הזרעים המתליעים צמחו
הזרעים המתליעים צמחו
בשנת תשי”ב, ארע נס מופלא נוסף בקוממיות.
וכך מספר הגאון הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק, בספרו ‘אור השבת‘:
“קינדר’לאך, היכנסו! אורח חשוב הגיע אלינו”, קרא לנו אבא. כולנו רצנו והצטופפנו בסלון הקטן שבשכונת בתי ורשה.
ליד השולחן ישב בניחותא הגאון הצדיק רבי בנימין מנדלזון זצ”ל, גאב”ד קוממיות.
ידידות עזה ואמיצה שררה בינו לבין אבא זצ”ל, ראש הישיבה, והיה סר לביתנו כל אימת שבקר בירושלים.
“רבה של קוממיות, ספרו נא להם את מעשה הפלא של השמיטה האחרונה.
אני רוצה שהילדים ישמעו זאת מפיכם”, בקש אבא, והרב הסכים.
התיישבנו למרגלותיו והוא ספר לנו מהי מצוות השמיטה, מהו מושב יהודי, ועם מה מתמודדת קוממיות.
שיירי זרעים מתולעים
היו אלו הימים שלאחר שנת השמיטה תשי”ב. החקלאים, גיבורי הכוח ששמרו בכל עוז את שנת השמיטה,
תרו וחיפשו אחר זרעים מהשנה השישית, שייזרעו עכשיו באדמתם הטרושה, שעמדה בשיממונה בכל שנת השבע.
דא עקא, היבול של השנה השישית תם ונגמר, השוק היה מוצף בזרעים של השנה השביעית, שנת השמיטה, אולם לא מושב כקוממיות יעבור על צו התורה הקדושה, לאחר שנה של עמידה בגבורה ובמסירות על משמר ההלכה.
“באו אליי החקלאים”, המשיך רבה של קוממיות לספר, “ואמרתי להם שלא להתייאש. שימשיכו לחפש וימצאו. הם אכן המשיכו בחיפושים וגילו במושב סמוך שיירי זרעים מהשנה השישית. ברם, יבול החיטים היה שבור ומתולע. החיטים נראו במצב גרוע מאוד.
“שוב הופיעו אצלי החקלאים ושאלו אותי מה לעשות, והוסיפו כי מדובר בסיכון של עשרים אלף לירות – סכום אגדי.
אמרתי להם: ‘קנו את היבול הזה, וה’ הטוב יעמוד לצדכם. והלוא התורה הקדושה הבטיחה מפורשות:
“וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלש השנים”.
התורה הבטיחה שתהיה ברכה גם בשנה השמינית. הסירו דאגה מליבכם, וברכת ה’ תלווה אתכם”.
אבא עצר את הרב, פתח את החומש שהיה מונח על השולחן והקריא לנו את דברי ה”כלי יקר” בפרשת בהר. הכותב לנו כך:
“טעם מצווה זו היא להשריש את ישראל ממידת האמונה והביטחון בהשם”…
החקלאים, נוטעים זרעים – והוא זורע אמונה
אבא פנה אלינו, הילדים, ואמר: “יודעים איתם מה עושה רבה של קוממיות? – הוא נוטע אמונה.
הם, החקלאים, נוטעים זרעים – והוא זורע אמונה, חורש ביטחון בלבבות בני ישראל”.
“ובכן”, המשיך רבה של קוממיות בסיפורו המופלא, “אנשי קוממיות החלו להכשיר את הקרקע מיד באסרו חג הסוכות של שנת תשי”ג. עמלו, טרחו וזרעו בעין דומעת ובלב מאמין את הזרעים השבורים והמתולעים.
“מה עשה הקב”ה?” המשיך הרב וסיפר בלשונו הציורית, “באותה שנה בושש הגשם מלבוא עד לאחר סיום מלאכת הזריעה במושב קוממיות. רק עם סיום הזריעה בכל שדות קוממיות החל הגשם יוצא על הארץ.
“נפלאות ה’ הוכחו פעמיים:
אצל אנשי היישובים, שהיו רחוקים מתורה ומצוות וזרעו בקיץ של שנת השמיטה את שדותיהם, כל הזרעים הרקיבו באדמה בשל חוסר הגשם.
“לעומתם, אל שדותיהם של אנשי קוממיות בא הגשם בעיתו ובזמנו, הפריח את היבול והצמיח תבואה דשינה.
חרף היותו יבול ישן ומתולע הפך פרי הארץ לגאון ולתפארת, וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא על שומרי השביעית”.
