עד מתי מותרת שתילה לפני השמיטה

עד מתי מותרת שתילה לפני השמיטה

עד מתי מותרת שתילה לפני השמיטה

תשובה לשאלה זו מתחלקת לשלושה סוגי השתילה

א. שתילה חדשה שאנו מונים לה שנות עולה מחדש
ב. שתילה של עץ קיים (כגון שנקנה ממשתלה עם גוש)
ג. זריעה של ירקות ופרחים

(ראה תוספת שביעית)

שתילה חדשה שאנו מונים לה שנות עולה מחדש


כל מלאכות הקרקע מתרות בשנה הששית עד לראש השנה של שביעית,

ישנם הגבלות מסיומות בערב שביעית לגבי נטיעה וזריעה, אך לא מטעם 'תוספת שביעית' שכאמור בטלה,

אלא מטעם שיבאר להלן:


מותר לנטע בשנה הששית עצי מאכל חשופי שורש

(ללא גוש אדמה סביב שורשיהם, או בגוש אדמה שיש חשש שיתפורר עם נטיעתו)

עד יום ט"ו באב לפני השקיעה, והנוטע מיום ט"ז באב ועד לראש השנה – חיב לעקר את הנטיעה שנטע.


טעמה של הלכה זו:

עץ שנטע בשנה הששית החל מט"ז באב, ימנו לו שנות ערלה החל מן השנה השביעית,

שהיא לו השנה הראשונה למניין שנות ערלתו.

מנין זה יגרם שיחשבו הרואים שעץ זה נטע בשביעית באסור, ועל כן אם נטע (מי"ז באב ואילך) – חייב לעקר את הנטיעה.


אולם, עץ שנטע עד ט"ו באב,

נותרו לו עד לתחילת השנה השביעית לפחות ארבעים וארבעה ימים, המרכבים משבועיים ועוד חדש ימים.

שבועיים, על פי חז"ל, הם ימי קליטת הנטיעה באדמה, והחדש שלאחריהם – לאחר שנקלטה הנטיעה באדמה – נחשב על פי ההלכה מבחינת מנין שנות ערלה – לשנה, וממילא ימנו לו שנה ראשונה לערלה גם את השנה הששית,

והשנה השביעית נחשבת לו לשנה השנייה למניין שנות ערלה, והשמינית – לשנה השלישית

(בכך בעצם מקצר הנוטע את תקופת אסור הערלה בנטיעה, באחד עשר חדשים) (רמב"ם פ"ג הלכה יא).


אולם בנטיעה של עצי פרי ששורשיהם נמצאים בגוש אדמה (והיה העץ מנח בעציץ שאינו נקוב, או על גבי מצע המנתקו מן האדמה, באפן שבשעת שתילתו באדמה צריך להתחיל למנות שנות ערלה מחדש), יש אפשרות לנטע עד יום כ"ט באב, היות ובנטיעות אלו אין צרך לארבעה עשר יום של קליטה, שהרי הנטיעה כבר קלוטה באדמה.

וחודש אלול יחשב, כנזכר, לשנה הראשונה, והשנה השביעית לשנייה

(הוראת מרן רבינו הראש"ל זיע"א הובא בשו"ת חלקת השדה ח"א קונטרס עציצים סי' ט).
ועל כן, באילנות סרק – שלא מונים להם שנות ערלה – יש מן הפוסקים הסוברים שמותר, מעקר הדין, לנטעם עד לראש השנה של השנה השביעית,

שהרי כאמור בהלכה א, כל מלאכות הקרקע מתרות עד לראש השנה של שנת השמיטה.


אולם, יש מן הפוסקים הסוברים, שאף בנטיעת עצי סרק יש לנטעם עד לשבועיים קדם ראש השנה,

כדי שימי קליטתם – שהם כאמור שבועיים ימים – יהיו בששית ולא בשביעית.

וכדעה אחרונה זו ראוי לנהג לכתחילה (אור לציון פ"א ש"א).

 

שתילה של עץ קיים (כגון שנקנה ממשתלה עם גוש)


המעביר עץ מאכל ממקום גידולו למקום אחר, אם מעבירו עם גוש האדמה שסביב שורשיו – באופן שהעץ יכול להתקיים עדין מיניקת עפר זה – מתר לנטעו עד לראש השנה של שביעית.

לשבועיים של ימי קליטה אין צרך להמתין, שהרי קלוט הוא באדמה.

ולשלושים יום שיחשבו כשנה לעניין מנין שנות ערלה, גם אין צרך להמתין, שכן, לעץ המעבר עם גוש אדמה אין צרך למנות שנות ערלה מחדש.

כל זאת בתנאי שבזמן ההעברה מן העציץ לאדמה לא יתפורר הגוש שסביב השורשים.

כמו כן, ומאותם טעמים, השותל שתיל שהיה בעציץ נקוב (=שקית נקובה) – באופן שהנקב היה בקטר של 2.5 ס"מ – ומאז שתילתו במשתלה היה יונק מן האדמה ללא כל הפרדה ומחצה, יכול לשתלו באדמה עד לראש השנה של שביעית, בתנאי שהגוש נשאר שלם כמות שהוא, ולא התפורר בזמן הנטיעה

(ומונים לו שנות ערלה משעה שנשתל במשתלה, ולא מעת שנטע באדמה)

(ראה בהוראת מרן רבינו הראש"ל למשתלות המובא בשו"ת חלקת השדה שם, ויעוי' בשו"ת יבי"א ח"י יו"ד סו"ס לג).

 

זריעה של ירקות ופרחים


יש מן הפוסקים הסוברים שמותר לזרוע פרחים חד שנתיים עד לראש השנה של השנה השביעית

(שהרי, כאמור, מלאכת קרקע מותרת עד ראש השנה של שנת השמיטה).
אולם, יש הסוברים שמתר לזרע פרחים חד שנתיים רק עד שלשה ימים קדם ראש השנה של השנה השביעית, וטעמם:

כדי שקליטתם באדמה (שלשה ימים) תהיה בששית ולא בשביעית. וכדעה אחרונה זו – הורו הפוסקים – ראוי לנהג לכתחילה.


ירקות, אין לזרעם אלא כדי שינבטו (יוציאו גבעול) קדם ראש השנה של השנה השביעית.

והטעם: משום שכל ירק שהתחיל לנבט בשביעית אסור הוא באכילה משום ספיחין (ראה להלן פרק ח).

שתילת 'ירקות בגוש' – מותרת עד ערב ראש השנה.

 

שתילה

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.