1. בית
  2. /
  3. א. הלכות ערב שביעית...
א. הלכות ערב שביעית – דיני תוספת שביעית

א. הלכות ערב שביעית – דיני תוספת שביעית

הלכות ערב שביעית

א. תוספת שביעית וביטולה כיום

כשבית המקדש היה קיים (וכמאה וחמישים שנה לאחר חורבנו), נוהגים היו בארץ ישראל דיני “תוספת שביעית” מ”הלכה למשה מסיני”.

בתוספת זו – ששיעורה מעיקר הדין היה שלושים יום הסמוכים לשביעית, ומגזרת חכמים:

בשדה הלבן (=שדה בו מגדלים תבואה וקטניות) מפסח, ובשדה האילן (כגון פרדסים ומטעים) משבועות – נאסרו מלאכות הקרקע האסורות בשביעית, שמטרתן להכשיר את השדה לקראת השנה השביעית.

אולם, בימי רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, בוטלו על ידי בית דינו דיני תוספת שביעית, הנוהגים רק כשבית המקדש קיים.

ועל כן, כיום, בהעדר בית המקדש בעוונותינו, כל מלאכות הקרקע מותרות עד ראש השנה של שנת השמיטה

(רמב”ם פ”ג הלכות א ו ו-ט).

 

ב. נטיעת עצי מאכל ועצי סרק בערב שביעית

אף על פי, שכאמור, כל מלאכות הקרקע מותרות בשנה השישית עד לראש השנה של שביעית, ישנם הגבלות מסוימות בערב שביעית לגבי נטיעה וזריעה, אך לא מטעם ‘תוספת שביעית שכאמור בטלה, אלא מטעם שיבואר להלן:

מותר לנטוע בשנה השישית עצי מאכל חשופי שורש (ללא גוש אדמה סביב שורשיהם, או בגוש אדמה שיש חשש שיתפורר עם נטיעתו) עד יום ט”ו באב לפני השקיעה, והנוטע מיום ט”ז באב ועד לראש השנה – חייב לעקור את הנטיעה שנטע.

טעמה של הלכה זו:

עץ שניטע בשנה השישית החל מט”ז באב, ימנו לו שנות ערלה החל מן השנה השביעית, שהיא לו השנה הראשונה למניין שנות ערלתו.

מניין זה יגרום שיחשבו הרואים שעץ זה ניטע בשביעית באיסור, ועל כן אם נטע (מי”ז באב ואילך) – חייב לעקור את הנטיעה.

אולם, עץ שניטע עד ט”ו באב, נותרו לו עד לתחילת השנה השביעית לפחות ארבעים וארבעה ימים, המורכבים משבועיים ועוד חודש ימים. שבועיים, על פי חז”ל, הם ימי קליטת הנטיעה באדמה, והחודש שלאחריהם – לאחר שנקלטה הנטיעה באדמה – נחשב על פי ההלכה מבחינת מניין שנות ערלה – לשנה, וממילא ימנו לו שנה ראשונה לערלה גם את השנה השישית, והשנה השביעית נחשבת לו לשנה השנייה למניין שנות ערלה, והשמינית – לשנה השלישית

(בכך בעצם מקצר הנוטע את תקופת איסור הערלה בנטיעה, באחד עשר חודשים)

(רמב”ם פ”ג הלכה יא).

 

אולם בנטיעה של עצי פרי ששורשיהם נמצאים בגוש אדמה (והיה העץ מונח בעציץ שאינו נקוב, או על גבי מצע המנתקו מן האדמה, באופן שבשעת שתילתו באדמה צריך להתחיל למנות שנות ערלה מחדש), יש אפשרות לנטוע עד יום כ”ט באב, היות ובנטיעות אלו אין צורך לארבעה עשר יום של קליטה, שהרי הנטיעה כבר קלוטה באדמה.

וחודש אלול ייחשב, כנזכר, לשנה הראשונה, והשנה השביעית לשנייה.

(הוראת מרן רבינו הראש”ל זיע”א הובא בשו”ת חלקת השדה ח”א קונטרס עציצים סי’ ט).

