תוספת שביעית
תוספת שביעית
א. שנת השמיטה מתחילה באחד בתשרי – ראש השנה. הגם שמהדין יש לנהוג “תוספת שביעית“, מכל מקום רבן גמליאל ובית דינו ביטלו דין תוספת שביעית בזמן הזה,
ובעז”ה במהרה בימינו שיבנה בית המקדש תחזור תוספת שביעית למקומה כקדם.
ב. הגם שנתבטל בזמן הזה דין “תוספת שביעית“, מכל מקום אסרו חכמים לנטוע עצי מאכל בערב שנת השמיטה סמוך לראש השנה
כל ששנת השמיטה תחשב השנה הראשונה למניין שנות ערלה.
והטעם, משום מראית עין, שירננו הרואים ויאמרו שעץ זה ניטע בשביעית.
ולכן יש לסיים את הנטיעה עד ט”ו באב (למניינם 24.07.2021 ) סמוך לשקיעה
(44 יום קודם ראש השנה; שהם 14ימים לקליטת העץ, ושלושים יום בשנה חשובים כשנה),
ואזי שנת השמיטה היא השנה השנייה למניין שנות ערלה.
הכנת המטע והגינה לשמיטה
הנחיות הלכתיות והמלצות מקצועיות
כדי לשמור את השמיטה כראוי, ראוי להתכונן היטב בערב השמיטה
ולתכנן מבעוד מועד את כל הנצרך לקיום השדה בשנה זו ולעשותם קודם השמיטה.
הכנה טובה של הגינה לפני השמיטה תאפשר לגינה לעבור את שנת השמיטה בתנאים טובים
ובעבודת אחזקה מינימלית, כפי המוגדר בהלכה, וכדלהלן.
נטיעה ושתילה בערב שנת השמיטה:
שנת השמיטה מתחילה בא’ בתשרי (למניינם 07.09.2021) ומסתיימת בכ”ט באלול (למניינם 25.09.2022)
אמנם איסור נטיעה פעמים שמתחיל כבר בשלהי השנה הששית.
ג. הזמנים המוגדרים בהלכה הם:
- עצי פרי חשופי שורש – מותר לנטעם עד יום ט”ו באב (למניינם 24.07.2021) של ‘ערב שמיטה’ קודם שקיעת החמה.
עצי פרי הנטועים בעציץ שאינו נקוב – מותר לשותלם עד כ”ט באב (למניינם 07.08.2021) של ערב שמיטה,
בתנאי שלא יתפורר הגוש בזמן השתילה. ושהעץ יכול לחיות בגושו לכל הפחות שבועיים.
אם נטע באיסור;
כל שנטע ביום ט”ז (למניינם 25.07.2021) לעניין ערלה ימנה את שנת השמיטה לשנה ראשונה, ואינו מחויב לעקור את העץ.
אך אם נטע מיום י”ז ואילך, חייב לעקור את העץ.
ואם מת הנוטע קודם שיעקור, מחייבים את היורשים לעקור, ומכל מקום הפירות לא נאסרים.
עצי פרי הגדלים ב’עציץ נקוב’
(נקב 2.5 ס”מ. ואינם מונחים על מצע מנתק) – מותר לשותלם עד ערב ראש השנה של שמיטה,
בתנאי שלא יתפורר הגוש בזמן השתילה (לבעלי מטעים נחוץ פקוח הלכתי).
כמו כן מותר עד ערב ראש השנה, לעקור עץ עם גושו (שיכול לחיות עמו מעל שבועיים), ולנטעו במקום אחר.
אולם אם גוש האדמה שבעציץ התפורר (וכן עץ שעקרו עם גושו והתפורר), אסור לנטעו לאחר ט”ו באב (למניינם 24.07.2021).
