היתרים אלו הינם רק אם כוונתו לנוי בלבד, אך אם מתכוין גם לתועלת הקרקע והצומח – אסור, ויש להיזהר בזה שהוא מהדברים המסורים ללבו של כל אדם, ועל זה נאמר (איכה רבתי, פרשה א): “הַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לַעֲקָל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת”.

 

גיזומים בגינות בשמיטה

ט. במרבית צמחי ועצי הגינה, אין צורך בגיזומים במהלך השמיטה, ובפרט אם הכין את הנצרך בערב שנת השמיטה.

ולכן, אסור לגזום בשנת השמיטה את השיחים והעצים, כשהמטרה לגרום לצמיחה של ענפים חדשים, למלא את חלל העץ, או להרבות צימוח והתפשטות.

 

י. גיזום לצורך שימוש בענפים, או להסירם כיון שהם מפריעים לעוברים ושבים, מותר לו לקוצצם כל שאינו מתכוין לתועלת האילן. וראה עוד לעיל פ”ה סעיף ח.

 

יא. גיזום שמטרתו לשמור על הנוי, כגון גדר חי המעוצב בצורת שער או כדור וכד’, והגדר בוגר ומלא, ואין מטרת הגיזום להצמיח, אלא להיפך – ‘לדכא’ את הצימוח שלא יתפשט אלא יישאר בצורתו, מותר לעשות כן אף בשנת השמיטה.

וכן דשא בוגר, צפוף ומלא, ומטרת הכיסוח אינה אלא לשמור על הנוי, מותר לכסח אף בשנת השמיטה.

ואמנם, אם הדשא אינו מלא ובוגר, ומטרת הכיסוח מלבד לנוי, היא גם שיתפשט הדשא ויתמלא, אסור לעשות כן בשמיטה. ובמידה שיש חשש לנזק שלא ניתן לתקנו אחר השמיטה אלא בהוצאה מרובה, וק”ו אם לא יהיה אפשר לתקנו כלל – יהיה מותר לכסח למנוע את הנזק, אך יש לכסח בשינוי, כגון לבצע כיסוח גבוה יותר מהרגיל.

 

גיזום בפרחים

יב. גיזום לעיצוב שיחי הוורדים שייעשה קודם השמיטה, ימנע צורך בגיזום בשנת השמיטה

(בפרט אם קודם השמיטה גזם נמוך יותר מהרגיל).

מותר להסיר ענפים של השיח שנתקפו במחלות, בכדי שלא יזיקו לשאר הענפים, אך פרחים שהתייבשו – אסור להסירם, כיון שבכך גורם צימוח לפרחים חדשים.

 

יג. מותר לקטוף פרחים וענפי בושם לצורך השימוש בהם אף שלאחר הקטיף צומחים ועולים ענפים ופרחים חדשים.

ואין להתיר קטיף כאשר המטרה היא לעודד צימוח מחדש, ואם קוטף בשינוי מדרך הגיזום הרגיל, לכל הדעות מותר.

אולם פשוט שאסור לקטוף את הענפים לחיזוק העץ ולצימוחו מחדש

(ולגבי קדו”ש בפרחים, ראה להלן בפ”ט ובפרק יא).

 

יד. פרחים וצמחים הגדלים בעציצים ובאדניות מחוץ לבית ובתוך הבית, והמלאכות המותרות והאסורות בעציצים אלו, יתבאר דינם לקמן בפרק שמיני, וראה עוד להלן בנספח גינות נוי בסוף ספר זה.

 

ענפים שנשרו

טו. אסור לאדם לאסוף משדהו או מגינתו ענפים שנשרו או עצים וכיו”ב, אף שצריך את העצים להסקה וכדומה.

וגם אם אינו מתכוון בזה לתועלת האדמה והצומח בה, או אם מלקט רק מעט, ורק את העצים העבים, ומניח את הדקים בכל זה אסור. אמנם אם אין כוונתו לתקן וגם הדברים ניכרים, כגון שאסף עצים כדי לצלות בשר, ויש ‘מתקן צלייה’ בסמוך אליו וזה ניכר לכל רואה – הרי זה מותר

(לגבי גינה קטנה הסמוכה לבית ראה בסעיף יז).

 

טז. לא אסרו חכמים ללקט אלא בשדה שלו, אבל בשדה חברו מותר ללקט כשצריך לעצים, ובלבד שחברו אינו מחזיק לו טובה משום כך.

לפיכך, לא יאמר לו: “ראה כמה טובה עשיתי לך שניקיתי את שדך”.

יז. גינה קטנה הסמוכה לביתו של אדם, שהדרך היא להקפיד שתהיה נקיה ומסודרת, נראה שמותר לסקל ולנקות אותה אם מטרתו לניקיון ולא להכשיר את המקום לזריעה לשנה השמינית, או לתועלת הצמחים, שאז אסור בכל עניין.

