פירות שביעית להכניס לבית הכיסא

בענין פירות שביעית בבית הכסא ומרחץ

הגאון רבי מתתיהו גבאי שליט”א
מח”ס “בית מתתיהו” ב”כ,
 “מועדי הגר”ח”
ירושלים

החיים והשלום למע”כ ידידי הרה”ג חריף ובקי להפליא מפורסם לשו”ת, רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט”א מח”ס גם אני אודך, ופרדס יוסף החדש על המועדים, שלום רב.

א)

ע”ד שאלתו, בפירות שביעית שנכנסו לבית הכסא אם הוי כמפסיד פירות שביעית. כוונתך לכאורה להמבואר בתוספתא שביעית פרק ו’ הלכה ה’ אין סכין שמן שביעית בידים טמאות. וכן פסק הרמב”ם פרק ה’ מהלכות שמיטה הלכה ז’.

בירושלמי שביעית פ”ח סוף ה”ב, אין סכין שמן של שביעית במרחץ, אבל סך הוא מבחוץ ונכנס, ולא שמן שריפה לא בבתי כנסיות ולא בבתי מדרשות מפני ביזיון קדשים, ובטעם הדבר פירש הר”ש סירילאו משום הפסד, ולא ביאר מהו ההפסד, וכתב הערוך השולחן העתיד זרעים ס’ כ”ד ס’ י”ד דמאחר דבית המרחץ חם והגוף מזיע, השמן מחליק מגופו, ונופל לארץ, ונמצא מפסיד פירות שביעית, ונפיק עפ”ז דשרי ליכנס למרחץ עם שמן כשלא סך, וע”כ דל”ח הפסד כשמכניס שמן שביעית למרחץ כשלא סך, וא”כ י”ל דה”ה בביהכ”ס אין איסור להכניס שמן ואוכלין, ורק כשסך אסור, ובס’ דרך אמונה פ”ה משמיטה ה”ו, עמש”כ הרמב”ם שם, דאין סכין שמן של שביעית במרחץ כתב הדר”א, דכ”ש בביהכ”ס אין לסוך, ועפ”ז י”ל דדוקא לסוך אסור וכמש”כ הערוה”ש, דהשמן מחליק מגופו ונופל לארץ, ונמצא מפסיד פירו”ש, הרי מדוייק שאסרו רק הסיכה במרחץ ובביהכ”ס, ולא עצם מה שמכניס שמן שביעית ול”ח הפסד.

והנה הרמ”א או”ח ס”ג ולא ידבר בביהכ”ס, וכתב הבאר היטב שם, דכ”ש שלא יאכל בביהכ”ס, ומוכח דקפיד רק על האכילה בביהכ”ס, ולא נאסר להכניס אוכל לביהכ”ס, דאל”ה הוו”ל לבאה”ט לומר ביותר דגם אין להכניס אוכלין לביהכ”ס, וע”כ דשרי ולא נאסר אוכלין שהוכנסו לביהכ”ס, וכן הוכיחו בשו”ת בצל החכמה ח”ג ס’ י”א או”ב ובשו”ת ציץ אליעזר חי”ד ס”ב ובתשו’ והנהגות ח”א ס’ י”א, וע”כ דאין שורה רוח רועה על אוכלין שנכנסו לביהכ”ס, א”כ י”ל דמש”ה ל”ח הפסד פירות שביעית שנכנסו לביהכ”ס, כיון דאין ע”ז רו”ר ושרי לאוכלן אח”כ, ומה”ט שרי להכניס שמן שביעית למרחץ, ורק לסוך אסור, ומוכח מהירושלמי דאין רו”ר באוכלין שנכנסו למרחץ ולביהכ”ס וכש”נ.