- עצי סרק ושיחי נוי רב שנתיים חשופי שורש וכן שיחי בשמים (כגון הדס, שיבא, וכדומה – שאין נוהג בהם ערלה), – לכתחילה יש לנטעם עד ט”ו באלול של ‘ערב שמיטה’ (למניינם 23.08.2021) עצי סרק הנטועים אפילו בעציץ שאינו נקוב – מותר לנטעם עד ערב ראש השנה של שמיטה, ונכון להקפיד שלא יתפורר הגוש בשעת השתילה. ובשעת הצורך מותר לנטוע עצי סרק ושיחי נוי עד ערב ראש השנה של שנת השמיטה.
- זריעת ‘זרעי ירקות’ בערב שמיטה מותרת בכדי שינבטו (יוציאו גבעול מעל פני האדמה) קודם ראש השנה של שמיטה (לכל מין זמן שונה. הזמן היותר מאוחר לנביטה הוא כשבועיים). ואם נבטו בשמיטה, אסורים באכילה משום איסור ‘ספיחין’. ולדעת הרמב”ם כל ירק הנלקט בשמיטה אסור משום ‘ספיחין‘.
- שתילת ירקות ‘חשופי שורש’ מותרת עד שלשה ימים קודם ראש השנה.
ולכן אפשר להקל ולזרוע עד כ”ז באלול באדמה לחה, ולסמוך על הסוברים שזמן קליטה בזרעים הוא שלושה ימים.
שתילת ירקות בגוש (תבניות) – מותרת עד ערב ראש השנה, בתנאי שלא יתפורר הגוש בשעת השתילה.
צורת גידול שאין בה איסור ספיחין
(כגון בעציצים) מותר לזרוע או לשתול (כל גידול מלבד אילנות פרי) עד סמוך לראש השנה,
ולכתחילה יש לסיים את השתילה, באופן שתקלט קודם שמיטה וכאמור.
- תבואה וקטניות, אין לזרעם אלא בכדי שיגדלו עד כדי ‘שליש בישולם’ קודם השמיטה, ואם לא הביאו שליש לפני השמיטה, אסורין הם משום ‘ספיחין’.
- פרחים וצמחי נוי חד שנתיים חשופי שורש – לכתחילה יש לשותלם עד שלשה ימים קודם ראש השנה של שמיטה, ובשעת הצורך מותר לנטעם עד ערב ראש השנה. פרחים וצמחי נוי בגוש – מותר לשותלם לכתחילה עד ערב ראש השנה.
- שתילת מדשאה חדשה: ‘דשא במרבדים’ יש לשתול לכתחילה 14 יום לפני השמיטה. דשא ב’שתילה ידנית’ וב’פלגים’, יש לשתול 30 יום לפני השמיטה. הדבר מותנה בכך שהדשא יושקה כראוי לפני השמיטה (הכמויות ההכרחיות – ראה בסמוך בהמלצות המקצועיות). בשעת הצורך מותר להניח (=לשתול) ‘מרבדי דשא’ עד 14 ימים לפני ראש השנה, בתנאי שיקפיד על ההנחיות המקצועיות דלהלן.
- גיאופיטים (פקעות ובצלים) כגון מיני נרקיס, כלנית, נורית, ועוד
(שמשרישים וגדלים בעונת הסתיו והחורף, ללא תוספת השקיה להנבטה)
מותר לשותלם באדמה עד ערב ראש השנה של שנת השמיטה. וראה להלן בהמלצות המקצועיות.
חיתוך עצים בערב שמיטה
ד. מותר לחתוך את הגזע של עצי פרי קודם ט”ו באב (למניינם 24.07.2021), ולהשאיר מעט מעל פני הקרקע,
עד ערב ראש השנה, שאין מונים שנות ערלה מחדש אלא א”כ קצץ את האילן בגובה פני האדמה.
ואם חותך את הגזע בגובה פני האדמה, יש לעשות זאת עד כ”ט באב סמוך לשקיעה. (למניינם 07.08.2021)
(ויש המחייבים להשאיר גובה טפח מעל פני האדמה לעניין ערלה, וה”ה בדין סמוך לשביעית).
