המטע שלי והמטע שלו 

המטע שלי והמטע שלו 

גיא וניר היו חברים טובים עוד מימי בית הספר היסודי. שניהם התגוררו ביישוב חקלאי מוכר, קרוב למרכז הארץ. אבותיהם של גיא וניר, משה ואיצ’ה, היו גם כן חברים טובים ושניהם נטעו פרדסי תפוזים, לימונים ואשכוליות.

כשמשה ואיצ’ה הזדקנו ויצאו לפנסיה, העבירו שני האבות את הפרדסים המניבים שלהם לילדיהם, לגיא ולניר.

שני החברים החליטו להיות שותפים בפרדסים שלהם. שניהם עבדו ועמלו יחד בכל הפרדסים, זיבלו וטיפחו, גזמו, השביחו והשקיעו רבות יחד בעצים ובפירות, כששניהם מתחלקים ברווחים שווה בשווה.

החזרה בתשובה

באחד הימים, כשגיא ביקר בתל אביב, שכנע אותו חבר טוב להיכנס אתו ולשמוע הרצאה במרכז ליהדות וקירוב רחוקים. “בכל פעם שאני מגיע לתל אביב ויש לי קצת זמן, אני נכנס ושומע הרצאה. מאד מעניין”.

גיא לא הסכים בתחילה, אך חברו שכנע אותו. “בכל מקרה יש לנו אוטובוס למושב רק עוד שעתיים. מה נעשה בשעתיים האלה? נשתה עוד כוס בירה? כבר שתינו מספיק. בוא ניכנס, יש מזגן טוב, יש כיבוד. נשתה משהו, נאכל משהו, ונקשיב להרצאה. אני מכיר את הרב שמוסר את ההרצאה, הוא לא יאכל אותך… החרדים אוכלים רק בהמות טהורות ששוחט חרדי שחט אותן קודם”…

גיא צחק ונכנס לשמוע את ההרצאה. הרב דיבר על נושא מרתק שגיא שמע עליו בפעם הראשונה, ‘גלגולי נשמות. גיא שאל שאלות והרב ענה לו תשובות מצוינות. גיא המשיך להגיע ל’מרכז ליהדות, הקשיב בפה פעור לשיעורי התורה וההרצאות המרתקות ומשם נרשם לסמינר של ‘ערכים.

התהליך היה ארוך ולא פשוט בכלל, אך לבסוף שב גיא בתשובה שלמה והחל לקיים תרי”ג מצוות.

גיא וניר המשיכו להיות חברים טובים ושותפים נאמנים. הפרדסים שלהם שגשגו ופירותיהם הטובים נמכרו בכל רחבי הארץ.

שני החברים הסתדרו ביניהם מצוין, כשניר כיבד את חזרתו בתשובה של רעהו ולא עבד בפרדסים בשבתות ובחגים.

ביטול השותפות

ואז התקרבה לה שנת השמיטה. גיא הסביר לניר שבכל השנה הקרובה הם צריכים לחדול מרוב עבודות הפרדסים. הוא הראה לו את פסוקי התורה המצווים עלינו לשבות בשביעית וציטט לו בלהט את דברי חז”ל וספרי הקודש העוסקים בעניין. אך ניר לא הסכים בשום אופן.

“תגיד לי, זעם ניר, “זה שאתה לא עובד בשבת, בסדר, אני מבין את זה. שבת היא יום מנוחה חשוב לגוף ולנפש. אבל לא לעבוד שנה שלמה בפרדסים??? שנה שלמה? הכול ילך לנו לטמיון!”

“שום דבר לא ירד לטמיון. להפך, התורה מבטיחה לנו ברכה גדולה אם נשמור את הלכות השמיטה”, ניסה גיא להסביר אך לשווא. הוויכוחים גברו, השניים התווכחו בלהט ובטנים לא נעימים, עד שניר הציע לגיא הצעה פשוטה.

“בוא נחלק בינינו את המטעים. אתה תקבל את הפרדסים צד דרום, אני בצד צפון, וזהו. אתה תלך ללמוד תורה ותעשה מה שמתחשק לך עם הפרדסים בצד שלך ואני אמשיך לעבוד קשה בפרדסים שלי. אחרי השמיטה נשוב ונחדש את השותפות בינינו ושלום על ישראל”.

גיא נאנח. “חבל מאד. רציתי שנשמור שמיטה יחד ושנינו נרוויח. אבל בסדר, זאת הצעה הוגנת. נלך מחר לעורך דין ונחתום על מסמך משפטי מסודר לביטול השותפות שלנו”.

וכך היה. גיא נמנע מלעשות מלאכה בפרדסים שלו ואילו ניר זיבל את המטעים שלו כדרכו בכל שנה וטרח בכל כוחו ומרצו להשבחת העצים והפירות.

ואז הגיעה עונת הקטיף.

התברר כי פירותיו של ניר, שזיבל את הפרדסים שבחלקתו, התקלקלו ללא תקנה. הפירות צמחו לא ראויים לאכילה ובדיקת מעבדה שנעשתה בקרקע גילתה שחומרי הזיבול הזיקו לקרקע והרעילו את הפרדסים.

פירות הפרדסים של גיא, שנמנע מלזבל בשנת השמיטה, ועשה רק את המלאכות לשמור על הקיים כציווי התורה,

נמצאו טובים ויפים, כמו בכל שנה, והיה הדבר לעיני כל, מהי ברכת השמיטה.