הלכות השביעית במטע ובכרם

הנחיות הלכתיות והמלצות מקצועיות למטע והכרם בשמיטה

א. עקרונות ותנאי היתר עבודות הקרקע בשמיטה:

עיקרון מצוות השמיטה כאמור הוא ‘השבתת הקרקע ממלאכה‘.

אולם אין פירוש הדבר המתת העצים והצמחים, לכן הותרו מקצת מלאכות, שהם הכרחיות ביותר לקיום ולשימור הצומח.

התנאים הכלליים בקצרה הם:

1. יש להקדים ולעשות לפני שמיטה, או לאחר ולעשות לאחר שמיטה – כל מלאכה שאינה מוכרחת בשמיטה – גם כשמדובר בעבודות המותרות. ואם דחיית או הקדמת המלאכה תגרום להוצאה כספית מרובה, או תדרוש טיפול רב וממושך לאחר השמיטה, יש להיוועץ עם מורה הוראה. אך אם הדבר מצריך הוצאה כספית גדולה, יש להתיר לעשות מלאכה זו בשמיטה, שהוצאה זו כמוה כנזק. וכן אם ללא עשיית מלאכה כל שהיא (האסורה מדרבנן), ייפגעו מאד היבולים בשנה שלאחר השמיטה, יש להתיר עשיית מלאכה זו בשמיטה.
2. מלאכות האסורות מן התורה (כדלעיל ריש פרק ב) – אם יש צורך גדול לעשותם כדי למנוע מיתת העץ – יש לבצעם על ידי גוי. ואם אין גוי או שדרוש מומחה יהודי, יש להתיר להם לעשות את המלאכה בשינוי. ויש להיוועץ עם מורי הוראה על מנת שידריך היאך לעשות כל מלאכה, כדי שחלילה לא יכשלו באיסורי שביעית.
3. מלאכות האסורות מדרבנן (כדלעיל פרק ב סעיף יא) מותרות – כדי לשמור את האילן שלא יתייבש וימות.
4. מלאכות האסורות מדרבנן מותרות – כדי למנוע מיתה והתייבשות של חלקים ניכרים בעץ, או כדי למנוע נזק משמעותי לאיכות העץ. וכן אפשר להקל לעשות מלאכות אלו גם כדי להציל מנזק חלקי, או בהפסד שאינו גדול. ולכתחילה טוב לעשות מלאכות אלו בשינוי, אם הדבר אפשרי.
5. מלאכות האסורות מדרבנן מותרות – כדי למנוע נזק משמעותי באיכות הפירות. אבל לא כדי להקדים בישול הפירות, או כדי להניב פירות גדולים ויפים.

6. מלאכות האסורות מדרבנן מותרות – גם כשיש ‘הערכה’ של מומחה נאמן שעלול להיגרם נזק משמעותי לעץ או לפרי.

7. כל מלאכות אלו כשהותרו לשימור העץ והפרי, יש לעשותם בצמצום כפי הצורך בלבד

(- אם אינו מצריך הערכות והוצאה מרובה).

וכשעושה כן הדבר מותר – גם אם כתוצאה ממלאכת השימור המינימלית יושבח העץ.

אך יש להיזהר שלא להוסיף ולא להרבות מעבר למה שהאילן צריך.

ואמנם אם כדי לעשותה בצמצום, עליו להוציא הוצאות כספיות גדולות,

יש להקל לעשות המלאכה כדרכה, אף אם יגרם איזה שבח לאילן.

ולכן כל שעושה מלאכה המותרת לחלק מהמטע, ובהכרח נהנים מזה גם עצים אחרים שאין המלאכה מותרת עבורם

(כגון ‘השקיה’, שחלק מהעצים זקוקים יותר וחלק פחות),

ואינו יכול להפריד המלאכות אלא בהוצאה כספית גדולה – יש להתיר לו לעשות המלאכה דרכו.

 

השקית המטע בשמיטה:

1. השקיה מותרת בשמיטה, בכמות הנצרכת ובהתאם לתנאים הנ”ל (אות א).
2. מותר להתקין מערכת השקיה בשמיטה, וכן להכין צלחות סביב העצים וכדומה.

