שביתת הארץ ואסורי מלאכה

שביתת הארץ ואסורי מלאכה

שביתת הארץ ואסורי מלאכה

א. מצות השביתה מעבודת הארץ והאילן

מצות עשה לשבת מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה השביעית, שנאמר: "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה, ב),

ונאמר: "בחריש ובקציר תשבת" (שמות לד, כא).

וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות – המבארות בהלכות הבאות – בשנה זו, בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה

(רמב"ם פ"א ה"א).

 

ב. המלאכות האסורות בשביעית

המלאכות האסורות בשביעית מן התורה, הם:

זריעה וזמירה, קצירה ובצירה – שנזכרו במפרש בפסוק:

"שדך לא  תזרע, וכרמך לא תזמר, את ספיח קצירך  לא  תקצור, ואת ענבי נזירך  לא  תבצר, שנת שבתון יהיה לארץ" (ויקרא כה ב-ג).

והעובר על אחת מהן עובר בלאו ולוקה מן התורה.

שאר עבודות הארץ והאילן – תולדותיהם של אבות המלאכה הנזכרים – וכגון:

השקיה, עדור, סקול, זבול, דשון, הרכבה, רסוס ועוד, אסורות מדרבנן (רמב"ם פ"א הלכות ב-ד).

חרישה ונטיעה לא נזכרו בפסוק הנזכר, בו צינו המלאכות האסורות מן התורה,

ונחלקו הפוסקים אם אסורים הם מן התורה או רק מדרבנן. להלן בס"ד, יתבארו הלכותיהם של מלאכות אלה.

בזמן הזה שמטה נוהגת רק מדרבנן, הואיל ושמטה תלויה ביובל, וכיון שאין נוהג יובל בזמן הזה, גם שמטה איננה נוהגת אלא מדרבנן.

בנוסף יש שהשוו לדין תרומות ומעשרות, שנאמר שם 'כי תבואו' ורק כאשר רב יושביה עליה נוהג מהתורה,

וכיום שאין רב עם ישראל בארצו, אין נוהגים דיני תרומות ומעשרות ודיני שמטה אלא מדרבנן,

וזה כולל את כל סוגי המלאכות האמורות לעיל

(רש"י עמ"ס גיטין דל"ו ע"א. רמב"ם הל' שמו"י פ"י ה"ט. והל' תרומות פ"א הכ"ו. ספר החינוך מצוה פד. מהר"י קורקוס על הר"מ הל' שמו"י פ"א הי"א. מרן הבית יוסף ריש סי' שלא. שו"ת אבקת רוכל סי' כד שנכתב בסוף ימי מרן השו"ע, ומשנה אחרונה עיקר שס"ל ששמיטה לדעת הרמב"ם היא מדרבנן).

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.