זיבול, ריסוס והשקייה

א. זיבול ודישון בשמיטה

הזיבול והדישון (=פיזור זבל טבעי, אורגני, ופיזור דשנים כימיים מסביב לעצים ולצמחים) הנם מלאכות האסורות בשמיטה,
מכיוון שמטרתם להשביח את הקרקע ולהגדיל את היבול.

אולם אם מניעת הזיבול והדישון תפגע ותגרם הפסד לתפוקת העץ – מותרת היא רק במינימום הנדרש.

כמו כן, רצוי שמלאכות אלו יבצעו – אם אפשר – דרך ההשקיה, ואז ממעט הוא במלאכות
(שהרי ההשקיה והזיבול או הדישון באים כאחד) (חזון איש כא,יז).

ב. הוצאת זבל לשדה

גם כשאין כוונת החקלאי לזבל את שדהו בשמיטה, אסור לו להוציא את זבל הרפתות ולהניחו בשדה,
משום שצבירת הזבל בשדה הוא מעשה הנהוג על ידי המזבלים לצורך הכשרת השדה לזריעה, ולא ניכר שהצבירה אינה לצורך זיבול.

ועל כן, אם ברצונו להוציא את זבלו לשטח הפתוח, עליו להניחו על משטח פח, בטון וכדומה, שאינם ראויים לזריעה
(רמב”ם פ”ב ה”א).

 

ג. ריסוס צמחים בשנת השמיטה

יש האוסרים לרסס עצים בשנת השמיטה כדי להמית את התולעים המזיקים.

ואף שמלאכה זו נועדה להציל את הצמח ולא לגרם להשבחתו – אסורה היא.

(ומספר טעמים לאסור: א. כל מלאכה הנעשית בגוף האילן אסורה גם אם נועדה להצלתו. ב. גם מלאכה שנועדה להציל מנזק, אסורה אם באה להציל מנזקים הבאים בדרך הטבע (חם, קר, תולעים וכדומה). ג. רק כשיש ודאות בהצלחת הריסוס יש להתירו להצלת העץ, ולא כשהדבר בספק).

לעמת דעה זו יש הסוברים שמתר לרסס צמחים בשנת השמטה כדי להדביר את מזיקי העץ והפרי,
בתנאי שבהעדר הריסוס יינזק הצמח ולא תהיה כל אפשרות להגן על העץ ופירותיו.

אולם ריסוסים הנעשים לצורך הזנת והשבחת הצמחים ופירותיהם (והיא תולדה של זריעה) – אסורים בשמטה
(שבת הארץ, קונט”א סימן י. אור לציון פ”א שי”ג ושי”ד).

 

ד. השקיה בשנת השמיטה

השקיה בשנת השמטה היא מלאכה האסורה מדרבנן (בין אם הוא משקה על ידי צינור או בממטרות).

ולכן, אם בהעדר השקיה יגרם נזק כל שהוא לצמחים (=עצים, פרחים, וירקות שאין בהם אסור ספיחין) – מתר להשקותם בשביעית

(וכדין כל מלאכה האסורה בשביעית מדרבנן, המותרת אם יגרם נזק לצמח).

ואמנם ברב השדות כיום יש חשש שיפסידו אם לא ישקו אותם, ולכן מותרים הם בהשקיה בשנת השמיטה
(בגינת נוי מי שרגיל להשקות את גינתו כל השנים על פי המלצות מומחים, יכול להפחית את הכמות בשנת השמיטה בכ20-30%),
ואין צרך לצמצם בה כלל, דכיוון שהותרה ההשקיה – רשאי להשקות כל צרכו.

ופשוט, שכל התר ההשקיה הוא לצורך פירות וצמחים שאין בהם אסור ספיחים,
אולם ירקות וצמחים האסורים משום ספיחים, אסור להשקותם.

 

ה. השקיה ללא כוונות השקיה

השקיה שאינה מכונת לשם השקיה, וכגון:

א. השוטף את ביתו, ומי השטיפה – היוצאים דרך הצינור במרפסת וכדומה – מתנקזים לגנה ומשקים אותה.

ב. מים הנוטפים בעקבות הפעלת המזגן, דרך צינור המגיע לגנה, ומשקה את צמחיה.

ג. מים הזורמים משטיפת הרכב אל הצמחים שבחצר הבית. אם בנוסף לזה שאינו מתכון להשקיה,
גם אינו בטוח שהמים הנשפכים יועילו לצמחים, הדבר מתר. וקל וחמר אם מערבבים חומרי ניקוי במים.

 

ו. התר “נעבד” בשביעית

אילנות שנעבדו בשנת השמטה במלאכות אסורות – פירותיהם מתרים באכילה.

ומכל מקום, כשצריך את הפרי לצורך מצוה (וכגון להשתמש באתרוג ובהדס לארבעת המינים),
טוב להחמיר ולא להשתמש “בנעבד” לצרכי מצוה.

ואף שהפירות מתרים באכילה, אסור לקנותם, שהרי מסיע הוא ברכישתם לעוברי עברה
(רמב”ם פ”ד ה”א וט”ו. אור לציון פ”א שי”ח).