המלצות מקצועיות:

1. נשקה כדי לשמור על העץ. עדיף במחשב השקיה. התוכנית במחשב תהיה לחומרה, למנוע התייבשות העץ.
2. להשקיה נכונה ללא טפטוף, יש להכין גומות סביב הנטיעות. גודל הגומה כגודל הנוף (נוריד אנך מקצה הנוף). עומק הגומה 10-20 ס”מ. ההשקיה תבוצע על ידי מילוי הגומה פעמיים או שלוש, ואז להמתין להשקיה הבאה.
3. מרווחי ההשקיה יהיו לפי גודל העץ, עונת השנה, סוג הקרקע ותנאי הסביבה המקומית.

מומלץ להשקות בקיץ כל 7-10 ימים.

 

ג. זיבול ודישון המטע בשמיטה:

1. בדרך כלל ניתן לתת זבל (אורגני) ודשן (זרחן ואשלגן), קודם השמיטה, ואף להשלים את החסר משנים קודמות.
2. בעצים בודדים שבגינות ניתן להימנע מכל דישון נוסף בשמיטה, ומכל מקום יש להתייעץ עם מומחה ולבדוק בדיקות עלים וקרקע, ובמידת ההכרח יש להתיר. (במידת האפשר עדיף להצניע בערב השמיטה בקרקע ‘כופתיות דשן’, המתפרקים באופן איטי בתוך שנת השמיטה. ראה המלצות מקצועיות לעיל פרק ג אות ג).
3. חיוניות הדישון בשמיטה, תלויה מאד בשיטת הדישון וצורת ההשקיה של המטע. כאשר המטע מושקה לא בצורת טפטוף ישיר לעצים, נמצא באדמה אגירה של דישון, שיכולה להספיק לשנת השמיטה בתנאים רגילים ובפרט אם דושן היטב קודם השמיטה.
4. מכיוון שכיום ההשקיה היא בטפטוף ובהתאם לכך גם הדישון, לכן יש צורך לספק דשן לעיתים תכופות,

ובפרט במטעים צעירים שעדיין אין אגירה מספקת. ולכן אם השלים את כל החסר קודם השמיטה,

על זרחן ודאי אפשר לוותר בשמיטה, ואף על אשלגן בד”כ ניתן לוותר, אמנם חנקן הוא חיוני לעצים,

ואף אם ידושן קודם השמיטה, מ”מ עקב שטיפת הגשם, יש לתת מנות נוספות,

וראוי להיעזר בבדיקות עלים, לבדוק חוסר בחנקן, ועפי”ז לקבל החלטה.

בוודאי שאם אפשר להניח כופתיות של דשן קודם השמיטה, שיתפרקו במשך שנת השמיטה – עדיף.

כמו”כ במידה ויש לדשן בשמיטה, יש לתת דשן דרך מערך ההשקיה,

והכל ייעשה בפעולה אחת, שכל שאפשר למעט יש למעט.

 

המלצות מקצועיות:

1. בשמיטה נדשן לפי בדיקות קרקע, בד”כ סימני מחסור יופיעו באדמות קלות באביב, שם הגשמים וההשקיה שוטפים את המינרלים לעומק הקרקע.
2. סימני המחסור יהיו על העלים, צבע העלים יעבור בהדרגה לצהבהב ונראה את העורקים בולטים.

כאשר העלווה הצעירה’ תצהיב זהו סימן שמתחיל נזק לעץ וצריך לטפל. העץ יכול לסבול הצהבה בעלים ישנים.

 

ד. עיבודי קרקע בשביעית:

1. שרשים שנתגלו מותר לכסותם על ידי עידור קל.
2. קרקע שנסדקה ויש חשש לקריעת השורשים, מותר לסתמה בשמיטה.
3. אם על פי מומחה נאמן יש חשש להיסדקות הקרקע, מותר להקדים ולעדור את הקרקע למנוע סדיקתה.

