אפי מר סלרי
אפי מר סלרי
הגאון רבי שלמה זלמן גרוסמן שליט”א, רב העיר אלעד, כיהן בשנת תש”מ כרב של בקעת הירדן. באחד משיעוריו דיבר הרב גרוסמן לפני שומעי לקחו בבקעת הירדן על מצוות השמיטה והרחיב את הדיבור בעניין הביטחון בה בשנת השבע, כפי שמבטיחה התורה “וכי תאמרו מה נאכל… וציוויתי את ברכתי”.
אחד הנוכחים, חקלאי בשם אפי, אדם מוכשר ובעל יכולות גדולות, התפעל מהדברים, נעמד לפני כולם והכריז: “כבוד הרב, אם תבטיח לי שההבטחה של התורה תתממש אצלי, אתחיל לשמור שמיטה!”
“ומה תעשה בשנת השמיטה?” שאל אותו הרב גרוסמן, שידע כי עיקר החיים והפרנסה בבקעת הירדן מתבססים על חקלאות.
אפי הרהר מעט והכריז שהוא מתכוון ללמוד קצת ולעבוד כמרכז המשק, תפקיד התנדבותי שאינו כרוך בשכר.
“אני חוזר ואומר”, אמר אפי, “אסכים לא לעבוד בשמיטה רק אם הרב ייתן לי התחייבות מפורשת שהאלוקים באמת ידאג לי. אינני מכיר אף אדם דתי, רק את כבוד הרב. אם הרב מתחייב לי שלא אנזק וידאגו מן השמיים לפרנס אותי, אני שומר שמיטה”.
הרב גרוסמן חשש מהאחריות. הוא ידע שיש דעות ששמיטה חיובה רק מדרבנן, וממילא ההבטחה אינה שייכת בימינו. לכן החליט להתייעץ בעניין עם מרן הרב אלישיב זצ”ל. תשובתו של הרב אלישיב הייתה: “אינך יכול להבטיח לו! ישנם פוסקים הסבורים שההבטחה מיועדת לכלל ישראל ולא ליחידים. בכל זאת תוכל להתחייב שהוא יראה סייעתא דשמיא מרובה, ושהקב”ה בוודאי יעזור לו”.
הרב חזר עם הדברים של מרן הרב אלישיב לאפי. התשובה סיפקה את אפי והוא החליט לקיים את השמיטה כהלכתה.
לקיים את השמיטה כהלכתה
ההכרזה הדרמטית התקבלה בבקעת הירדן בהפתעה מוחלטת, ובהמשך, גם בקיתונות של לעג ובוז. החברים, שידעו שאפי לא עובד בשמיטה והוא לא צריך את כלי עבודתו, ביקשו מאפי שוב ושוב את כלי העבודה שלו, את הטרקטור, את המלגזה ואת הציוד היקר שעמל לקנותו. הוא שאל וקיבל פסק הלכה, שאסור לו לסייע בידי עוברי עבירה, אסור לו להשאיל את כלי העבודה שלו לחבריו, שיעבדו בהם בשמיטה.
“אפי, אני קופץ אליך לקחת ת’טרקטור לכמה שעות, בסדר?”, התקשר אליו צחי, חברו הטוב.
“מצטער צחי, הרב אמר שאסור לי להשאיל את הטרקטור ליהודים בשמיטה”
” ככה לא מתנהג חבר”, אמר לו צחי הפגוע וניתק את הטלפון בזעם.
כעבור יומיים פגש אותו מיכאל וביקש את המלגזה שלו. “חמש שעות ואני מחזיר לך אותה חזרה, על אחריותי”.
– “הרב גרוסמן אמר שאסור להשאיל כלים שקשורים לעבודת האדמה ליהודים בשמיטה”.
– “מה קרה לך”? נדהם מיכאל. “לא מתאים לך ככה להתנהג! באמת הגזמת! תאמין לי”! מיכאל הסתובב פגוע עד עמקי נשמתו.
אפי חרק שיניים לא קל היה לו מול מבטי הבוז ומילות הלעג של חבריו אך הוא המשיך בדרכו. נועץ ברבו בכול עניין הקשור לשנת השמיטה ולהשבתת הקרקע. חבריו ביקשו ממנו שוב ושוב כלי עבודה, הוא המשיך לסרב והם החלו להתרחק ממנו אט אט כועסים ופגועים.
הניסיון האדיר
וכי סבורים אתם שלאפי היה קל, כשכל חבריו עובדים כל השנה והוא לא? שכל חבריו הטובים נדים לו בראשם ברחמנות וחלקם ממש כועסים עליו, על שלא השאיל להם כלי עבודה שנצרכו להם, כשאפי כלל לא השתמש בהם?
לא ולא. זה היה קשה מנשוא. אך אפי קיבל על עצמו לשמוע לדברי הבורא, והוא עמד בכך בגבורה.
שנת השמיטה חלפה לבסוף. בסיומו של צום גדליה הרימו הרב גרוסמן ואפי כוס ‘לחיים על הניסיון האדיר שהסתיים בהצלחה. כעת הגיע הזמן להכין את השדות לקראת השנה הבאה.
הנוהל המקובל היה שהזרעים ניתנים לחקלאים על ידי הסוכנות היהודית כהלוואה, ובסוף השנה משלמים עליהם. אלא שזמן הזריעה מוגבל, וכמות הזרעים מוגבלת. אפי הגיע למשרדי הסוכנות בד תשרי, והוא נענה ביבושת שתם זמן הזריעה, ואין אפשרות לקבל עוד זרעים.