והנה בשו”ע או”ח ס’ רכ”ז ס”ג היה יושב בביהכ”ס, ושמע קול רעם או ראה ברק, אם יכול לצאת ולברך תוכ”ד יצא, וכתב המג”א שם סק”ב וכגון שלא נגע עדיין במקום הטינופת ולא עשה צרכיו, או שיכול ליטול ידיו, וכתב בס’ ארצות החיים להמלבי”ם ס”ד ס”ק ע”ה שמוכח מהמג”א דהנכנס לביהכ”ס ולא עשה צרכיו א”צ ליטול ידיו, וע”כ דאין רו”ר שורה בביהכ”ס, והביא מהזוה”ק שנכנס לביהכ”ס, אפי’ עשה צרכיו צריך נט”י משום רו”ר עי”ש, אולם מהמג”א מוכח דאין רו”ר שורה בביהכ”ס ומש”ה א”צ נט”י ועיין בפרמ”ג ס”ז א”א סק”א, וכתב בשו”ת הר צבי ח”א או”ח ס”נ דמוכח עפ”ז דאין רו”ר שורה על אוכלין שנכנסו לביהכ”ס, דאם על ידיו של אדם אין רו”ר כשנכנס לביהכ”ס כ”ש על אוכלין, ומצינו רו”ר בשבת ק”ט בטעם נט”י שחרית, וכן בפסחים קי”ב ע”א באוכלין שנכנסו תחת המטה, וכ”פ השו”ע יו”ד ס’ קט”ז ס”ה, ובתשו’ שבות יעקב ח”ב ס’ ק”ה שגם אוכלין תחת המטה לא נאסרו עי”ש, וא”כ כ”ש בביהכ”ס אף אם נימא שיש רו”ר בביהכ”ס וכמש”כ הא”ר ס”ד, מ”מ זה לא נאסר ושרי באכילה, וכן מוכח בס’ שלמי ציבור דיני נט”י שחרית ס”ד שרו”ר שרי על ידים ולא באוכלים עי”ש ובשו”ת מנחת יצחק ח”ג ס’ ס”ג שהוכיח כן, דלא נאסרו האוכלין בדיעבד, וכ”כ בשו”ת אפרקסתא דענייא ס’ קל”ג ובשו”ת מהר”ם בריסק ח”א ס”י ורק לכתחילה לא יכניס, וכ”כ בשו”ת שלמת חיים ח”ג ס”ט, וע”ע מש”כ בזה בשו”ת באר משה ח”ה ס”א ובס’ שמירת הגוף והנפש ס’ נ”ד ס”ק כ”ט, ובשו”ת דברי שלום [קרויז] ח”ג ס”א ובשו”ת שערי יושר ח”ד ס”א.

וא”כ י”ל דאם הכניס פירו”ש בביהכ”ס ה”ז לא נאסר ושרי לאוכלן, ול”ח כהפסיד פירו”ש, ומה”ט אמרו בירושלמי דאין סכין שמן שביעית דרק הסיכה נאסרה, ולא עצם מה שהכניס שמן שביעית למרחץ ולביהכ”ס, כיון דשרי לאוכלו ל”ח כמפסיד פירו”ש.

ב’

אולם הפני משה והמהר”א פולדא פירשו בירושלמי שם, דאין סכין שמן שביעית במרחץ, דטעמא משום ביזיון קדשים, וכמו שמן שריפה בבתי מדרשות ובתי כנסיות, והאדר”ת שם גריס בתי כסאות ומשום ביזיון קדשים, ועמש”כ בבית מתתיהו ח”ב ס”ג אות ט’ בזה, ונפיק עפ”ז דעצם ההכנסה למרחץ בשמן שביעית אסורה דהוי ביזיון הקודש, וכתב הגר”ב זילבר זצ”ל בס’ הל’ שביעית ס”ה ס”ק נ”ח, דה”ה עפ”ז דאסור ליכנס עם פירו”ש למרחץ וביהכ”ס דהוי ביזיון, ומה דאמרי’ אין סכין לאו דווקא, ובטעמא דהוי ביזיון קדשים כשמכניס שמן שביעית למרחץ, הוכיח בס’ מקדש דוד זרעים ס’ נ”ט סק”ה, דע”כ שיש בפירות שביעית משום קדושה, וכן נקט המהרי”ט ס’ מ”ג, וכן הדרך אמונה פ”ה משמיטה ה”ה בביהו”ל, ובס’ חוט שני שביעית פ”ה ה”ו, וא”כ מש”ה אין ליכנס לביהכ”ס בשמן שביעית משום ביזוי קדשים כיון שיש בפירו”ש משום קדושה, ובס’ אמונת ישראל שביעית ח”ב ס’ ע”ו הקשה על הר”ש הנ”ל מ”ט לא פירש כהפני משה דאין סכין משום ביזיון קדשים דע”כ יש בפירו”ש משום קדושה, אכן י”ל דהר”ש לא פירש כן, דא”כ מ”ט אמרו בדווקא אין סכין, ולמש”כ הפני משה נפיק דגוף ההכנסת פירו”ש לביהכ”ס ומרחץ הוי ביזיון קדשים, ולהכי פירש משום הפסד וזהו דווקא ע”י סיכה וכמש”כ הערוה”ש הנ”ל וע”ע במנחת ביכורים בתוספתא שביעית פ”ו ה”ו מש”כ, ושו”מ בס’ ההנהגה בפירות שביעית פי”ד ס”ג, בשם מרן הגר”נ קרליץ, דכל אוכל שיש בו קדושת שביעית אין להכניסו למרחץ, ומש”כ אין סכין במרחץ לאו דווקא, ועצם ההכנסת אוכל שביעית הוי ביזיון.

