שמיטת כספים

שמיטת כספים

הלכות שמיטת כספים

א. מצות שמיטת כספים

שמיטת כספים: כל הלוואה שהגיע זמן פירעונה לפני מוצאי שמיטה – בין אם היא מלווה שבעל פה ובין אם היא מלווה שבשטר

ועדיין לא נפרעה עד סוף שנת השמיטה, מצווה על המלווה לשמוט הלוואה זו.

והיא מצות עשה, שנאמר (דברים פרק טו): 'וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו'.

והעובר ותובע חוב שעברה עליו שמטה עובר בלאו, שנאמר (שם): 'לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'

(רמב"ם פ"ט ה"א וה"ו. שו"ע חו"מ סז,ב).

 

ב. על מה חלה שמיטת כספים

שמיטת כספים חלה על כל הלוואה שאינה חוזרת בעצמה, כהלוואת כסף,

או המלווה שמן, ביצים וכדומה, הנלקחים לשימוש הלווה המחזיר אחרים תמורתם. ולדוגמא:

אישה שהלוותה לשכנתה מוצרי מזון כגון לחם, סוכר, קפה וכדומה, ויצאה שביעית – אינה יכולה לתבוע מוצרים אלו בחזרה.

אולם המשאיל חפץ החוזר לבעליו – אין שביעית משמטתו

(מלאכת שלמה שביעית פ"י מ"ב (בהגה). בן איש חי שנה ראשונה סוף פרשת כי תבוא. דרך אמונה פ"ט ס"ק ב' בשם הריטב"א).

 

ג. שמיטת כספים מדרבנן בזמן הזה

אין שמיטת כספים נוהגת כיום מן התורה, אלא מדרבנן, כל זמן שאין רב עם ישראל נמצאים בארץ ישראל.

ונוהגת בכל מקום, בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ (רמב"ם פ"ט הלכות ב-ג. שו"ע חו"מ סז,א).

 

ד. חובת נשים בשמיטת כספים

אף שמצות שמיטת כספים תלויה בזמן, ונשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן – אישה חיבת במצות שמטת כספים.

ויש שכתבו שהטעם הוא משום ששמטת כספים חלה ממילא על כל החובות, ואין הדבר תלוי באדם,

ועל כן אין הבדל אם האדם הוא בר חיובא או לא (ספר החינוך מצוה תע"ז . ויעוי' דרך אמונה פ"ט ס"ק ב).

 

ה. הזמן בו חלה שמיטת כספים

שמיטת כספים חלה ביום האחרון של שנת השמטה, ערב ראש השנה עם שקיעת החמה.

וכל עוד לא הגיע זמן זה, יכול המלוה לגבות את חובו, או לכתב פרוזבול (כמבאר בפרק הבא) שמונע את השמטת חובותיו.

ובמקום שיש הפרשי שעות בין המלווה ללווה (וכגון כשהמלווה נמצא בירושלים והלווה בניו יורק),

ויתכן שהמלווה נמצא במקום שהשמיטה כבר הפקיעה את החוב, והלווה נמצא במקום שעדין השמיטה לא הפקיעתו,

או ההפך – בעיה הלכתית זו לא הכרעה על ידי הפוסקים.

ולכן הרוצה לגבות את חובו, רצוי שיכתב את הפרוזבול יום קדם ערב ראש השנה של מוצאי שמיטה באחד מן המקומות

(רמב"ם פ"ט ה"ד. שו"ע חו"מ סז,ל-לא. 'כרם ציון' הלכות פסוקות פי"ז הערה 3).

 

ו. איסור הימנעות מהלוואה

מי שנמנע מלהלוות לחברו קדם השמטה, מחשש שמא לא ישלם הלווה בזמן הפירעון,

וישמט החוב בהגיע יומה האחרון של שנת השמטה – עובר בלא תעשה, שנאמר:

'השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה, ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו'.

וחטא גדול הוא, שהרי הזהירה עליו התורה בשני לאווין, שנאמר: 'הישמר לך פן' וגו', וכל מקום שנאמר:

'הישמר' או 'פן' – הרי זה מצות לא תעשה. והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו, וכנתה את הנוהג כן 'בליעל'.

והוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא ימנע מלתת, אלא יתן, שנאמר: 'נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו'.

והבטיח הקב"ה בשכר מצוה זו גמול בעולם הזה, שנאמר:

'כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך' (רמב"ם פ"ט ה"ל).

