העבודות בשדה ובמטעים בערב השמיטה

העבודות בשדה ובמטעים בערב השמיטה

העבודות בשדה ובמטעים בערב השמיטה

א. שנת השמיטה מתחילה באחד בתשרי, בכל סוגי הגידולים, ומיום זה ואילך נאסרו כל עבודות הארץ המבוארות לקמן.

והלכה למשה מסיני, שיש לנהוג "תוספת שביעית", דהיינו, שהחל משלשים יום קודם שביעית, יש לנהוג איסור בחרישה ובעוד מלאכות הנעשות לצורך השביעית, אולם לא כל המלאכות האסורות בשביעית, נאסרו בזמן התוספת .

וחכמים הנהיגו שיש לאסור עוד קודם לכן בשדה הלבן מפסח, ובשדה האילן מעצרת.

ב. רבן גמליאל ובית דינו ביטלו דין 'תוספת שביעית' שאינו נוהג אחרי חורבן בית המקדש, וע"כ מותר לחרוש גם בערב ראש השנה של שביעית.

ויש שכתבו, שבכל אופן צריך להוסיף תוספת כלשהי לשביעית בערב ר"ה כשם שיש תוספת לשבת.

ובעז"ה, במהרה בימינו כשיבנה בית המקדש, תחזור דינה של 'תוספת שביעית' למקומה כימי קדם.

תוספת שביעית בזמננו

ג. הגם שאינו נוהג בזמן הזה דין 'תוספת שביעית', מכל מקום, אסרו חכמים לנטוע עצי מאכל סמוך לראש השנה, באופן ששנת השמיטה תעלה לשנה הראשונה למניין שנות ערלה, והטעם הוא משום מראית עין, שירננו העם ויאמרו שעץ זה ניטע בשביעית. משום כך, יש לסיים את הנטיעה עד השקיעה של יום ט"ו באב, ואזי שנת השמיטה תיחשב לשנה השנייה למניין שנות ערלה.

ד. מיום ט"ז אב ואילך (אחר השקיעה של יום ט"ו) אסור לנטוע עצי מאכל חשופי שורש.

ואם נטע באיסור, כל שנטע ביום ט"ז עד השקיעה, ימנה את שנת השמיטה כשנה ראשונה למניין שנות ערלה, אך מדיני שביעית אינו מחויב לעקור את העץ.

אם נטע וכבר שקעה החמה של יום ט"ז לפני שסיים את הנטיעה – חייב לעקור את העץ, בין אם נטע במזיד ובין בשוגג.

ואם נטע ומת קודם שעקר, חייבים היורשים לעקור.

ומכל מקום, אם לא נעקר העץ וצמחו בו פירות – אינם נאסרים באכילה.

אם לא הספיק לעקור עד סוף השביעית, יכול לעקור ולנטוע שוב בשנה השמינית, ובלבד שיפורר את גוש העפר המחובר לעץ.

ה. בעציץ שאינו נקוב, ובמקומות שכבשו עולי מצרים ולא עולי בבל, ובשאר האופנים ששמיטה נוהגת רק מדרבנן, בדיעבד שנטע באיסור – אינו צריך לעקור את מה שנטע. ובגוי שנטע בקרקע של ישראל אינו חייב לעקור.

 

ו. חכמים קבעו למנות ימי קליטה של העץ ארבע עשרה יום, אולם יתכן שהעץ ייקלט בפחות ימים או יותר, ועל כן אם ניתן יהיה לברר שנקלטה הנטיעה קודם זמן זה או אח"כ, ייקבע זמן הקליטה לפי המציאות בפועל.

ז. ארבעה עשר ימי קליטה לגבי אילן, הם בין אם האדמה לחה שהנטיעה נקלטת בה היטב, ובין אם האדמה יבשה.

נטיעות בערב שמיטה בעציצים

ח. נטיעות או עצי פרי שנטועים כבר בגוש אדמה לפני ט"ו באב אפילו בעציץ שאינו נקוב, אינם צריכים ימי קליטה נוספים בהעברתם לאדמה, ולכן, מותר לנטעם עד כ"ט באב סמוך לשקיעה, ועולה להם לשנת ערלה.

וכל זה אם בהעברה לאדמה לא התפורר הגוש, וכן שהעץ יכול לחיות ע"י הגוש לכל הפחות שבועיים ימים.