אמנם י”ל דכוונת הר”ש דהוי הפסד פירו”ש בשמן שביעית במרחץ, עפמש”כ הבא”ח בס’ עוד יוסף חי פר’ תולדות אות ו’ דאוכלין ומשקין שנכנסו לביהכ”ס נטמאו, וע”כ ס”ל שיש רו”ר באוכלין שנכנסו לביהכ”ס ומדמי לאוכל שנגע קודם נט”י שחרית שיש בזה רו”ר, עי”ש, וכן ס”ל בשו”ת לב חיים ח”א או”ח ח”א ס”ו ומובא בחסד לאלפים ס”ד ס”א עי”ש, וכן מובא בס’ טעמי המנהגים עניני ציצית קו”א לאות כ’ בשם מהר”ש מבעלזא, בשם ס’ דברי יצחק עמ’ נ”ח שהקפיד לא לאכול מה שנכנס לביהכ”ס, ועיין בס’ ליקוטי מהרי”ח בענין דברים הנוהגים בסעודה ובשו”ת ישכיל עבדי ח”ז ס’ מ”ד או”ד, ובשו”ת רבבות אפרים ח”א ח”א ס”ח וא”כ י”ל עפ”ז דזש”כ הר”ש דאיכא הפסד פירו”ש במרחץ, וא”צ לדחוק כמש”כ הערוה”ש כיון שה”ז מחליק בגופו כשסך, די”ל דעצם כניסת השמן במרחץ הוי הפסד פירו”ש, דאם נימא שיש רו”ר באוכלין שנכנסו לביהכ”ס ומרחץ וכמש”כ הבא”ח, הרי אין יכול לאוכלו ונמצא שגורם הפסד פירו”ש.

ושו”ר בס’ נזר החיים שנשאל מרן הגר”ח קנייבסקי בעמ’ קל”ב, אם הכניס פירו”ש לביהכ”ס אם עבר על לאכלה ולא להפסד, והשיב ע”ז פירות שנכנסו לביה”כ אין איסור לאוכלן, ואכן בס’ דעת נוטה ח”א תשו’ רי”ח נשאל הגרח”ק אם מותר להכניס אוכלין לביהכ”ס, והשיב טוב ליזהר, ובתשו’ רי”ט שם כתב עצם האיסור אין לו מקור נאמן, ובהערות שם שהנזהרין ס”ל שרו”ר שורה על האוכל כמובא בזוה”ק בהקדמה דף י’ ע”ב, ובתשו’ ר”כ שם מי שהכניס אוכל לביהכ”ס אם יש איסור לאכול, והשיב שהעולם נהגו שלא לאכול ואין לו מקור נאמן, ועי”ש בהערות, וכן בספר גם אני אודך חלק ב’ סימן ס”ג בירך על אוכל שהיה בביהכ”ס יכול לאכול, ואילו תחת המטה יאמר בשכמל”ו עי”ש. וא”כ נפיק שהמכניס פירות שביעית לבית הכיסא לא עבר על לאכלה ולא להפסד כיון שרשאי לאכול, או ליתן לאחר לאכול, וכן הביא בס’ ההנהגה בפירות שביעית פ”א ס”ד בשם הגרח”ק, אם שרי להכניס פירו”ש בביהכ”ס, והשיב ע”ז לא שמעתי איסור בזה.

ואכן י”ל דגם הסוברים שיש רו”ר באוכלין שנכנסו לביהכ”ס וכנ”ל, גם אם הכניס פירו”ש או כל אוכלין, יכול לשטוף הפירות להעביר הרו”ר וכמש”כ המשנ”ב ס”ד ס”ק י”ד כשנגע באוכלין קודם נט”י שחרית דאיכא רו”ר מהני שטיפת האוכלין עי”ש, וכ”כ בתשו’ והנהגות ח”ב ס”ד באוכלין שנכנסו לביהכ”ס ישטוף ג’ פעמים ומהני להעביר הרו”ר עי”ש, וא”כ ה”ה כשהכניס פירו”ש בביהכ”ס, שישטוף ג”פ ויעביר הרו”ר ול”ח כגורם הפסד פירו”ש שיכול לאוכלן אח”כ, וע”ע בשו”ת אבן ישראל ח”ז ס”א מש”כ, והגרח”ק כתב לי בפירו”ש שנכנסו לביהכ”ס ומקפיד לא לאכלן מה יעשה עמם, וכתב לי יגנזם, והיינו שמקפיד לא לאכול גם ע”י שטיפה, וכתב לי בכ”ז הגאון רבי שמאי גרוס שליט”א בעל שבט הקהתי, אפשר להכניס פירו”ש לביהכ”ס אם הם בשני כיסים, ואפשר לשטוף אח”כ ג”פ, ועוד שיש הרבה שאין מקפידין ע”ז, ובפרט בביהכ”ס דידן.