 

ז. כשחלה השמיטה לפני זמן הפירעון

המלווה לחברו הלוואה למספר שנים, אף כשבינייהם (אך לא בסופם) תחול שנת השמיטה – ולדוגמה:

המלווה לתקופת זמן של עשר שנים, השמיטה שתחול בין השנים שלפני זמן פרעון ההלואה – אינה משמטת את ההלוואה,

שהרי אינו יכול לתבע את הלוואתו בשנת השמיטה שתחול בין שנות ההלוואה, משום שעדין לא הגיע זמן פרעון ההלוואה,

וכאמור, רק הלוואה שיכול המלווה לתובעה ולדרושה משום שהגיע זמנה – נשמטת בשמיטה

(רמב"ם פ"ט ה"ט. חו"מ שו"ע סז,י).

 

ח. תנאים בהפקעת שמיטת כספים

המלוןה לחברו בתנאי שעם בוא סוף שנת השמיטה לא יישמט החוב מתקף מצות שמיטת כספים – תנאו בטל,

שאין אדם יכול להתנות תנאי לעבר על דברי תורה – ו'כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל'.

אולם אם התנה עם הלווה שלא יפטר את עצמו מן החוב כשתשמטנו שביעית וישלם למלווה את חובו – תנאו קיים,

שכל תנאי שבממון – קיים, ולווה זה חייב את עצמו בממון שלא חייבתו התורה, שלא התנה לעבןר על דברי תורה,

אלא לחייב את עצמו התנה (רמב"ם פ"ט ה"י. שו"ע סז,ט).

 

ט. מסירת שטרות החוב לבית דין

המוסר את שטרות החוב של החייבים לו לבית הדין,

על מנת שיגבו עבורו את ההלוואות הכתובות בהם – אין חובות אלו נשמטים במוצאי שמטה.

והטעם מבאר במדרש הלכה על הפסוק:

'ואשר יהיה לך את אחיך' (דברים טו,ג), שרק הלואה שיש 'לך' עם אחיך היא הנשמטת, אולם כשמוסר המלווה שטרותיו לבית דין,

הרי הוא כאלו מסתלק מתביעת ממונו, ובית הדין הוא התובע כעת, והם הרי לא הזהרו על 'לא יגש' ושמיטת חובות

(רמב"ם פ"ט הט"ו. שו"ע חו"מ סז,יא).

 

י. שמיטת כספים בגמ"ח

קופת גמ"ח (=גמילות חסדים) השייכת לצבור – אין שביעית משמטת את החובות שחייבים לה, ועל כן אין מנהליה צריכים לערך פרוזבול.

ואף שמעיקר הדין החובות לקופת הגמ"ח אינן נשמטות,

יש שכתבו שראוי לממונים על קופת הגמ"ח שיכללו את קופת הגמ"ח בשטר הפרוזבול (כמבואר בפרק הבא)

שכותבים הם על הלוואותיהם הפרטיות (לחשוש לסוברים שגם הלוואות הגמ"ח נשמטות).

אולם אדם פרטי שיש בידו קופת גמ"ח השייכת לו, וממנה הוא מלווה כסף לנזקקים

שביעית משמטת את ההלוואות שנתנו מקופה זו, ועל כן צריך הוא לערוך פרוזבול כדי לגבות בחזרה את הלוואותיו.

וכן כספים של אנשים פרטיים המפקדים ביד גמ"ח לשם הלוואות – נשמטים.

והרוצה בהשבתם – יערוך פרוזבול (שו"ע חו"מ סז,כח. יחוה דעת ח"ד סימן ס"ד. אור לציון פ"ז ש"ח).

 

יא. שמיטת כספים במשכורת

משכורת שהגיע זמנה, ושכיר שאמור היה לקבל שכר פעולתו, ויצאה שביעית ולא קבלו שכרם – אין חובם נשמט,

ועדיין צריך המעביד לשלם את שכר עבודתם.

והטעם, משום שאף בתשלום שכר עבודה שעדין לא שלם עם הגיע זמנו, אין תובעים מיד את תשלומו,

ונוהגים להמתין פרק זמן לאחר זמן הפירעון, ולכן אין החוב נחשב כהלוואה,

אלא כפקדון ביד המעביד, או כהלואה (למעביד) עד לאחר שביעית.

אולם אם נזקף חוב תשלום המשכורת כהלוואה

(כגון שהעובד תבע את פירעון משכרתו ונקבע (על ידי המעביד או בית הדין) מועד אחר לתשלום)

הרי היא נשמטת עם צאת השביעית, ואין המעביד חייב לשלם את שכרו של העובד, אלא אם כן ערכו הפועלים פרוזבול

(רמב"ם פ"ט הי"א. שו"ע חו"מ סז,טו. אור לציון פ"ז ש"ב).