הרכבה בערב שמיטה
ה. עץ או כנה (ואפילו כנת סרק), הנטועים קודם ט”ו באב (למניינם 24.07.2021) מותר להרכיב עליהם
(ואפילו פחות מגובה טפח וכאמור לעיל סעיף ז) עץ רוכב הנושא פרי, עד סמוך לראש השנה.
אולם כאמור לעיל, לכתחילה יש לסיים את ההרכבה בזמן שתספיק ההרכבה להיקלט בכנה, קודם ראש השנה של שביעית
(ונראה שי”ד יום קודם ראש השנה ודאי מספיק שההרכבה תיקלט).
וכדין ההרכבה, כך דין ההברכה בערב שמיטה.
ראה ערך המלצות מקצועיות
המלצות מקצועיות:
א. המדשאה בשישית:
יש מספר פעולות וטיפולים שכדאי לעשותם בשישית, כדי שלא נצרך לעשותם בשמיטה.
- מדשאות ותיקות הדורשות טיפול שיקום: אוורור, דילול או חיפוי בחול, יש לבצע זאת לפני ראש השנה.
- ‘דישון סתווי’- יוקדם לשבוע לפני ראש השנה. יש לדשן בדשן מסיס 20:20:20, בכמות של 40 גר’ למ”ר, לפזר את הדשן ולהשקות מיד, או לפזר דשן שחרור איטי ל-8 חדשים בהרכב 20:12:18, בכמות הנ”ל.
- ‘תוחמי דשא’ שומרים על הדשא שלא יתפשט לערוגות שכנות, מומלץ להכניסם לפני שמיטה, הם יקלו מאוד בעת השמיטה לשמור שהדשא לא יתפשט מעבר למה שקבענו.
מדשאה חדשה:
מרבדי דשא הם השיטה הנפוצה ביותר היום לשתילת דשא, אך יש לעשות את השלבים הנדרשים כדי להצליח:
- דשא חדש כדי שיקלט בקרקע כראוי קודם ראש השנה יש להשקותו כדלהלן: בשבוע ראשון לשתילה – 2-3 פעמים ביום (בין 5 ל 10 דקות כל פעם, על פי הקרקע והאקלים). בשבוע שני – פעם אחת ביום (כנ”ל). בשבוע שלישי – פעם ביומים (כנ”ל). כך שבשבוע רביעי – בשמיטה, יתאפשר לעבור להשקיה רגילה. ראה להלן פרק ד: השקיה בשמיטה, וטבלת כמויות בנספח. באופן כללי כאשר הרמת ‘שטיח הדשא’ נעשית בקושי, ומזהים שורשונים באורך של כמה ס”מ, אפשר להתחיל להוריד את כמות ההשקיה. [זה קורה בדרך כלל לאחר 10-14 יום מהנחת מרבדי הדשא].
- הכנת הקרקע לפני שתילה של דשא חדש: בהכנת הקרקע נקפיד על; הדברת העשבייה הרב שנתית (ראה בסמוך – טיפול בעשביה). תיחוח והפיכת הקרקע חיוני להצלחת הדשא – נעשה זאת עם קלשון חפירה או במתחחת מכאנית. נטמון מערכת השקיה תת קרקעית לפני היישור הסופי. נפזר קומפוסט (20-30 ליטר למ”ר), ונצניע אותו בקרקע, ונדשן בדשן שחרור איטי ל-8 חדשים בהרכב 20:12:18, בכמות 30 גרם למ”ר.
- סוגי הדשא מתחלקים לדשאים המתאימים לצל ולשמש; דשא המכונה ‘דרבן’ [בת יבלית דרומית]- הוא המומלץ ביותר לצל ולצל חלקי (מתחת ל 6 שעות שמש ישירה). ‘צרגב’ (“בופלו”) ננסי – מתאים לצל חלקי ולמקומות בהן הדריכה לא מרובה. ישנם כמה סוגי דשא לשמש מלאה ולחצי צל – כאשר הנפוצים ביותר בגינון הפרטי הם: ‘זוייסיה’, ‘אל-טורו’, ‘קיקויו’. ישנם עוד מספר זנים פחות נפוצים לגינון הפרטי.
