מהיכן היה לבאבא סאלי פלפל חריף?
מהיכן היה ל’באבא סאלי’ פלפל חריף?
רבנו רבי ישראל אבוחצירא זיע”א, ה’באבא סאלי, נולד בעיר ריסאני שבמחוז תאפילאלת במרוקו, כיהן כראש הישיבה בריסאני ורב של מחוז תאפילאלת.
בשנת תרפ”ב נסע ה’באבא סאלי לארץ ישראל ולמד בישיבת המקובלים בית אל. לאחר זמן מה חזר לבודניב שבמחוז תאפילאלת בהוראת רבו, ראש ישיבת תאפילאלת, רבי משה תורגמן. בשנת תרצ”ג נסע שוב לארץ ישראל ולמד בחברותא עם הגאון רבי עזרא עטיה זצ”ל בישיבת פורת יוסף, וחזר שוב למרוקו בהוראת רבו. בשנת תשי”א עלה עם בני משפחתו לארץ ישראל.
שנה לאחר מכן, שנת תשי”ב, הייתה שנת השמיטה הראשונה בה שהה ה’באבא סאלי בארץ הקודש.
השמיטה הראשונה
הייתה זאת שנת השמיטה הראשונה בארץ לאחר מלחמת תש”ח, שסגרה את הגבולות בפני כל סחורה חקלאית של נכרים. כשהיישוב בארץ נאבק על קיומו באופן כללי, הרי שבשמירת הלכות השמיטה היה קושי כפול ומכופל.
כ”ק האדמו”ר ה’באבא סאלי זצ”ל הכיר את דעות הפוסקים המחמירים ואת המצדדים להקל, מחמת מצבם הכלכלי של היושבים בציון. אך רבנו זצ”ל, כדרכו מאז ומעולם, שמח לקבל על עצמו קשיים של מצווה, מתוך התרוממות הרוח ושמחת המצווה. כך הציע גם לסובבים אותו, לשמור על השמיטה לכל דקדוקיה ופרטיה ולזכות לברכת ה’ ל”שלש השנים”.
מארחיו של ה’באבא סאלי בירושלים ומשפחת רבי חזן דהן, עולה ממרוקו, שהיה בן תורה ועסקן ציבורי חשוב, נתקלו בקושי גדול, בגלל המגבלות של השמיטה. הם דאגו והצטערו על שאינם יכולים למלא את כל חסרונו של ה’באבא סאלי.
בסביבתו הקרובה של רבנו דאגו והצטערו, אך רבנו ה’באבא סאלי עצמו האיר להם פנים והסביר להם:
“ראו יקירי, לי עצמי קל מאד לשמור את מצוות השמיטה. לא חסר לי דבר, ברוך ה’. הרי התרגלתי לאכול רק מעט, קצת לחם ומעט פלפל חריף, לטבול בו את הלחם, אותו אני אוכל רק בערב. ובנוסף, אני סמוך ובטוח בה’ יתברך שלא יחסיר ממני דבר לו אני נזקק, כך שאין לכם מה לדאוג ולהצטער. אני מקבל על עצמי את שמירת השמיטה, בצורה רגועה ובוטחת”…
שמעו מקורביו שה’באבא סאלי צריך רק מעט פלפל חריף, זהו מאכלו העיקרי של האדמו”ר הקדוש.
רצון יראו יעשה
אך מהיכן ישיגו את המצרך הפשוט הזה, פלפל טרי, שגדל בשדות נכרים?
למחרת השיחה עם רבנו ה’באבא סאלי, נסע רבי חזן לקיים מצוות ביקור חולים. בן דודו אושפז בבית החולים הצרפתי “נוטרדם” ששכן בשכונת מוסררה, ממש על קו הגבול עם ירושלים המזרחית שהייתה אז בידי הערבים. לאחר שהייה קצרה בחדר עם החולה, יצאו השניים להתאוורר בחצר בית החולים. והנה להפתעתו הרבה הבחין רבי חזן בגינת ירק פורחת. ומה גדל בה?, חצילים שחרחרים מאורכים, מעט צנונית ו…פלפל חריף לרוב. בלא הרבה היסוסים ניגש אל בעל הגינה הערבי, ושאלו האם יוכל לקנות ממנו מעט פלפל חריף, עבור אורח חשוב שנמצא אצלו, אורח שאינו אוכל כלום אלא רק פלפל חריף.
ענה לו בעל הגינה הערבי:
“בשמחה, אתה יכול לבוא לכאן כל יום ולקבל לא רק פלפל חריף, אלא גם חצילים וצנון, כמה שאתה רוצה.
כל עוד יש אצלי בגינה פלפל, חצילים וצנון – תבוא תקנה כמה שאתה רוצה”…
מאת ה’ הייתה זאת, בכל אותם שבועות, בהם שהה ה’באבא סאלי בביתו של רבי חזן, לא פסקו מעל שולחנו פלפלים, חצילים, וצנוניות מתוצרת כשרה, למהדרין מן המהדרין.
האדמו”ר ה’בבא סאלי זצ”ל הרבה להודות לה’ על חסדו, ותמיד היה שגור בפיו שבני ארץ ישראל, זוכים למעלה מיוחדת, על ידי שמירת המצוות התלויות בארץ, כמצוות תרומות ומעשרות ושמירת השמיטה כהלכתה, וזכות היא לנו, לדור בארץ אבותינו, ולקיים בה את מצוות ה’.
(מעובד ע”פ ספר מאור ישראל עמ’ רכא)