ג’

ושו”מ למו”ר בשו”ת משנת יוסף ח”ג ס’ מ”ה, שנשאל על פירות שביעית שהיו תחת המטה, שלכו”ע שורה רוח רעה עליהן כמבו’ בפסחים קי”ב, ושקו”ט בכל הקולות שיש באוכלין תחת המטה, ומסיק באות ח’, דפירו”ש ל”ד לשאר דברים, כי יש איסור לאכלה ולא להפסד, וכיון שיש המקילין באוכלין תחת המטה לאוכלן, יש לו לסמוך ע”ד, והביא להגהות מרדכי בשבת פרק המצניע, די”ל שרו”ר לא שכיח בינינו, א”נ כתבי הקודש שעליהן מצילן, וא”כ ה”נ קדושת פירו”ש שעל הפירות מגינה עליהן מהרו”ר, וגם שייך שומר מצוה לא ידע דבר רע, כמש”כ השד”ח קונ’ הכללים מערכת ל’ אות קמ”א, וכ”כ בשו”ת לב ים ס’ ט”ו, ובשו”ת עולת יצחק ס’ נ”ה עי”ש, ואמנם שדעת החזו”א ס’ י”ד אות י’ שאין מצוה חיובית לאכול פירו”ש, מ”מ האוכלן מקיים מצוה, ובפרט להרמב”ן בסה”מ עשה ג’ שיש מצוה באכילת פירו”ש, אמרי’ שומר מצוה לא ידע דבר רע, וכתב עוד המשנ”י עפמש”כ השד”ח עמ’ שפ”ט שם, למש”כ המשנ”ב הנ”ל, שאם נגע באוכלין קודם נט”י שחרית ידיח האוכל ג”פ, ה”ה באוכל תחת המטה, ושכ”כ בשו”ת הד”ר ס’ כ”ט שמהני לאוכל תחת מטה טבילה במקוה, ומי שמקפיד גם בזה יעץ המשנ”י, ליתן לאחר לאכול, ואם לא ימצא מי שיאכל יניחם להרקב, למאי דנקטינן כהמהרי”ט ח”א ס’ פ”ג שמותר לגרום הפסד פירו”ש, וכ”פ הרידב”ז פ”ה ה”א, ובנידון זה עדיף שגורם רק בשוא”ת, ותנן בפ”ח דתרומות מ”ד יין של תרומה שנתגלה ישפך מפני סכנת נחשים, וכ”פ הרמב”ם פי”ב מתרומות הי”ג אף שנצטוונו ושמרתם את תרומתי, וה”ה החושש לרו”ר אם הוא מוסכם שיש רו”ר יכול להשליך לאשפה, אבל כיון שאי”ז מוסכם לא יאבדם, שיניחם ויפסלו מאכילת כלב ואז ישליכם עי”ש, ושאלתי להגרח”ק בפירו”ש שהיו תחת המטה מה יעשה, וכתב לא יאכל.

וא”כ ה”ה י”ל בנידון דידן בפירות שביעית שנכנסו לביהכ”ס מעיקר הדין יכול לאוכלן דאין רו”ר באוכלין בביהכ”ס וכנ”ל, והחושש מרו”ר, יכול ליתן לאחר, או לשטוף ג”פ, או שיניחם להרקב ואז ישליכם, וכמו שיעץ במשנ”י, לאוכלין תחת המטה, ושו”ר בס’ גיבורי כח ס’ י”ח ס’ מ”ה דנשאל הגרח”ק בפירו”ש שנגעו בהם לפני נט”י שחרית מה דינם, והשיב ע”ז הגרח”ק ידיח הפרי שלוש פעמים עי’ שונה הלכות ס”ד ס”ט, ויש עוד להאריך בכ”ז.

דו”ש בברכה מרובה

הגאון רבי מתתיהו גבאי שליט”א
מח”ס “בית מתתיהו” ב”כ,
 “מועדי הגר”ח”
ירושלים