וילקט כדרך שעושה כל השנים בגינה זו, אך לא יאסוף דברים שאין דרכו לאסוף בשאר שנים.

 

סיקול בגינות בשמיטה

יח. אסור לסקל אבנים משדהו בשביעית, ומלאכה זו היא תולדה של חורש.

וכל שמתכוון לתקן את שדהו בכך, אסור לו לקחת בין אבנים גדולות ובין קטנות, ואף אסור לקחת את הגדולות ולהשאיר את הקטנות.

יט. אם אין כוונת המסקל לתקן את שדהו, אלא שהוא צריך לאבנים לבניית גדר או לעשיית שביל וכיו”ב, מותר לו ליטול את האבנים העליונות, ולהניח את הנוגעות בארץ, ובכך מראה שאין כוונתו לתקן. וכן אם היה בשדהו גל של אבנים, יכול ליטול את העליונות ולהניח את הנוגעות בארץ. ואם מתחת לאבנים אלו יש סלע או קש, מותר לו ליטול את כולן.

כ. אם היו בין כל האבנים שתי אבנים גדולות שכל אחת היא משאוי של שני בני אדם, אם הן אינן מחוברות היטב לאדמה, אלא הן מזדעזעות ע”י המחרישה, או שהיו מכוסות ונתגלו, מותר ליטול אגב אבנים אלו את כל האבנים, שמראה בכך שהוא נוטל לבניין.

גדרות

כא. גדר אבנים שגובהה מעל עשרה טפחים, ויש בה יותר מעשרה אבנים שכל אחת מהן היא משאוי של שני בני אדם, מותר ליטול את כל האבנים, שהרואה אומר שצריך הוא לאבנים, וכל זה אף אם כוונתו לזרוע שם לאחר שמיטה ונוח לו ניקוי המקום.

אך גדר שנמוכה מי’ טפחים או שהאבנים קטנות יותר מהשיעור הנזכר, נוטל את האבנים עד גובה טפח מהקרקע.

אך אם לא נוח לו כלל בניקוי המקום, ואינו צריך כלל לזרוע באותו מקום, ונוטל את האבנים לצורכו, יכול הוא ליטול את כל האבנים, ואף בגדר נמוכה מי’ טפחים ובאבנים קטנות.

כב. מותר לבנות גדר בשביעית בין שדהו לרשות הרבים, בין שדהו לשדה הגוי, בין חצרו או ביתו לשל חבירו, ואפילו שעקב הבניה מעמיק בקרקע (ואת החול שמוציא יצבור בשדהו בערימות כמפורט בהמשך הפרק). אך אסור לבנות גדר בין שדהו לשדה חבירו, שחששו חז”ל שמא ימלך מלעשות גדר באותו מקום, ויבוא לזרוע שם, ונמצא מתקן שדהו לזריעה. ובבניה ללא חפירה ראה בהערה.

כג. אסור לבנות ‘טראסות’ ולמלאותן בעפר, אף שאינו מתכוין לזרוע בשמיטה. אמנם מותר לבנות גדר אבנים סביב המדרגות, על מנת שלא ייפול העפר.

 

כד. שטחי אדמה העומדים לשימושים אחרים, כגון לשבילים או גן משחקים וכיו”ב, מותר לסקל משם אבנים ואף את האבנים הקטנות. וכן שטחי אדמה ריקים בחצרות, שהדרך לנכש את העשבים משום חשש לבעלי חיים מזיקים, או לשריפות וכיו”ב, מותר לנכשם אף בשמיטה.

ואת הניכוש יעשה מעל פני האדמה בעזרת מכסחת, ומותר אף לרסס אחר כך בריסוס למניעת צמיחה מחודשת.

 

עבודת בניה בשמיטה

כה. קבלן שמתחיל עבודת בנין חדש בשנת השמיטה, יסמן את המקום כפי הנהוג שמקום זה מיועד לבניה, ומותר לו לעשות את כל המלאכות הנצרכות לו לבנין, כגון חפירה, יישור קרקע, וכד’.

וכן מותר לחפור תעלות להכנת תשתית לחשמל, טלפון וכדומה.

 

כו. פסולת שנערמה סביב בנין שהסתיימה בנייתו בשמיטה, מותר לפנותה כל שמטרתו לפנות מפגעים, ואין כוונתו להכשיר את הגינה. ולכן, לאחר שסיים את הרחקת הפסולת, לא ימשיך ליישר את האדמה, או לסלקה מאבנים קטנות וכיו”ב.

אמנם אם מכשיר שביל להליכה, מותר לסקל כל הפסולת וכפי הנצרך.

 

כז. קבלן שחופר באדמה עבור בניה, ומעוניין בערימות החול על מנת לפזרם בגינה במוצאי שמיטה, עליו לערום את הערימות בגודל של לפחות 150 סאה לכל ערימה (סאה = נפח של כ- 7.2 ליטר. וראה בהערה), כדי שלא יהיה נראה כמתקן את אדמתו בשביעית, כמות זו נקראת בלשון חז”ל ‘אשפה’.

