תשובות נוספות בענייני שמיטה מהגאון רבי יוסף ליברמן שליט”א

הגאון רבי יוסף ליברמן שליט”א ראש ישיבות שומרי החומות, ורב דקהל סדיגורה מח”ס “משנת יוסף” ירושלים

האכלת פירות שביעית כ”טיפ” לעובדים זרים

בס”ד י”ט סיון תשע”ד תתברך משמי מעונה, כהן שדעתו יפה, ה”ה ידידי רחימאי הרה”ג החו”ב שלשלת כהנים מיוחסים מו”ה גמליאל בהריא”ד רבינוביץ שליט”א, מחבר ספר “גם אני אודך” הנודעים ומבדרן בבי מדרשא. אחדשה”ט, העלית שאלה חשובה, בעובד או עובדת נכרים העובדים אצלו, שבנוסף לשכרם שמשלמים להם, מוסיפים להם “טיפ”, ר”ל נתינה קטנה איזה מאכלים או פירות, שיש שאוכלים שם במקום שעבדו, אבל ע”פ רוב הם לוקחים זאת לביתם. – האם מותר לתת להם פירות שביעית. בספרא (תורת כהנים פ’ בהר ט, א, ז) דרשו חז”ל, והיתה שבת הארץ “לכם” לאכלה ולא לגויים, ופי’ חזון איש (יג, כו) שהאיסור מדרבנן וקרא אסמכתא, והטעם שאין הגוי אוכלם בקדושת שביעית [וגם אכילתן אינה נחשבת לאכילה בקדושת שביעית]. – וכ”ה בתוספתא (שביעית ה, יד), ובהמשך: ואם היה שכיר שבת [ר”ל שבוע] או שכיר חודש או שכיר שנה או שבוע [שבע שנים], או שקצץ מזונותיו עליו, הרי הוא כאנשי ביתו ומאכילין אותו (לשון הרמב”ם שמיטה ויובל ה, יג). וע”פ הר”ש משאנץ (לתו”כ) ומהר”י קורקוס (לרמב”ם) מבאר הדרך אמונה (ה, יג), דבשכיר לזמן ארוך, מזונותיו עליו, שאין הולכים לבתיהם, וא”כ הרי הם כא’ מאנשי הבית, וכמו שכולם אוכלים פירות שביעית, כן אלה אוכלים עמהם, דהקילו חז”ל בזה [אא”כ קצץ לו בשכרו שיאכל אצלו, אז ה”ז פורע חובו מפ”ש, והרמב”ם איירי שקצץ שיאכל אצלו כא’ מאנשי הבית חוץ משכרו שנותן לו. (כנלע”ד עפ”ד הדרך אמונה ה, יג)]. לפ”ז העובדים הזרים העובדים אצלנו, אינם תובעים את ה”טיפ” של המאכל, אלא שאם נותנים להם אומרים תודה רבה [ואין בנתינת הישראל להם משום לא תחנם, כי היהודי לטובת עצמו נותן, בכדי שהעובד ימשיך ויתמיד בעבודתו לעשותה טוב]. אבל הני מילי אם במקום עבודתם אוכלים את ה”טיפ”, שאז אפשר לומר עליו שהוא כאנשי ביתו, וכיון שהוא איסור דרבנן כנ”ל, אפשר להקל אפילו אינו שכיר קבוע, אלא בא רק פעם בשבוע, אבל בקביעות, וקביעות זו נמשכת לפעמים כמה שנים. – אבל כמו שמצוי מאד, שלוקחים ה”טיפ” אתם ואוכלים בביתם או במקום אחר, אי אפשר לכוללו בכלל “אנשי ביתו”, אלא שנותן בגדר יחסי עובד ומעביד, ואז אין ליתן להם בפירות שביעית, אלא יתן דבר שאין עליו שום זיקת שביעית. – וכש”כ אם העובד לוקחם להאכיל לבני משפחתו, ואלה אינם נחשבים כאנשי ביתו של הישראל. בדשה”ט בברכה נאמנה הגאון רבי יוסף ליברמן שליט”א ראש ישיבות שומרי החומות, ורב דקהל סדיגורה מח”ס “משנת יוסף” ירושלים