אפי נדהם. הוא ניסה להפעיל קשרים, אך השנה החולפת לא היטיבה עם קשריו החברתיים, והוא החל להפנים שגם השנה לא יוכל לזרוע בזרעי הסוכנות.
מה יש לך להפסיד
לבסוף הגיע אפי לנחצ’ה, ידידו משכבר הימים שעבד בסוכנות. אפי ניסה ללחוץ עליו שייתן לו זרעים ונחצה אמר לו: “אפי, האמת היא שלא נותרו לנו בכלל זרעים, למעט כמות גדולה של זרעים גרועים של סלרי. אני לא נותן להם הרבה סיכויים, אבל במקום לזרוק אותם ישירות לפח, לא אכפת לי לתת לך אותם בחינם. קח זרעים גרועים של סלרי. זה מה יש. מה יש לך להפסיד”.
אפי נאנח. “זה מה יש. אז מה לעשות? אני בכלל לא אוהב לאכול סלרי, אבל בסדר, תודה נחצה”.
לקח אפי את זרעי הסלרי, וזרע את כל השדות שהיו לו. הוא זרע כמויות ענק של סלרי, בלי שום פרופורציה לביקוש.
עד מהירה נדהמו כולם לראות את השדות שלו. זרעי הסלרי הפגומים הניבו יבול בעל ממדי ענק, פי שלושה מהגודל הרגיל! כל שדותיו התמלאו בסלרי שעבר את גובה המתנים!
הגרש”ז גרוסמן, שראה גם הוא את כמויות הענק, התחיל להיות מוטרד בעצמו מהכמות האדירה. זו הייתה כמות גדולה כל כך, עד שהיה אפשר להאכיל את כל מדינת ישראל בסלרי בלבד במשך חודשיים!
אני את שלי עשיתי. הקב”ה יעשה את שלו
“מה תעשה בכל כך הרבה סלרי?” – שאלו כול חבריו שקודם לכן כעסו עליו ועכשיו העריכו אותו בכבוד רב. ואפי ענה בביטחון: “אני את שלי עשיתי. הקב”ה יעשה את שלו!”
ביום בהיר אחד קיבל הרב גרוסמן מאפי הזמנה דחופה להגיע לביתו. הרב גרוסמן הסתקרן והגיע. אפי המתין לו שם בעיניים בורקות, וסיפר שממש עכשיו התקשר אליו החבר שנתן לו את זרעי הסלרי ושאל: “תגיד לי, אפי, אתה זוכר את זרעי הסלרי שנתתי לך? עשית איתם משהו?”
– “אתה שואל אם עשיתי משהו?”- השיב לו אפי – “אני אוכל סלרי, נושם סלרי, ישן סלרי… כולם קוראים לי כאן ‘מר סלרי”.
-“יש לך כמות גדולה?”
-“כמה שתרצה!”
-“מצוין!” – ענה הפקיד – “מחיר סלרי בשוק הוא חצי דולר. אתה תוכל למכור כול ראש סלרי בשלושה דולר, ואם תרצה ישלמו לך גם ארבעה וחמישה דולרים לכול ראש סלרי!”
-“מה קרה?” – נדהם אפי.
דרישה עצומה לסלרי
והפקיד הסביר לו: “בשבועיים האחרונים פקד את אירופה גל קור. הכול קפא והאנשים לא יוצאים מהבית. כולם רוצים להתחמם ולאכול מרק חם, אבל באירופה אי אפשר לאכול מרק בלי טעם טוב של סלרי, ובאירופה המשותקת אין סלרי. כול היבול קפא שם. יש דרישה עצומה לסלרי. בעלי החנויות ורשתות השיווק באירופה מתחננים שנשלח להם סלרי”.
“אפי, תקשיב מה שאני אומר לך. אתה מגייס עובדים ככל שתוכל, ואני משיג לך צי של מטוסים לכול רחבי אירופה. אתה מתחיל לשלוח סלרי לאנגלייה, להולנד, לבלגיה, לצרפת ולכול מקום שרק נצליח”.
המבצע הגדול
תוך ימים ספורים עבדו בשדותיו של אפי מאות פועלים, יהודים מהבקעה וערבים מהכפרים. הם עבדו יומם ולילה עבור המבצע הגדול. צי של משאיות המתין לעלי הסלרי הקטופים, ושינע אותם לנמל התעופה, משם העבר הסלרי המשובח לכול רחבי אירופה.
באזור חג הפורים הסתיים המבצע הגדול, וכשהרב גרוסמן ביקש מאפי שימכור לו כמה חתיכות סלרי לפסח, כבר לא נשאר לאפי ולו עליה אחד… אפי התעשר עושר רב בשנה זו. הוא בנה לו בית גדול ומפואר. “עכשיו אני רוצה לקנות מכונית מפוארת הוא אמר. אני אקרא לה ‘מכונית השמיטה כדי שכל חבריי שלעגו לי יראו את שכרם של שומרי השמיטה.”
קידוש שם שמיים כתוצאה מאותו המעשה היה מופלא, בכל מקום נעמד אפי והכריז ברבים: “תראו תראו את הרווח הגדול של שומרי השמיטה!”.
בשנים מאוחרות יותר התקרב אפי יותר ויותר אל אביו שבשמים יותר ויותר. כיום הוא תלמיד חכם המוסר שיעורי תורה קבועים לרבים.
חלפו הרבה שנים, אבל לאפי יש עדיין חברים שקוראים לו בחיוך ‘מר סלרי…
(מעובד על פי הספרים ‘אמונה שלמה’ ו’הנני בידך’)
סלרי
יואו אלוף