- דשא צעיר – שעדיין לא כיסה את השטח לחלוטין,
ומערכת השורשים שלו עדיין צעירה ולא ממלאת את כל עומק בית השורשים – נכסחו;
פעם ראשונה לאחר כשבועיים מהנחת הדשא (צריך ליבש את הקרקע לפחות יום לפני הכיסוח),
ונעבור להשקיה מרווחת יותר של פעם ביום ויותר, תלוי במצב הדשא.
ב. גיזום עצי ושיחי נוי בערב שנת השמיטה:
- כל הגיזומים המקצועיים הנועדים לעיצוב ולשיפור מצב הצמח, לאוורור, הנמכת הנוף וכל סיבות אחרות – יבוצעו בשישית. גיזום לדילול צמרת והגבהת הנוף והכנסת אור לשיחים תבוצע אף היא בשישית.
- בשישית נגזום באופן מקצועי יותר עמוק, כך שהשיחים לא “ישתוללו” בשמיטה.
- כדאי לגזום צמחים רגישים לחום הקיץ בסוף האביב, לאחר שסיימו את הפריחה.
- זמירת עצי ‘גפן’ קודם שמיטה – ראה להלן פרק ד אות ז-2.
גיזום ורדים:
מאחר שבשמיטה אין לבצע גיזום חורפי, מומלץ להקדים לבצע לפני שמיטה;
קיטום ענפים נמוך מהרגיל בשאר שנים, וסילוק סורים וחזירים וענפים צולבים.
קיטום זה יעודד גל פריחה בסתיו וגל נוסף אביבי בשמיטה.
ג. זיבול ודישון לפני שמיטה:
- להכנת גינה חדשה, בערב שמיטה, נצניע בקרקע קומפוסט (20-30 ליטר למ”ר).
- בסוף השנה השישית נפזר ‘קומפוסט’ בכמות של כ – 10-5 ליטר למ”ר.
- דישון בערב שמיטה של עצים צעירים, שיחים צעירים וורדים, יקטין את הצורך בדישון בשמיטה. נדשן בדשן מסיס בהרכב 20:20:20, בכמות 40 גר’ למ”ר, או בדשן שחרור איטי ל-8 חדשים בהרכב 20:12:18, בכמות 30 גר’ למ”ר
- כמניעה ל’עש המנהרות’ ו’כנימות’ בעצי הדר – נמרח את הגזע עם ‘מוספילן’ בערב שמיטה ובתחילת האביב של השמיטה.
- דישון דשא, ראה לעיל אות א.
ד. עיבודי קרקע:
- נקדים לתחֵח את הקרקע לפני השמיטה, בעזרת מקלטרת ידנית (שלוש שיניים, או חד שן). לפני התיחוח מומלץ לפזור קומפוסט כדי שיוצנע בקרקע.
- להשקיה נכונה ללא טפטוף, יש להכין גומות סביב הנטיעות. גודל הגומה כגודל הנוף (נוריד אנך מקצה הנוף). עומק הגומה 10-20 ס”מ. (יש להזהר לא לפגיע בשרשים).
ה. טיפול בעשביה:
- נשתדל לשמור על גינה ללא עשבים בשישית; במידה ויש עשביה רב שנתית (כמו יבלית וסיידה), יש לכסחה עם חרמש או לנקשה. ומומלץ יותר לרסס בחומרים סיסטמיים כדוגמת ‘ראונדאפ’ או ‘טייפון’ (יש להימנע מריסוס על צמחי הגן).
- טיפול בשישית למניעת עשביה חד שנתית בשביעית אפשרי בכמה דרכים:
פיזור מונעי נביטה כמו ‘גול גרגירי’ או ‘רונסטאר גרגירי’ (יקר אך יעיל).