נכרי שמכר שדהו עם גידוליה ליהודי בשמיטה

בס”ד ב’ תמוז תשע”ד שוכט”ס לכבוד ידידי עוז הרה”ג המופלג בתורה, ויראת שמים טהורה, מו”ה גמליאל הכהן בהריא”ד רבינוביץ שליט”א מח”ס “גם אני אודך” אחדשה”ט, בדבר השאלה שהצעת בגוי שמכר בשביעית שדהו ליהודי עם גידוליה שזרע הגוי בשדה בשביעית, האם הגידולים כשקנאם היהודי במחובר אסורים משום ספיחי שביעית. כתב הרמב”ם (שמיטה ויובל ד, כט) עכו”ם שקנה קרקע בא”י וזרעה בשביעית פירותיה מותרים, שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה, והעכו”ם אינם מצווים על השביעית כדי שנגזור עליהם עכ”ל. – ומבואר בכס”מ, דהגם דסתם עכו”ם גזלני קרקע הם, וחשש גדול שמא שדהו היתה של ישראל שגזלה ממנו, וא”כ שדה ישראל הוא ונגזור על ספיחיה. כתב החזון איש (שביעית סי’ ז סק”ד) דכיון שנשתקע שם הבעלים מהשדה, קנאם הגוי ביאוש, ומותרים משום ספיחין. אבל הישראל שקנה מהגוי את השדה עם פירותיה, נכנס בשאלה גדולה אם יש על גידולי השדה קדושת שביעית [לגבי כל ההלכות התלויות בקדושת שביעית]. – דגידולי השדה אמנם של נכרי הם ואפילו הגיעו לשליש גידולם אצלו, מ”מ כידוע נחלקו הב”י עם המבי”ט אם בגידולי נכרים יש קדושת שביעית או לא. – דהיינו לדעת הב”י וסיעתו, יש קנין לנכרי בא”י להפקיע ממצוות התלויות בארץ, ואין בהם קדושת שביעית, אלא פירות חולין הם, וממילא אם ישראל עשה בהם גמר מלאכה, חייבים בתרומות ומעשרות, וגמר מלאכה בירקות היא אריזתם בכלים (בקרטון) שלהם (רמב”ם הל’ מעשר ג, ט). ולדעת המבי”ט וסיעתו, אין קנין לנכרי בא”י להפקיע ממצוות התלויות בארץ, וממילא יש קדושת שביעית בפירות נכרים, ופטורים מתרו”מ (ראה שו”ת משנ”י ח”ג סי’ א, וחי”ב סי’ לא). – וכן הנהיג החזו”א בבני ברק ואגפיה, ובירושלים נוהגים שאין קדו”ש בדנכרים. אבל חשש החזו”א לשי’ הרב”י לחומרא, כאילו הם פירות נכרים והגמר מלאכה ביד ישראל, וחייבים בתרו”מ. ממילא בנדו”ד, כשהישראל קנה שדה עם גידולי קרקע מהגוי, שזרעם הגוי בשביעית בקרקע שלו (של הגוי), יש חילוקי שיטות אם יש בהם קדו”ש. אבל לגבי הפרשת תרומות ומעשרות, לב’ השיטות אם הישראל עשה גמר מלאכה, דהיינו שקצר ואסף הירקות וארזם בקופסאות, לשי’ הרב”י דנחשבו כשל גוי כיון שהוא זרעם, אבל כשהישראל גמרם חייבים בתרו”מ. ואפילו למבי”ט והחזו”א שאין בהם איסור ספיחין, אבל יש בהם קדו”ש, והיו צריכים להיות פטורים מתרו”מ, אלא שהחמיר בהם החזו”א לחייבם בתרו”מ הנ”ל. [ובשמיטה מפרישים מעשר עני]. קצרתי ועניתי רק הנוגע למעשה. דושת”ה בברכה מרובה ובצפי’ לישועתן של ישראל מאת: הגאון רבי יוסף ליברמן שליט”א ראש ישיבות שומרי החומות, ורב דקהל סדיגורה מח”ס “משנת יוסף” ירושלים