ביעור פירות שביעית

ביעור פירות שביעית

א. מצוות ביעור פירות שביעית:

פירות שביעית אין אוכלים מהם אלא כל זמן שאותו המין מצוי בשדה, שנאמר: "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" – כל זמן שחיה אוכלת ממין זה מן השדה, אתה אוכל ממה שבבית. כלה לחיה מן השדה, חייב לבער אותו המין מן הבית. וזה הוא ביעור של פירות שביעית.

 

ב. מה חייב בביעור:

  1. הכלל הוא: כי כל מאכל אדם או בהמה שיש בו קדושת שביעית, שכלה מן השדה חייב לבער את אותו המין מן הבית. אבל סוגי אוכלים שמצויים בשדה כל השנה, ואינם עונתיים, אינם חייבים בביעור. (ומסיבה זו רוב סוגי הירקות פטורים מביעור. כמובן באופן שאינם אסורין בלאו הכי משום ספיחין). וכן כל הפירות שאינם קדושים בקדושת שביעית, כגון פירות נכרים, פירות הגדלים בחו"ל, פירות הגדלים במצעים מנותקים וכדומה – פטורים מביעור.
  2. כסף או מיני מאכל שנתפסו בקדושת שביעית, זמן ביעורם הוא בזמן ביעור אותם פירות שבתמורתם נתפס הכסף או מיני האוכלים בקדושת שביעית.
  3. הכובש או מבשל פירות שביעית עם פירות שאר שנים וכדומה, חייב לבער את הכל בהגיע מועד הביעור של פירות השביעית.
  4. פירות הנמצאים באוצר בית הדין בזמן הביעור, אין בית הדין צריך לבערם, וגם הלוקח מפירות אלו לאחר הביעור אינו צריך לבער. אולם אּם לקח פירות מאוצר בית הדין לפני זמן הביעור, חייב לבער את הפירות בהגיע זמן הביעור.
  5. אתרוג, יש אומרים שאינו חייב בביעור, מפני שאינו כלה אלא הוא דר באילנו כמה שנים. ויש אומרים שזמן ביעורו הוא בחודש שבט (בשנה השמינית).
  6. פירות שביעית שנתערבו במינם (כגון בפירות נכרי או חו"ל שאינם קדושים בקדושת שביעית),

כל התערובת קדושה בקדושת שביעית וחייבים לבער את כל התערובת.

 

ג. אופן הביעור:

נחלקו הראשונים מהו ביעור: דעת הרמב"ם – שבהגיע זמן הביעור משייר אדם בביתו מעט פירות,

כפי שרגיל כל אחד מבני הבית לאכול בשלש סעודות, ושאר הפירות אסורים באכילה, וצריך לבער אותם מן העולם בכל דרך שהיא.

דעת הרמב"ן – שאת שאר הפירות (פרט למזון שלש סעודות), יש להפקיר, וזוהי מצות ביעור.

מנהג ארץ ישראל משנים קדמוניות כדעת הרמב"ן.

לכן בהגיע זמן הביעור, מוציא את הפירות ומניחם בפתח ביתו ואומר:

"אחינו בית ישראל, כל מי שרוצה ליטול יבוא וייטול". ואחר שהפקירם, יכול לחזור ולזכות בפירות ולהכניסם לביתו,

יש להפקיר את הפירות בפני שלשה אנשים כשרים שאינם מבני ביתו, ויכול להפקיר בפני שלשה מאוהביו.

 

ד. עבר או שכח ולא ביער פירות שביעית:

עבר זמן הביעור ולא ביער, נאסרו הפירות באכילה, ויש אומרים שנאסרו גם בהנאה.

ונאסרים הפירות לכל אדם, ויש אומרים שלא נאסרו אלא לבעלים.

וכל זה אם לא ביערם במזיד, אבל אם שגג ולא ידע שכבר הגיע זמן הביעור, או אם נאנס ולא יכל לבער,

לא נאסרו הפירות, ומיד כשנזכר יפקירם, ויכול לחזור ולזכות בהם ולאוכלם עד שיכלו.

 

ה. מועדי הביעור:

במינים מסוימים כתבו חז"ל את זמן ביעורם (בשנה השמינית):

תאנים בחנוכה. תמרים בפורים. ענבים ויין בפסח. זיתים ושמן בשבועות.

וכן המנהג למעשה גם בזמנינו, לקיים דין ביעור בערב החגים והמועדים הנזכרים, ולשוב ולזכות בזה בו ביום.

בשאר המינים שלא ביארו לנו חז"ל זמן ביעורם, אם יודע בבירור הזמן שהם כלים יבערם בו ביום,

ואם לא ידוע הזמן, יבערם בתחילת ימי הספק, ולא יזכה בהם עד שיתברר שהגיע ודאי זמן הביעור.

ובלוח הזמנים היוצא לאור ע"י 'המכון למצוות התלויות בארץ' מופיעים מועדי הביעור במינים השונים!

לוח זמנים 1 לוח זמנים 3 לוח זמנים 4

מצוות נוספות ודינים נוספים יש בשנת השמיטה, גם הדינים הנזכרים לעיל ביתר הרחבה, ואליהם דינים נוספים,

וכגון מצוות ביעור מעשרות הנוהגת בשנת השמיטה, בערב שביעי של פסח. וידוי מעשרות הנוהגת בחג שביעי של פסח.

ונתבארו הדינים בספר 'שביתת השדה' בפרק טו.

בנוסף לדיני שמיטת קרקעות, יש מצווה נוספת הנוהגת מדרבנן בימינו והיא מצוות 'שמיטת כספים', מהותה:

המלווה מצוה עליו להשמיט את חובו, ואסור לו לגוש את רעהו' ונתבארו דיניה בספר 'שביתת השדה' פרק כ.

ודיני פרוזבול (-שטר שהמלווה חותם עליו ומעביר את חובותיו לבית הדין, ואז רשאי לגבות את החוב) נתבארו שם בפרק כא.

 

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.