מטע הזיתים שקם לתחיה
מטע הזיתים שקם לתחיה
בחודש אב תשס”ז, ערב שנת השבע שנת השמיטה, בעליו של מטע זיתים גדול המניב שמן זית מובחר ואורגני, קיבל הצעה לשמור את השמיטה כהלכתה. ולאחר שלמד על מעלת השמיטה, והבין את הלכותיה, נענה והחליט לשמור את השמיטה הקרבה ובאה.
הוצע לו להירשם ב’קרן השביעית לקבלת מלגה, אולם הוא באצילותו ויתר על כך, והביע את ביטחונו בה’ שיזמן לו את ברכת השביעית מידו הפתוחה הקדושה והרחבה. יש לציין, שבמשך שנים ארוכות השקיע במטע הזיתים שלו מאמצים ודמים מרובים. וכמה פעמים שעצים רבים נגנבו ונזקים נגרמו על ידי ישמעאלים.
מטע הזיתים עולה באש
והנה בערב יום כיפור של שנת תשס”ח בעיצומה של שנת השמיטה מקבל הבעלים ידיעה שמטע הזיתים עולה באש.
ככל הנראה הייתה זו הצתה מכוונת של הישמעאלים. הוא עורך חישוב מהיר ומגלה שאם הוא מטפל כעת בשרפה,
הוא עלול להגיע בטעות לחילול היום הקדוש. בגבורת נפש הוא מתעלם מאיבוד נכסיו והולך לבית הכנסת לתפילת ‘כל נדרי.
רק לאחר חג הסוכות התפנה לטפל בעניין, כשאז מתחיל דיון מקצועי לגבי אופן הטיפול בעצים השרופים.
המדריך החקלאי, האגרונום והמומחים השונים, ירדו לשטח כדי לבדוק בעיניהם את העצים השרופים ולדון באפשרויות הטיפול שאולי תוכלנה להציל את העצים. על פניו נראה היה המצב כלאחר ייאוש. עצים שרופים הם עצים מתים. המסקנה של רוב בעלי המקצוע הייתה, שהדרך היחידה שתוכל להועיל לעצי הזית ואולי תאפשר להציל אותם היא, רק פעולה של ‘גיזום עמוק. כאשר מומחים אחרים היו חלוקים בדעתם אם אכן יועיל הגיזום העמוק והיו מהם שטענו שגם פעולה זו לא תועיל. מאידך המומחה לעצי זית שהוזמן על ידי ‘קרן השביעית שהתערב אף הוא בעניין, טען שהעצים לא ייהרסו אם לא יטופלו מידית.
הכרעת ההלכה
לאחר מחלוקת זו בין המומחים, הוצרכו לבקש את הכרעת ההלכה ולצורך כך פנו לרב המושב תפרח, ולאחר מו”מ בהלכה הפנה אותנו להגרמ”מ מנדלסון זצ”ל, רבה של קוממיות, שכדברי הרב: “הרב מנדלסון הוא מומחה בהלכות שמיטת הארץ בפועל, בין בהלכה ובין במציאות, ובפרט שקיבל ממרן החזון איש זיע”א הרבה מאוד בעניינים אלו”. פנו לרב מנדלסון זצ”ל, אלא שגם הוא הסתפק מאוד. מחד, רצה להקל לעשות מלאכה דרבנן לפי דברי החזו”א שיש הבדל בין מאורע של יחיד למאורע של רבים, אולם אמר שאין בידו להכריע בזה ושאחכה עד שייכנס לשאול את מרן הגראי”ל שטינמן והוא יכריע בדבר.
להדלקת המנורה לא ייקחו שמן עם היתרים,
ואכן הוא נכנס אל הגראי”ל זצ”ל ולאחר דיון ועיון בצדדים לכאן ולכאן, לא הכריע להלכה ולמעשה להתיר אם כי גם לא אסר באופן ברור. הרב מנדלסון זצ”ל אמר להודיע לבעל הזיתים, שגדול הדור דן בדבר ולא הכריע להתיר, אולם אם קשה לו לקבל את הפסק מחמת גודל הניסיון, שיודיע לנו ונתיישב בדבר, אולי נמצא פתרון או דרך להקל. הנ”ל התרגש מאוד לשמוע שגדולי ישראל דנו בעניינו, והכריז: “כשנטעתי את עצי הזית התפללתי שמהזיתים שלי יביאו שמן לבית המקדש! אם כן, להדלקת המנורה לא ייקחו שמן עם היתרים, אלא רק שמן זית שנעשה על פי רצון ה'”.
חודשים ארוכים עמד המטע שומם ושרוף, מעיד בכך על גדלותו של בעליו. ‘גיזום עמוק לא נעשה בו ולא שום טיפול אחר.
וראה זה פלא! בחודש שבט החלו האילנות השרופים לחיות מחדש ולהוציא ענפים (ובהמשך בעונה אף הוציאו פירות), וכל זה בניגוד מוחלט לכל דברי המומחים! חלקם לא האמינו כשסיפרו להם על כך, ונסעו בעצמם למטע הזיתים לראות את הפלא בעיניהם.
הגרמ”מ מנדלסון זצ”ל התפעם מאוד כששמע על כך, ואמר שצריך להודיע למרן הגראי”ל זצ”ל,
שהרי הוא לקח על עצמו את אחריות הפסק בעניין זה. כשסיפרתי זאת למרן ראו את השמחה על פניו.
גם העצים הכריזו בעצם קיומם “וציוויתי את ברכתי“!
(דברי שיח)