 

ה. טיפול בעשביה במטע בשמיטה:

1. יש לתכנן מראש ולמנוע את גידול העשבייה על ידי ריסוס ואפשרויות נוספות למניעת נביטה (ראה המלצות מקצועיות לעיל פרק ג אות ה). ובמקום שאין השימוש באופנים הנ”ל מועיל, ועשביה קשה מפריעה לעצים, יש להתיר טיפול בכלים חקלאיים מסוימים, ויש להיוועץ עם רב מומחה בתחום.
2. עשביה העולה בין העצים וחונקת ומדכאת את צימוחם – מותר לנכשה בשמיטה,

ועדיף לכסח את העשבים בעזרת מכסחת שאינה חודרת כלל לקרקע, או לרסס בחומרי הדברה,

ובשעת הצורך מותר אף לעדור בסמוך לעצים, אך יש להיזהר שלא לעדור אף את האדמה.

המלצות מקצועיות:

למניעת נביטה של עשביית חורף חד שנתית, מומלץ על פיזור ידני של ‘גול גרגירי’ ו/או ‘רונסטאר גרגירי’ בסתיו.

 

ו. ריסוס נגד מזיקים במטע בשמיטה:

1. מזיקים או מחלות הגורמים באופן ודאי נזק לעצים וליבול, או שיש הערכת מומחה נאמן הבקיא היטב, שיש חשש שיקרה נזק, מותר לרסס נגדם בשמיטה, ומותר לצורך כך אף מלאכות בגופו של אילן.
2. במידה והדבר אפשרי יש לרסס דרך השורשים.
3. במידת האפשר והתועלתיות יש לעשות מראש פעולות מניעה כנגד המזיקים,

כגון כיסוי העצים ברשת נגד מזיקים, הנחת פיתיונות נגד מזיקים שונים, וכדומה.

המלצות מקצועיות:

1. במידה שיש חשש לצמח או לפרי, נתייעץ עם אגרונום, ונרסס בהתאם להמלצות.
2. בשעת הצורך יש להעדיף הגמעת הקרקע ב’קונפידור’ מדולל במים לפי הוראות היצרן. או צביעת הגזע ב’מוספילן’.
3. למניעת מזיקים אפשר לעטוף את העץ ברשת נגד מזיקים, או לתלות לוחיות דבק צהובות, או לכייס את הפרי בנייר.
4. כמניעה ל’עש המנהרות’ ו’כנימות’ (- בעצי הדר בעיקר),

נמרח את הגזע עם ‘מוספילן’ בערב שמיטה ובתחילת האביב של השמיטה.

 

ז. גיזומים שונים במטע בשביעית:

1. כאמור (פרק ג אות ב) יש להקדים את הגיזום קודם לשמיטה. ראה המלצות שם.
2. אסור לגזום בשמיטה על מנת לחזק את העץ, להשביחו ולהצמיחו, או לשיפור גודל הפרי או איכותו (אלא א”כ יש חשש ממשי שללא גיזום יתקבלו פירות קטנים ביותר).
3. ‘זמירה’ אסורה מן התורה – הן בכרם והן בשאר אילנות, אמנם כיון שיש הסוברים שזמירה אסורה מהתורה רק בגפן, לכן בהצטרף סניפים נוספים יש מקום להתיר זמירה בשאר אילנות, כשהדבר מחויב המציאות לקיום האילן שלא ימות, או שלא יופסדו הפירות. ויש לעשות מלאכה זו על ידי גוי, או אף על ידי יהודי בשינוי, במקום שאינו אידיאלי לצימוח.
4. ענפים חולים או יבשים העלולים לגרום נזק לעץ, מותר לגזמם. ויש לגזמם במקום שאינו אידיאלי לצימוח.