 

יב. קנייה בהקפה אינה נשמטת

הקונה מוצרים בהקפה, כדרך הקונים במכולת או אצל הירקן,

והדרך היא לפרע את החוב בסוף החדש או בתאריך קבוע אחר – אין חובם נשמט בשמיטת כספים

(והטעם משום שאין דרכו של החנוני או הירקן לדחוק ולדרוש את חובו, והקונה משלם כשמזדמן בידו לפרע את חובו,

הרי שחוב זה כמוהו כהלואה עד לאחר שביעית וכחוב שעדין לא הגיע זמן פרעונו – שאין השביעית משמטתו).

אולם אם החנווני או הירקן קבעו לקונה זמן לפרע את החוב (לפני ראש השנה של שמינית),

או שסיכמו את הסך הכולל של החוב, שאז נחשב חוב זה כהלואה – והוא נשמט בשמיטת כספים

(רמב"ם פ"ט הי"א. שו"ע חו"מ סז,יד. אור לציון פ"ז ש"א).

 

יג. שמיטת כספים במכר

הקונה מוצר מחנות באפן חד פעמי, ולא כלקוח קבוע במכולת או אצל ירקן וכנזכר, ולא שלם על המוצר עד שיצאה שביעית – חובו נשמט.

ואף שאין זו הלוואה אלא מכר, מבאר במשנה ובפוסקים שאף חוב הנובע ממכר נשמט עם צאת השביעית (אור לציון פ"ז ש"א).

 

יד. שמיטת הלוואה שניתן תמורתה צ'ק

לווה שנתן למלווה צ'ק (אפילו צ'ק בנקאי) על סך ההלוואה, ועדין לא נפרע ויצאה שביעית – הלוואה זו נשמטת

(מרן הראש"ל ג"ע זצ"ל בקונטרס שמיטת כספים).

 

טו. הלוואה שניתן תמורתה משכון

המלווה שקבל תמורת הלוואתו משכון מהלווה כבטחון להשבת ההלוואה – אין ההלוואה נשמטת.

שכן המשכון נחשב כקנוי למלווה בכסף שהלווה עד לזמן פירעון החוב, ואין המלווה תובע את חובו מהלווה.

אולם זאת בתנאי שהמשכון מקביל מבחינת ערכו לסכום ההלואה,

אולם אם ערכו של המשכון קטן ממחיר ההלואה, כל יתרת ההלואה היתרה על המשכון – נשמטת.

ויש אומרים שכל סכום ההלואה אינו נשמט, גם אם ערכו של המשכון קטן ממחיר ההלואה (רמב"ם פ"ט הי"ד. שו"ע חו"מ סז,יב).

 

טז. החזרת חוב שנשמט

כל לווה המחזיר למלווה חוב למרות שנשמט בשביעית, רוח חכמים נוחה הימנו, וישר בעיניהם מה שעשה.

וכשמחזיר הלווה למלווה חוב שנשמט, צריך המלווה לומר ללווה : 'משמט אני וכבר נפטרת ממני'.

ואם בכל זאת חוזר הלווה ואומר למלוה שוב:

'רצוני שתקבל' – יקבל ממנו, שהרי לא היתה פה דרישה מצד המלוה להחזיר לו את החוב.

כמו כן לא יאמר הלווה למלווה בהחזירו חוב שנשמט: 'בחובי אני נותן לך', אלא יאמר לו:

'הכסף שאני נותן לך שלי הוא, ובמתנה אני נותן לך'.

ויכול המלווה לדבר ולהתנהג באפן שיבין הלווה שרצונו שיחזיר לו את חובו, ויאמר לו (הלווה) שהוא נותן מתנה משלו.

ואם לא אמר הלווה שהכסף שהוא נותן למלוה הם שלו ובמתנה הוא נותנם – לא יקבל ממנו

(רמב"ם פ"ט הלכות כח-כט. שו"ע חו"מ סז,לו).

 

יז. השתדלות בקיום מצות שמיטת כספים

כתב רבנו יוסף חיים זיע"א, שראוי לקים מצות שמטת חובות אף בשיעור כל שהוא.

ועל כן לאחר כתיבת הפרוזבול (כמבואר בפרק הבא) ילוה לחברו סכום כסף קטן (שכן הלואה שלאחר כתיבת הפרוזבול נשמטת),

ויקבעו את תאריך הפרעון לפני כניסת ראש השנה, וכשחברו יבוא לאחר ראש השנה (שלאחר השמיטה) להחזיר לו הלואתו,

יאמר לו: 'משמט אני' ולא יקבלם ממנו, וישמח במצות שמיטת כספים שקים בפועל.

וכן תנהג האישה, שתלוה לחברתה מוצר מזון, ותקבע זמן השבתו לפני ראש השנה,

ולאחר ראש השנה כשתרצה לפרע לה הלואתה, תאמר לה: 'משמטת אני', והרי היא מקימת מצות שמיטת חובות

(בן איש חי, שנה ראשונה, סוף פרשת כי תבוא).

שמיטת כספים

שמיטת כספים

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.