אפרסקים פי ארבע 

אפרסקים פי ארבע 

שמעתם פעם על ניר בנים?

ניר בנים הוא הוא מושב עובדים בשטח שיפוטה של המועצה האזורית באר טוביה. היישוב הוקם בשנת תשט”ו על ידי בני החקלאים מהמושבים באר טוביה, כפר ויתקין, נהלל, כפר יחזקאל, חירות ועוד – ומכאן מקור שמו של המושב.

רוב תושבי המושב לא שמרו תורה ומצוות והשתייכו למפא”י, מפלגת הפועלים הארצישראלית.

בניר בנים לא היו שומרי שמיטה כי אם אחד, חקלאי בשם ישראל.

ישראל החקלאי עמד בקשרי ידידות טובים עם החקלאים שומרי השמיטה של מושב קוממיות. הם ניסו לשכנע אותו לשמור שמיטה ולקיים את המצוות התלויות בארץ, כמו ערלה, תרומות ומעשרות. אך ישראל לא מיהר לעשות זאת.

באחד הימים העמיס ישראל את המשאית שלו בפירות ערלה כדי למכרם בתל אביב. לפתע רצו לעברו בניו וסיפרו לו בבהלה: “אבא! ממש הרגע מתו כמה עגלים ברפת!”.

ישראל הזדעזע, במוחו הוא קישר בין העמסת פירות הערלה לבין מיתת העגלים, אך בליבו עדיין לא הצליח לשוב בתשובה.

חלף זמן נוסף וכשישראל עסק בפירות הערלה שלו, התמוטט לפתע קיר הלול על התרנגולים ורבים מהם מתו. הפעם כבר היה בלתי נמנע מלראות את יד ה’ הגלויה. ישראל התעורר וערך חשבון נפש.

“אתה רואה בעצמך, ישראל”, הסביר לו נחמיה הפרדסן, מפרדס הלימונים בקוממיות, “עבדת בפירות הערלה והעגלים המתוקים שלך מתו. המשכת להתעסק ולמכור פירות ערלה האסורים באכילה והנה התרנגולות שלך מתו. אתה לא חושב שיש קשר?”.

“יש קשר, בהחלט”, הודה ישראל בפנים נפולות, “אתה צודק. אני חושב שלמדתי את הלקח ואני מפסיק למכור פירות ערלה ומבטיח לשמור שמיטה”.

ישראל בטח בה’

 

שמח נחמיה הפרדסן וקבע מספר פגישות עם ישראל, כדי להסביר לו מה מותר ומה אסור לפי ההלכה בשנת השמיטה.

ישראל שמר את כול הלכות השמיטה ובקיץ של השנה השביעית היה צריך לעשות דילול בפרחי האפרסקים, שבלעדיו לא יהיו רוב האפרסקים ראויים לאכילה בגלל שיהיו הם קטנים. ישראל, שהתחייב לשמור שמיטה, נמנע מלעשות את הדילול.

חלפו כמה חודשים וכשישראל קטף את האפרסקים הגדולים, החלו האפרסקים הקטנים לגדול עד שנהיו לפירות גדולים ויפים, עד שהגיע יבול האפרסקים של אותה השנה לכמות הגדולה פי ארבע מהכמות הרגילה שהיה רגיל לאסוף.

“אם אני לא עושה רצון ה'”, אמר ישראל הפרדסן מניר בנים לנחמיה הפרדסן מקוממיות, “מתים לי העגלים והתרנגולות.

אם אני עושה את רצונו – האפרסקים שלי גדלים פי ארבע”…