המלצות מקצועיות:

1. בעצי פרי נשירים, בדרך כלל ניתן לבצע גיזום מלא לפני השמיטה. פרט לזני פרי מסוימים, שבהם ניתן לבצע גיזום חלקי קודם השמיטה.
2. גזום ענפים חולים או שבורים, נגזום במרחק של 10-30 ס”מ ממקום המחלה לכיוון מרכז העץ.
3. ענפים שנשברו מותר לקושרם שלא יוסיפו להישבר [אך לא כדי שיתאחו מחדש], ובמקום שאי אפשר בקשירה [שאינה מועילה], מותר לגזום את הענף השבור בסמוך למקום השבירה [בפרט כשיש חשש שבמצב כזה של פצע פתוח, יכנסו מחלות שונות].
4. גיזום ‘סורים’ העולים מן האדמה בצדי העץ, באם על פי דעת מומחה נאמן עלולים להשתלט על העץ

(לקחת מזונו של העץ, ובפרט בזנים רגישים כגון באתרוג ובלימון),

מותר להסירם בשמיטה, ואפשר לשוברם ביד או במעדר.

 

המלצות מקצועיות:

‘סורים’ שגדלים מההרכבה – נגזום במצב שעובי הסור גדול מעובי הגזע של הרוכב, ויש חשש להשתלטות הכנה על הרוכב.

7. גיזום שאינו לתועלת האילן, מותר בשמיטה. ולכן מותר לגזום קוצים להקל על קטיף הפירות, כגון באתרוגים ובתמרים (ויש המתירים להוריד קוצים העלולים לפסול את האתרוג לחלוטין. כמו”כ יש המתירים לכסות את האתרוג בכיסוי בעודו על העץ להגן עליו מפני החמה או מפני המזיקים). וראה עוד להלן פרק ה סעיף ו-2.
8. מותר למרוח משחה במקום הגיזום – כשמטרתה לחטא את המקום שלא יכנסו מזיקים במקום החתך.

 

ז-2. זמירה וטיפול בגפן בשמיטה:

1. ב’גפן’ שהזמירה חיונית מאד, אפשר לבצע בחלק מהזנים זמירה מלאה קודם השמיטה, או לבצע זמירה חלקית (הקצרה) תוך השארת מספר עיניים יותר מהרגיל, ובשמיטה במידה ותהיה התעוררות מוגברת, מותר יהיה לבצע מחיקת העיניים ביד, (ובשעת הצורך יהיה מותר אף להרחיק זמורות עד הבסיס למנוע נזק לשנים הבאות. מלאכה זו יש לעשותה לאחר יעוץ עם רב ומומחה, ע”י גוי ובשינוי אופן המלאכה).
2. זמירה בשינוי מהותי מהרגיל אינה אסורה אלא מדרבנן, וכשבאה למנוע קלקול האילן יש להתירה. ויש להיוועץ עם מורה הוראה מומחה בתחום כיצד לבצעה.
3. אין להתיר מלאכה בשינוי מהותי להשבחת האילן ולעידוד פריצת ענפים חדשים.

המלצות מקצועיות:

1. זנים שנזמרים ‘זמירה ארוכה’ (רוב ענבי המאכל, סולטנינה, סופריור, חברוני לבן, מסטרי, קרמיזון, ועוד) יש לבצע את הזמירה בשנה השישית סמוך לשמיטה. בשמיטה אין צורך בגיזום נוסף.
2. זנים שנזמרים ‘זמירה קצרה’ (כל ענבי היין, S.B.S, פריים, פליים, מוסקט, ועוד) יש לבצע זמירה בשנה השישית סמוך ככל האפשר לשמיטה תוך השארת מספר עיניים נוספים מעט מהרגיל, ובתחילת האביב של שנת השמיטה יש לעשות ‘טיפול ירוק’ (סילוק ענפים מיותרים) – ידני.
3. ב’זנים אפלים’ שלא ניתן לזמור כלל קודם שמיטה, כיון שיש עליהם פרי לא בשל, יש להיוועץ עם מורה הוראה כיצד לנהוג בשמיטה. (במקרה קיצוני הדבר יגרום ליבול השמיטה לרדת לחצי, ואף בשנה לאחריה לירידה דומה).
4. ‘חילון’ (הורדת עלים סמוך לאשכולות) – במידה וקיים חשש ריקבון לפרי, יש להתיר הורדת עלים ביד. (הדבר יתכן במספר זנים של ענבי מאכל. בענבי יין הדבר אינו נחוץ, שכן ריקבון קל אינו מונע שווק הפרי אף בשנים רגילות).
5. ‘חיגור’ – מניעתו שנה אחת לא תגרום לירידה משמעותית באיכות הפרי, ויש להימנע ממלאכה זו בשמיטה.
6. ‘טיפולים לשיפור הפרי’ (ריסוסים הורמונליים וכדומה) – מדת חיוניותם תלויה בזני הפרי, בזנים:

‘תומפסון’ (סולטנינה), פַרלֶט, פריים, אֶרֶלי סוויט, פְלאם סידלס, הטיפול חיוני ביותר. בשאר זנים אינו חיוני.

 

ח. ‘דילול’ בשמיטה:

1. דילול חנטים מותר כאשר הוא חיוני למניעת נזק לפרי או לעץ. כגון במצב של עומס כבד – כדי למנוע שבר של הענף או העץ. או כאשר יש פריחה מוגברת, וללא דילול – לא יבשילו הפירות. וכן כאשר ללא דילול גודל הפרי יהא קטן ביותר, ולא יאכל.
2. דילול זה יש לעשותו באופן שלא יגרם ‘הפסד לפירות שביעית’, ולכן יש לדלל דילול כימי בשלב הפריחה (יש להיעזר ולהתייעץ עם במומחים, על כמות הדילול, כדי שא’, לא יגרם נזק. ב’ שלא נצטרך לדלל לאחר מכאן דילול ידני כלל). ובאם לא הספיק דילול זה, יש הדילול יעשה ידני ופרטני, על ידי גוי, לפני שלב הבוסר בלבד (ברוב הנשירים יש לדלל מוקדם, כשהכפתורים בגודל 1-2). מי שלא דילל בזמן זה, לא יוכל לדלל בשלב הבוסר.
3. דילול עצים במטע במטרה לתיקון הקרקע ולהשבחת העצים הנותרים, אסור בשמיטה.

 

ט. טיפולים שונים בעץ בשביעית:

1. ענף שיש עליו עומס פרי – ויש חשש שישבר משום כך – מותר לתומכו.
2. מטע וכרם צעירים, יש להתייעץ עם מומחה אלו מלאכות חיוניות עבורם, על מנת לאפשר את התפתחותם בעתיד.
3. אין לתמוך עץ רענן (=צעיר) כדי שיגדל ישר, ואמנם אם על פי דעת מומחה, יגרם נזק בלתי הפיך לעץ במידה ויתעקם, יש להתיר לתומכו.
4. חיגור הנועד להגברת פוריות ויבול – אסור בשמיטה. בזנים מסוימים של אבוקדו, שבהם החיגור חיוני יותר, יש לשאול שאלת חכם.
5. ג’יברלין – להבטחת גודל גרגר – אסור בשמיטה. ובזני ענבים חסרי חרצנים שבהם הג’ברלין חיוני יותר – יש לשאול שאלת חכם.
6. שמן חורפי/אלזודף להבטחת ואחידות בהתעוררות, נחיצותו תלויה במקום ותנאי אקלים [ב’חורף קר’ אין בו צורך]. ויש להיוועץ עם מומחה ומורה הוראה.
7. האבקה באמצעות דבורים מותרת וטוב להניח את הכוורת קודם הפריחה.
8. האבקה ידנית, כגון בתמרים, נחלקו הפוסקים בזה. ודעת מו”ר הג”ר הראשון לציון רבי שלמה משה עמאר שליט”א שמותר להאביק גם בתמרים. ומכל מקום הורה שלמעשה יש להאביק ע”י גוי.
9. במטעים השונים, נוהגים עוד מלאכות רבות ושונות, הבאנו את רובם להלן בנספח לחוברת זו.

ויש להיוועץ עם מומחה נאמן על מידת חיוניותם, ולשאול שאלת חכם הבקי בדינים אלו.