חיפוי הקרקע בניילון שחור, או בד פולפרופילן צפוף, רסק גזם, טוף בשכבה של 7-10 ס”מ.
צמצום ההשקיה, וביטול השקיה בשטחים ללא צמחים.
שתילת צמחים רב שנתיים [ליצירת צל], בשישית.
- בשחיות (ערוגות של שיחים גדולים וחסונים), כמו;
מיני ערער, קריסה, רוזמרין ואחרים. שבהן העשביה החד שנתית מהווה פגם אסטטי,
לא מחויבת הוצאת העשבים, אלא אם העשבים גבוהים מעל צמחי הגינה שאז יש לטפל בעשביה.
ו. ריסוס נגד מזיקים:
- נשתדל להדביר את המחלות והמזיקים בשישית, כמניעה לעש המנהרות וכנימות בעצי הדר נמרח את הגזע עם ‘מוספילן’ בערב שמיטה, ובתחילת האביב של השמיטה.
- ריסוס ערב שמיטה למניעת נזק עתידי אפשרי, אינו יעיל. על ריסוס ספציפי בשמיטה ראה להלן פרק ד אות ו.
ז. הכנות שונות:
המלצות לשתילים נוחים לגינת הנוי:
לפני שנת שמיטה מומלץ לשתול ‘צמחים רב שנתיים’, עשבוניים פורחים (במקום עונתיים);
זוהי קבוצת צמחים מגוונת מאוד, אורך החיים של הצמחים – כמה שנים.
הייחוד בצמחים אלו שהם מתאימים לגן הפרטי והציבורי. פורחים לאורך השנה – כל צמח בתקופתו.
לדוגמה; בחורף – יפרחו מיני מרוות, כמו מרווה ‘צחורה’ או מרוות ‘גרג’ ואחרות.
באביב – נמצא פריחה יפה של מיני פלרגון (גרניום), כמו פלרגון קרקפתי, פלרגון תריסני ופלרגון הגננים.
בקיץ – נראה את הקוראופסיס גדול פרחים, אנגלוניה צרת עלים (מספר צבעים), אגפנטוס אפריקאי, גאורה או אסטר רב שנתי וכדומה.
בסתיו – ורבנה אשונה. ועוד מגוון עשבונים רב שנתיים שמוצעים למכירה במשתלות.
אפשר להשתמש ב’צמחים חסכניים במים’ לגינה הפרטית, כמו;
בולבין שיחני, בן אלוי קטן עלים, סביון מלבין, חד אבקן אדום, כוכב ימי, מלפורה ארגמנית,
סנטולינה אפורה וירוקה (ועוד עשרות זנים שפרסם משרד החקלאות).
בהכנת התוכנית של הגינה יש לתכנן את מערכת ההשקיה שתהה מותאמת לכך.
ככלל; מומלץ לשתול את הצמחים הנ”ל באביב ובסןף הקיץ של ערב שמיטה,
כדי שהשתילים יגדלו ויצליחו לעבור את שנת השמיטה בקלות.
‘פרחים עונתיים חורפיים’, אפשר לשתול לפני ראש השנה, ולקבל פריחה סתוית ואביבית.
(יש להכין את הקרקע כמו שנאמר לעיל).
‘גיאופיטים’ (בצלים ופקעות) שפורחים בחורף ובאביב המוקדם, נטמינם באדמה לפני ראש השנה ללא תוספת מים,
עם בא הגשמים והתקררות הקרקע הם ינבטו לבד.
‘נרקיס חצוצרה’ לדוגמה – זקוק להתקררות כדי לצמוח, השקיה בשמיטה לא תועיל להנבטה.
שאר הבצלים והפקעות כמו פרזיות, כלניות, רקפת ואחרים,
יש להצניע במקום שאין השקיה מכוונת שתועיל להנבטה, ואז עם בוא הגשם הם ינבטו לבד.