רוח של ריסוס
רוח של ריסוס
לקראת שנת השמטה תש”מ, ערך רבה של קוממיות, הגאון רבי מנחם מנדל מנדלסון בקור מרומם במושב “תלמי אליהו”
הרב מנדלסון שוחח ממושכות עם תושבי המושב והלהיב את רוחם כדי שישמרו שמיטה כהלכתה בשדות המושב.
דבריו החמים של הרב, שיצאו מהלב, נכנסו לליבותיהם של קבוצה מחברי המושב והם החליטו לשמור שמיטה כהלכתה.
ליהודה, אחד החברים במושב, ישנו מטע גדול של פרחי סיפנים (‘פעמונים’) הגדלים בחממה מוגנת ומיעדים ליצוא לחוץ לארץ.
מדובר בצמחי נוי מרהיבים ביפים ובארץ וגם בחו”ל, ישנו ביקוש גדול לפרחים.
הגיע האביב, זה זמן הקטיף של הפרחים.
יהודה הגיע לחממה בלוויית צוות פועלים, כדי שיעזרו לו לקטוף את הפרחים היפים, והנה לנגד עיניו כתמים לבנים על העלים.
חשכו עיניו של יהודה. הוא בדק ומשש את הפרחים ולא מצא שום הסבר לתופעה בעלת המשמעות האחת:
הפרחים פגומים. הוא לא יכול לשווק אותם כעת.
מטוס הריסוס
יהודה התחיל לברר מאיפה הגיעו הכתמים הלבנים.
לבסוף, לאחר חקירות ובדיקות, התבררה התעלומה. מטוס ריסוס חלף על שדות המושב הסמוך.
מטוס הריסוס הוזמן על ידי החקלאים כדי לרסס חומר המונע את גדילתם של עשבים רעים.
כשהמטוס סיים לרסס את החומר, חג המטוס ופלט את החומר שנותר במכליו מעל לשטח שומם.
ברגעים אלו בדיוק התחוללה סופה עזה שרוחותיה הוליכו את החומר המרוסס – הישר לפרחים שבחממה הסמוכה…
“עמדתי בחממה”, מספר יהודה, “ראיתי בעיניים כואבות את עמלי שיגעתי בו שנה שלמה – יורד לטמיון.
יבול תשל”ט אבד. השנה הבאה, הרי היא שנת השמיטה, והחלטתי שלא לעבוד בה. מה אפוא אוכל, ממה אתפרנס?”.
רוח סערה עשה דברו
חולפים שבועיים, ויהודה מגלה מעטפה בתיבת הדואר.
הוא פותח את המעטפה, מגלה מכתב התנצלות מחברת “כימאויר” – לה השתייך המטוס, וצ’ק נושר מהמעטפה.
הוא מרים מהרצפה את הצק ומגלה שרשום עליו סכום על סך 84,000 לירות
(“שמונים וארבע אלף לירות”, למי שמבין את משמעות הדבר…).
הייתה זאת השנה האחרונה בה השתמשו בישראל בלירות, כאשר בשנה לאחר מכן עברו כבר לשקלים.
בחברת הריסוס חששו שהפרשייה העגומה תפגע בשמה הטוב של החברה והם העדיפו להסתירה על ידי מענק גבוה כפיצוי. כך ללא שום דיונים, התרוצצויות או מאבקים – קיבל יהודה סכום נכבד שהספיק לו, כך לפי עדותו, לכסות חובות משכנתא מעיקים, ולהתפרנס בכבוד במשך השנתיים הבאות.מטוס טועה, סופת רוחות המתחוללת בדיוק ברגעי שגגת הטייס, היו בעצם שלוחי ההשגחה העליונה שציותה מראש בתורה את הברכה לאותו חקלאי שומר השביעית מ’תלמי אליהו.
רוח סערה עשה דברו, לגיבור כוח עושה דברו.
(עובד ע”פ “המודיע” ערב שבת בראשית, תשס”א)