ועל כן, באילנות סרק – שלא מונים להם שנות ערלה – יש מן הפוסקים הסוברים שמותר, מעיקר הדין, לנטעם עד לראש השנה של השנה השביעית, שהרי כאמור בהלכה א, כל מלאכות הקרקע מותרות עד לראש השנה של שנת השמיטה.

אולם, יש מן הפוסקים הסוברים, שאף בנטיעת עצי סרק יש לנטעם עד לשבועיים קודם ראש השנה, כדי שימי קליטתם – שהם כאמור שבועיים ימים – יהיו בשישית ולא בשביעית. וכדעה אחרונה זו ראוי לנהוג לכתחילה

(אור לציון פ”א ש”א).

 

ג. נטיעת עץ מאכל שלא מונים לו שנות ערלה מחדש

המעביר עץ מאכל ממקום גידולו למקום אחר, אם מעבירו עם גוש האדמה שסביב שורשיו – באופן שהעץ יכול להתקיים עדיין מיניקת עפר זה – מותר לנטעו עד לראש השנה של שביעית.

לשבועיים של ימי קליטה אין צורך להמתין, שהרי קלוט הוא באדמה.

ולשלושים יום שייחשבו כשנה לעניין מניין שנות ערלה, גם אין צורך להמתין, שכן, לעץ המועבר עם גוש אדמה אין צורך למנות שנות ערלה מחדש.

כל זאת בתנאי שבזמן ההעברה מן העציץ לאדמה לא יתפורר הגוש שסביב השורשים.

כמו כן, ומאותם טעמים, השותל שתיל שהיה בעציץ נקוב (=שקית נקובה) – באופן שהנקב היה בקוטר של 2.5 ס”מ – ומאז שתילתו במשתלה היה יונק מן האדמה ללא כל הפרדה ומחיצה, יכול לשתלו באדמה עד לראש השנה של שביעית, בתנאיי שהגוש נשאר שלם כמות שהוא, ולא התפורר בזמן הנטיעה

(ומונים לו שנות ערלה משעה שנשתל במשתלה, ולא מעת שניטע באדמה)

(ראה בהוראת מרן רבינו הראש”ל למשתלות המובא בשו”ת חלקת השדה שם, ויעוי’ בשו”ת יבי”א ח”י יו”ד סו”ס לג).

 

ד. זריעת ירקות ופרחים חד שנתיים בערב שביעית

יש מן הפוסקים הסוברים שמותר לזרוע פרחים חד שנתיים עד לראש השנה של השנה השביעית.

(שהרי, כאמור, מלאכת קרקע מותרת עד ראש השנה של שנת השמיטה).

אולם, יש הסוברים שמותר לזרוע פרחים חד שנתיים רק עד שלשה ימים קודם ראש השנה של השנה השביעית, וטעמם:

כדי שקליטתם באדמה (שלשה ימים) תהיה בשישית ולא בשביעית.

וכדעה אחרונה זו – הורו הפוסקים – ראוי לנהוג לכתחילה.

ירקות, אין לזרעם אלא כדי שינבטו (יוציאו גבעול) קודם ראש השנה של השנה השביעית. והטעם:

משום שכל ירק שהתחיל לנבוט בשביעית אסור הוא באכילה משום ספיחין.

(ראה להלן פרק ח).

שתילת ‘ירקות בגוש – מותרת עד ערב ראש השנה.

 

ה. היערכות חקלאית לקראת השמיטה

כפי שיתבאר להלן בס”ד, ישנן מלאכות שעשיתן מותרת בשנת השמיטה, כשנעשים על מנת למנוע נזק בלתי הפיך, או למנוע מיתתם של הצמחים.

אף על פי כן – כמבאר בספרות ההלכה – יש להשתדל ולבצע בשנה השישית כל מלאכה שניתן להקדימה, כדי לחסוך עד כמה שניתן בעשיית מלאכות בשנת השמיטה.

ולכן – לדוגמה – יש לבצע גיזום בעצים, לדשן, להדביר, לרסס, לקלטר ולעדור בשנה השישית, באופן שימנע ויחסוך מביצוע מלאכות ועבודות אלו בשביעית. ובאופן כללי:

אין לדחות לשנה השביעית כל פעולה חקלאית שניתן להקדימה ולבצעה בשישית.

 

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.