המנהרה שהתגלתה – אחמד, איך גילו אותנו?

אחמד, איך גילו אותנו? 

בקיץ התשע”ד התנהלה מלחמה של ממש בין ישראל למחבלי החמאס. המלחמה נקראת בשם ‘צוק איתן’ והיא ארכה חמשים יום.

בקיץ התשע”ד התנהלה מלחמה של ממש בין ישראל למחבלי החמאס. המלחמה נקראת בשם ‘צוק איתן והיא ארכה חמישים יום. באותה שנה נחטפו ונרצחו שלשה נערים יהודים, גיל-עד מיכאל שעיר, יעקב נפתלי פרנקל ואייל יפרח הי”ד. ישראל תקפה את רצועת עזה והמחבלים ירו מאות רקטות לשטח ארץ ישראל, כאשר בינתיים נכנסו כחות הביטחון לרצועת עזה, כדי להרוס את מנהרות הטרור, שחפרו המחבלים, כדי לצאת מתוכם לתוך שטח ישראל ולנסות לרצוח יהודים, ה’ ירחם.

ביום השמיני של המלחמה נעשה ניסיון להגיע להסכם הפסקת האש עם החמאס בתיווך ארה”ב, מצרים, טורקיה וקטאר.

ארגון המרצחים ‘חמאס נענה והודיע שהוא מסכים להסכם הפסקת האש.

חצי שעה לפני תחילת הפסקת האש, ירו מחבלי החמאס מאה ועשרים רקטות לכוון ארץ ישראל. המחבלים רצו שבישראל יתעסקו במטח הרקטות הגדול, כשבשעה זו הם ינסו לעשות משהו מפחיד ומזעזע, להחדיר מחבלים רצחניים למנהרת טרור, אותה הם חפרו מבעוד מועד. המנהרה נחפרה באורך של כמה קילומטרים, מרצועת עזה ועד שדה חיטה רחב ידיים בתוך ישראל. המחבלים התכוננו להיכנס בשקט למנהרה, לזחול בתוכה ולצאת החוצה, אל תוך שדה החיטה. החיטים הגבוהות היו אמורות להסתיר אותם, וכך הם התכוונו לזחול בתוך שדה החיטה, עם תחמושת רבה, לצאת החוצה משדה החיטה ולרצוח יהודים רבים ככל האפשר, ה’ ישמור ויציל.

שלשה עשר מחבלי חמאס זחלו בשקט בתוך המנהרה התת- קרקעית, הם הגיעו לפתח המנהרה שהייתה במרכז השדה ו… לא הבינו לאן נעלם כל השדה הירוק שהיה אמור לכסות עליהם, ולהסתירם מעיני מצלמות התצפית של גורמי הביטחון.

בכול האזור פרוסות מצלמות, בהם צופים החילים, במשך כול היום והלילה, שבע ימים בשבוע.

שלשה עשר המחבלים יצאו לשדה והביטו משתוממים מסביב. כול החיטים נעלמו, והם מצאו עצמם חשופים. תוך מיספר שנייות זיהו אותם החילים במצלמות והזעיקו סיוע אווירי וקרקעי שהגיע תוך שנייות ספורות.

מחצית מהמחבלים נהרגו ומחציתם האחר הצליחו לברוח לתוך המנהרה בחזרה.

“איך זיהו אותנו ברגע אחד?” תהו המחבלים הארורים, “להיכן נעלמו כול אלפי שיבולי החיטים בשדה, הגבוהים והצפופים, שהיו אמורים להסתיר אותנו?”.

ומה קרה באמת?

באותה שנה באופן חריג ירדו גשמים בלתי צפויים בחודש אייר והפתיעו את כולם, כאשר לגבי שדות חיטה רבים הייתה לגשם הזה משמעות של נזק עבור המקפידים לאכול ‘מצה שמורה שמקפידים להשתמש בחיטים, שאף בעודן מחוברות, לא ספגו רטיבות לאחר גמר הבשלתן.

ואם מידי שנה החיטים נקצרות, בתקופת תמוז ונשמרות לפסח של השנה הבאה, בשנה זו הן נפסלו בגלל הרטיבות שחדרה אליהם מהגשמים.

לצורך כך היו זקוקים בדחיפות לשדות חליפיים ולא עבור שנה אחת הם חיפשו, אלא עבור שנתיים.

ומדוע לשנתיים?

היהודים הצדיקים ידעו ששנה לאחר מכן היא שנת השמיטה והם לא רצו להשתמש בתבואה של שנת השמיטה עבור אפיית מצות שמורה. לכן הם רצו לקצור כמות גדולה של חיטים שתספיק להם לשנתיים.

חיטים כאלו נמצאו בסופו של דבר ביישובי ‘עוטף עזה, במרחק של שלש ק”מ מהגבול, בקיבוצים סופה, צאלים ועוד. שם החיטים הבשילו מאוחר יותר. בזמן הגשמים החיטה הייתה עדיין ירוקה ו’צריכה לקרקע, כך שהיא לא נפסלה.

לאחר משא ומתן עם החקלאי הם הגיעו לעמק השווה. הם הגיעו לשדה וקצרו ברוב חדוה את כולה. יומיים אחרי שקצרו את החיטה יצאו שלשה עשר מחבלי חמאס מתוך המנהרה שהייתה במרכז השדה ונלכדו מיד עם יציאתם ממנה.

והיכן היו כול החיטים שהיו אמורות להסתיר אותם? החיטים נקצרו ונארזו בשקים סגורים, מוכנים לקראת ‘מצות שמורה של שנת השמיטה…

 

שומר מצווה לא ידע דבר רע

הסיפור התפרסם בכול כלי התקשורת וגרם לקידוש ה’ גדול. כולם ראו בעיניהם כיצד השמירה על מצוות השמיטה והרצון לאפות ‘מצה שמורה, הביאו להצלתם של יהודים רבים, שניצלו מהמחבלים החמושים.

אחת העדויות המרגשות והמפעימות הייתה של אחד החקלאים במקום: “זו הפעם הראשונה שהחיטים שלי נקצרות לצורך מצות” הוא אמר כשכל כולו הודיה, שיר ושבח. “עד היום לא היה צורך בחיטים שלי, והם נשלחו למאפיות הגדולות. הפעם הן נקצרו לצורך מצווה, ו”שומר מצווה לא ידע דבר רע”, הוא ציטט, מלא התרגשות מהנס הגדול.