מה המקומות בארץ ישראל שנוהגים בהם שמיטה

מה המקומות בארץ ישראל שנוהגים בהם שמיטה

מה המקומות בארץ ישראל שנוהגים בהם שמיטה

הקדמה 

הלכות שביעית – השבתת הארץ, הפקר יבולה ודיני קדושת שביעית – חלים מן התורה רק בארץ ישראל, שנאמר:"כי תבואו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה´" (ויקרא כה,ב)(רמב"ם פ"ד הכ"ה. כסף משנה שם). 

תחומי עולי מצרים ועולי בבל

בגבולות ארץ ישראל שנכבשו על ידי עולי מצרים והחזיקו בהם לאחר מכן עולי בבל – חלים כל הלכות שביעית(השבתת הקרקע, הפקר יבולה, קדשת שביעית בגדל שם, ואסור אכילת ספיחין).בגבולות עולי מצרים, שלא החזיקו בהם לאחר מכן עולי בבל, אין חיוב שביעית שם אלא מדרבנן, ואסורה בהם מלאכת השדה,וקדושים הפרות הגדלים בתחום זה בקדשת שביעית, וחייבים בהפקר ובבעור, אך הספיחים שגדלו שם מתרים(רמב"ם פ"ד הכ"ו. ובתשובותיו, פאר הדור סימן טו).

"נעבד" בתחומי עולי מצרים

הגם שאסור לעבד עבודת קרקע במקום שנכבש על ידי עולי מצרים ולא נכבש על ידי עולי בבל, וכנזכר בהלכה ב,אולם הנעבד שם מותר באכילה (אף למי שמחמיר שלא לאכל פרות שנעבדו במקום שכבשו עולי בבל).ועל כן, המקבל ירקות שגדלו במקום זה – מתר לו לאכלם(אבל אסור לקנותם, משום שברכישתם מסיע הוא בידי עוברי עברה, שהרי אסורה שם העבודה בשביעית),וכן מתר לו לאכל את הפרות הבאים ממקום זה, אפילו נעבדו באסור (אור לציון פ"ו ש"ב).

עבר הירדן לעניין שביעית

עבר הירדן המזרחי (כגון הגולן), יש הסוברים שדינו כארץ ישראל לכל דבר, ויש בו מקומות שנכבשו רק על ידי עולי מצרים ונוהגים שם דיני שביעית להוציא גזרת ספיחין שלא גזרו שם.ויש בו מקומות שנכבשו גם על ידי עולי בבל, ונוהגים שם כל דיני שביעית וגם גזרת ספיחין, כדין ארץ ישראל ממש.ודעת הרמב"ם ז"ל שקדשת חבל ארץ זו, גדולה מסוריא (משום שמרע"ה ובני ישראל כבשוה על פי ה', ואין זה כבוש יחיד),ופחותה היא מארץ ישראל עצמה (משום שכבוש זה היה קדם שנכבשה ונתחלקה כל ארץ ישראל לשבטים).ולכן בכל עבר הירדן גם במקומות שנכבשו על ידי עולי בבל, נוהגים שם דיני שביעית רק מדברי חכמים, ואין שם כלל גזרת ספיחין, שלא גזרו שם חכמים(רמב"ם כסף משנה פ"ד הכ"ח. מרן החיד"א ז"ל בברכי יוסף או"ח סי' תפט). 

סוריה לעניין שביעית

בסוריה (באותם מקומות שכבש דוד המלך ע"ה) נוהגת שביעית מדרבנן במקצת ההלכות:עבודת הקרקע אסורה בסוריה כבארץ ישראל. והטעם:כדי שלא יניחו ארץ ישראל, וילכו וישתקעו שם. אבל לא גזרו על הספיחין בסוריא (רמב"ם פ"ד הלכות כז-כח).מתר לעשות בסוריה מלאכה בפרות תלושים אבל לא במחברים,ולכן מתר לדוש ולזרות תבואה ולדרך ענבים בגת כדרכו בשאר שנים,אבל אסור לקצר כדרך הקוצרים ולבצר כדרך הבוצרים, שזוהי עבודה במחבר (רמב"ם פ"ח הלכה ט). 

גבולות ארץ ישראל בימינו לגבי מצות שביעית

רבו הדעות בפוסקים לגבי מקומם המדויק של הגבולות, והיכן החזיקו גם עולי בבל, והיכן כבשו רק עולי מצרים.ודעת הרמב"ם ז"ל שרב ככל ארץ ישראל נכבשה אף ע"י עולי בבל, מלבד חבל ארץ במערב הארץ(אודות דעתו של רבינו הרמב"ם ושרטוט הגבולות להלן ומקומות היישובים הם על פי סיכום העולם מספר 'גבולות השדה'). 

וזהו תארו של הגבול המערבי:

נמתח קו מכזיב לאשקלון בים. באשקלון נכנס הקו אל היבשה וממשיך בקו ישר עד מורדות נחל מצרים (=ואדי אל עריש),וכל הישובים שממערב לקו נכבשו רק על ידי עולי מצרים בלבד .ולצד צפון, נמתח קו נטוי מסוף רצועת כזיב, עד ממול "הר ההר" (="הר הבניאס" בתחילת המעלה ה-35),שבקצה הצפוני של ארץ ישראל, וכל אשר ממערב לקו זה נכבש רק על ידי עולי מצרים,וכל השאר למזרח הארץ נכבש גם על ידי עולי בבל , להוציא מקומות מסוימים שהנחום ולא כבשום עולי בבל . 

וזהו תאר הגבול הצפוני והמזרחי:

מהר ההר שבקצה הצפוני מערבי של ארץ ישראל, נמשך הגבול בקו ישר אל הישוב חמה (=נכח לבא חמת), הנמצא בקצה הגבול הצפוני מזרחי של ארץ ישראל.לאחר שסובב את חמה, יורד הגבול אל צדד, אגם חומס, בעל בק, זפרון וחצר עינן.ובזה תם הגבול הצפוני מזרחי של ארץ ישראל.מחצר עינן יורד הגבול דרך הנחלים שניר, בניאס, מערת דן, אגם חולה, דרך הירדן אל ים כנרת,ומשם יורד הגבול עם הירדן אל ים המלח. 

וזהו תאר הגבול הדרומי:

הגבול הדרומי מזרחי, יורד מהקצה המערבי של לשון ים המלח לכוון דרום,קו הגבול יורד דרומה עם נחל הערבה, עד החבור לנחל פארן,שם מתעקל הגבול ופונה מערבה, דרך נחל כרכם, מצוקי עריף, עין קדיס (=קדש ברנע), ואדי אל עריש עד הים הגדול.נמצא, שכל הישובים שנמצאים תחת לשון ים המלח, וכל הישובים שממזרח לנחל הערבה,וכן הישובים שמדרום לנחל פארן, הם חוצה לארץ, ולא נכבשו כלל ע"י עולי מצרים.ובחלק זה כלולים הישובים:פארן, יהל, קטורה, גרופית, אליפז, סמר, יוטבתה, חבל איילות ואילת,שבהם אין נוהג דיני שביעית, ואינם חייבים בתרומות ומעשרות.פרט לזה, אין להקל באף חלק מחלקי ארץ ישראל שלא לנהוג שם דיני שביעית,כן הדין בכל החלק הצפוני, וכן הדין בכל החלק הדרומי. ובוודאי שכן הדין במרכז ארץ ישראל.ואין להקל בשום מקום משום ספק הגבולות, שכן איננו יודעים בבטחה מקומם של אותם מקומות,ואף השמות הנקראים כיום אינם תואמים בוודאות את מקומם בתקופת חז"ל. 
 

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.