ויכול להעמיד בכל בית סאה עד שלש ‘אשפתות’ (בית סאה = 521.6 מ”ר).

 

כח. מותר להעמיד את ערימות החול כבר מתחילת השמיטה (ובשונה מהוצאת זבלים כמבואר לקמן).

ואם יש לו כבר בשדה או בגינה מלפני השמיטה כמות קטנה של חול, יכול הוא בשמיטה להוסיף עליה.

ואם יש לו מעט חול היוצא מתוך מקום הבנייה, יניח את החול על אבנים או במקום שאינו ראוי לזריעה, או באופן שניכר שאיננו למטרת זריעה.

 

כט. המוציא זבלים מחצירו לתוך שדהו כדי לזבל בהם את האדמה לאחר השמיטה, מותר להוציא בכמות ובשיעורים הנזכרים. אלא שבזבלים לא הותר להוציא בתחילת השמיטה, אלא עד לאחר שיעבור הזמן שנוהגים לזבל את השדות בכל שנה, כדי שלא יחשדו בו שמזבל את שדהו בשביעית.

חפירה בגינות בשמיטה

ל. מותר לחפור תעלת ניקוז או השקיה בתוך שדהו, וכן מותר לחפור בורות שיחין ומערות. ואם החפירה אינה בעומק של שלושה טפחים [כ24 ס”מ] יש שכתבו שצריך שיהיה היכר שאין כוונתו בזה לחרוש ולעדור את האדמה.

 

לא. מותר לעשות את תעלת המים הנזכרת לעיל, אף אם מניח את העפר סמוך לאגפיה (ועל ידי כן מכשיר אגפיה לזריעה), כיון שאינו מכווין להכנת האדמה לזריעה, וכמו כן עושה בשינוי שלא כדרך חרישה, אלא על ידי חפירה.

וכן אם בחפירת התעלה אין לו אדמה כשיעור הנזכר לעיל (בסעיף כז), מותר להוציא את העפר לשפת התעלה.

ואם רוצה לאסוף ולשמור את החול, נותנו לתוך שדהו בכמות ובשיעורים הנזכרים לעיל

(ובדין בורות שיחין ומערות בזה, ראה בהערה).

לב. בור גלוי בתוך גינתו שרוצה לסתמו לבל יינזקו אנשים ממנו – מותר לעשות כן בשמיטה, אולם עליו לסתמו באופן שניכר שאינו מכווין להכשרת הקרקע, כגון שאינו מיישר את הקרקע או שם אבני חצץ וכיו”ב.

 

לג. מותר לשפוך מים דרך מרזב הבית (כששוטף את רצפת הבית וכיו”ב), אף שהמים יורדים לגינה, אם אינו מכווין כלל להשקיה. וכן מותר להפעיל מזגן אף שמים נוטפים לגינה, כיון שאינו מתכוון כלל להשקיה, וגם אין זו דרך השקיה, ופעמים שזה כמעט ללא תועלת ומביא קלקול ונזק.

ומכל מקום, כאשר מעורבים חומרי ניקוי במי השטיפה הרי זה מותר ללא כל חשש .

לד. מותר ליטול ידיים לסעודה בגינתו, כל שניכר שנוטל לצורך סעודה ולא להשקיה, וכן שלא אכפת לו בתוספת המים הללו, ויש אוסרים.

אבל לדעת כולם, מותר לאכול ולשתות בגינתו, ואין לחשוש שמא יישפך משקה.

 

גינות משותפות בשמיטה

לה. גינה המשותפת לדיירי הבניין, וחלק מן הדיירים אינם שומרים תורה ומצוות, יש להסביר להם בדרכי נועם, שיש אפשרות להחזיק את גינת הנוי ביופייה ובצורתה אף בשנת השמיטה, וניתן לשתול פרחים רב שנתיים קודם השמיטה, וכן בשאר הדברים וכמפורט לעיל.

ואם אינם שומעים לו, יאמר להם שהתשלום שהוא משלם, אינו עבור הגינון, אלא עבור שאר צרכי הבניין המותרים בשמיטה.

ואם בכ”ז יעשו השכנים מלאכות האסורות בגינה, יש אומרים שאינו עובר על איסור, ויש אומרים שמכל מקום עובר על עשה של “ושבתה הארץ”. ולכן, במקום שבגינה המשותפת עושים מלאכות האסורות מהתורה, רצוי וכדאי שבעל הדירה יפקיר בפני שלשה את חלקו בגינה למשך שנת השמיטה, אולם גם אם לא הפקיר, ונעשו מלאכות שלא ברשותו ושלא ברצונו – אין עובר איסור בכך.

לו. אם ‘ועד הבית’ דורש תשלום מיוחד עבור גינון בלבד ואין הועד מוכן להבליע זאת בתשלומים אחרים,

כיון שעל פי חוק הוא חייב והוא יידרש לשלם, מותר לדייר לשלם חשבון זה