ואם חסר אחד מתנאים אלו – אסור לנטעו לאחר ט"ו באב. וכן הדין בנטיעה הנמצאת בעציץ שאינו נקוב, שרוצה לנקוב בו חור (בשיעור הנדרש דהיינו קוטר של 2.5 ס"מ) ולהפכו בכך לעציץ נקוב, שיכול לעשות כן עד כ"ט באב.

ט. עצי פרי הנטועים בעציץ נקוב בשיעור הנדרש, קודם לט"ו באב, ומונחים על קרקע גלויה קודם לר"ח אלול, מותר לנטעם עד ערב ראש השנה של שמיטה, מאחר שאין מתחיל מניין שנת ערלה משנת השמיטה.

כמו כן מותר לעקור עץ עם גוש אדמה (באופן שיכול לחיות עמו מעל שבועיים), ולנטעו במקום אחר עד ערב ראש השנה.

אולם אם גוש האדמה התפורר, אסור לנטעו לאחר ט"ו באב.

עצי סרק בערב שמיטה

י. עצי סרק, שיחי נוי ובשמים כגון הדסים, שיבא ועוד, שאין נוהג בהם ערלה, מותר לנטעם עד ערב ראש השנה.

ויש אומרים, שהגם שאין בהם דין ערלה, מכל מקום אסור שקליטתם באדמה תהיה בשנת השמיטה, ועל כן יש לסיים נטיעתם עד ט"ו באלול סמוך לשקיעה.

ולהלכה, לכתחילה יש להורות כדעה שניה, ובמקום הצורך יש להקל כדעה ראשונה.

מותר לקצץ עצי פרי שניטעו קודם ט"ו באב, עד ערב ראש השנה, ובלבד שישאיר מעט מעל פני הקרקע, שאין מונים שנות ערלה מחדש אלא א"כ קצץ את האילן בגובה פני האדמה. ואם רוצה לקצץ האילן בגובה פני האדמה, יש לעשות זאת עד כ"ט באב סמוך לשקיעה. (ויש המחייבים להשאיר גובה טפח מעל פני האדמה לעניין ערלה, וה"ה לעניין שזה סמוך לשביעית. אולם לדידן בני ספרד, העיקר להלכה כדעת השולחן ערוך, שדי אם קוצצו מעל גובה פני האדמה).

 

עץ או כנה (ואפילו כנת סרק, ואף אם הם פחות מגובה טפח וכאמור בסעיף ח) הנטועים קודם ט"ו באב, מותר להרכיב עליהם עץ רוכב הנושא פרי עד סמוך לראש השנה.

אולם לכתחילה יש לסיים את ההרכבה בזמן שתספיק להיקלט בכנה קודם ראש השנה של שביעית וכאמור בסעיף י'

(וכדין ההרכבה כך דין ההברכה בערב השמיטה).

ירקות ועשבי תבלין

זריעת ושתילת ירקות ועשבי תבלין, מותרת עד ערב ראש השנה, אלא שהם אסורים למאכל בשמיטה מדרבנן משום ספיחין.

(דין הנאה מספיחין, ושאר דיני ספיחין בירקות, בתבואה ובקטניות יתבארו לקמן בפרק טז)

אלא שלכתחילה יש לסיים את הזריעה באופן שיקלט באדמה קודם ראש השנה.

ואפשר להקל ולזרוע עד כ"ז באלול באדמה לחה, ולסמוך על הסוברים שזמן קליטה בזרעים הוא ג' ימים.

והשותל ירקות בגוש (בתבניות כנהוג היום), אם לא התפורר הגוש בזמן השתילה, מותר לשותלם עד סמוך לראש השנה של שביעית, מאחר שבגוש לא צריך למנות ימי קליטה, וכמבואר לעיל בסעיף ח.

בגידולים שאין בהם או בצורת הגידול שלהם, איסור ספיחין (כגון פרחים, וגידול בעציצים וכמבואר לקמן פ"ח ופט"ז), מותר לזרוע או לשתול (מלבד אילנות פרי) עד סמוך לראש השנה.

ולכתחילה יש לסיים את השתילה באופן שהיא תיקלט קודם שמיטה, וכאמור בסעיף הקודם.

גם מלאכות שהותרה עשייתן בשמיטה (ויבוארו לקמן פרקים ה-ו), במידת האפשר, חובה להקדימם לשנה השישית, או לאחר אותם לאחר השביעית, בכדי למעט במלאכות בשמיטה. ולכן על בעל השדה, המטע והגינה, לגזום כל מה שאפשר קודם השמיטה, וכן דישון, עיבוד הקרקע וטיפול בעשבייה, ועיבוד הקרקע.

העבודות בשדה ובמטעים בערב השמיטה

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.