הלכות נטיעה

א. איסור נטיעה

אסור לנטע (=לקבע שתיל רך באדמה כדי שיגדל) בשנת השמיטה. אולם נחלקו הפוסקים אם איסור נטיעה תוקפו מן התורה, או מדרבנן.

יש הסוברים שאסור נטיעה איסור מן התורה, כזריעה וזמירה שמטרתן להצמיח.

אולם, יש הסוברים שאינה אסורה אלא מדרבנן, שהרי אינה נזכרת בפסוקים (ויקרא כה,ב-ג) העוסקים באיסורי המלאכות בשמיטה
(רמב”ם פ”א ה”ד ובדרך אמונה שם ס”ק כט. חזון איש יז,כ. פאת השלחן כ,ד.).

ב. נטיעת עץ חשוף שורש ונטיעה עם גוש

לדעת הסוברים שנטיעה אסורה מן התורה, יש הסוברים שהכוונה לשתיל חשוף שרש (ללא גוש אדמה סביב שרשיו),
אבל שתילת שתיל עם גוש אדמה – נטיעתו אסורה רק מדרבנן (ספר השמיטה עמוד יח).

ויש הסוברים שנטיעה בגוש אסורה מן התורה (משפט”א עמוד 31 הערה 5 בשם החזו”א).

ג. העצים שנאסר לנטעם וכוונת נטיעתם

איסור נטיעה חל בין על עצי מאכל ובין על עצי סרק, בין אם נטעו על מנת לאכל מפירותיו, ובין אם נטעו לסיג (לגדר), לנוי ולצל
(רמב”ם פ”א ה”ה ובכסף משנה שם. דרך אמונה שם ס”ק לב).

 

ד. איסור הרכבה והברכה

אסור בשנת השמטה להרכיב {=לחבר ענף (רוכב) אל גזע (כנה)}
ולהבריך (=ענף של צמח אל תוך האדמה, על מנת שיכה שרשים ויעשה לצמח עצמאי),
ופעולות אלו אסורות כזריעה ונטיעה (רמב”ם פ”א ה”ד).