אתה רואה? עד כאן הארבה הגיע
אתה רואה? עד כאן הארבה הגיע
למרות שבזמננו מצוות השמיטה הנה רק מדרבנן, עדיין נקטו גדולי הדור, שמי ששומר שמיטה כהלכתה,
יכול לראות ברכה וישועה למעלה דרך הטבע.
ואכן ישנן עובדות מפעימות על ברכת השם שראו כלל ישראל בחוש בזכות מצוות השמיטה.
אולם נדמה כי הסיפור המיוחד מכולם, הוא הנס הפלאי שהתרחש במושב קוממיות בשנת השמיטה התשי”ט.
נס שהרעיש עולם ומלואו וקידש שם שמיים אצל הקרובים והרחוקים.
בשנת השמיטה תשי”ט לא היו עדיין חקלאים רבים שנמנו על שומרי שביעית. עדיין לא הייתה מודעות בקרב העם שבשדות לחומרת המצווה ומעלת ערכה וחשיבותה.
אולם יוצאים מן הכלל היו חקלאי מושב קוממיות, שלמרות הקשיים והניסיונות הרבים, כולם שמרו שביעית כדין.
עזיבת מקור פרנסה
עזיבת השדות בשנת השמיטה בשנים ההם, הייתה עזיבת מקור פרנסה למשך שנה שלמה, ולמרות כל זאת הם מילאו אחר הוראות המרא דאתרא הגאון הצדיק רבי בנימין מנדלסון זצ”ל, וביצעו רק את העבודות המותרות בשביעית. ביתר זמנם הפנוי התכנסו החקלאים בבית הכנסת של המושב ועסקו בתורה, כלשונו של הספורנו בתחילת פרשת בהר, העוסקת במצוות השמיטה :
“שתהיה כל השנה בטלה מעבודת האדמה מוכנת לעבודתו”.
החקלאים היקרים עזבו את עבודת השדה ופינו את עצמם להיות מוכנים לעבודת שמיים.
כבר בקיץ של השנה השישית זרעו החקלאים בצורה מחושבת מיני מספוא שיספיקו לצרכי בעלי החיים הרבים שגידלו במושב, ובהוראת הרב מנדלסון הם הותירו את הזרעים באדמה גם בחודשיים הראשונים של שנת השמיטה, בהסתמך על דעת הרמב”ן הסבור כי מותר לקצור בשביעית זרעים שנזרעו ברובם בשנה הקודמת ובלבד שייאכלו בקדושת שביעית, וכך נהגו מלפנים בארץ ישראל.
חלפו מספר חודשים, והנה הגיעו לישראל להקות ענקיות של חגבים נודדים. החגבים התעופפו על יישובי מערב הנגב, וקוממיות ביניהם. הם פשטו בהמוניהם על כל השדות החקלאיות והחלו לזלול את היבול. החגבים הקטנטנים גרמו נזקים עצומים. כדרכם של חגבים, הם דלגו מאזור אחד למשנהו בבטחה, התנפלו על השדות, כרסמו את כל הזרעים, הירקות והעלים, ובתוך שעות בודדות חיסלו הכול.
התייצבו וראו את ישועת ה’
אט אט התקרב הארבה גם ליישוב קוממיות. החקלאים נכנסו בבהלה אל המרא דאתרא הרב מנדלסון, והודיעו לו על הסכנה המרחפת על כל הזרעים שזרעו לבהמותיהם בערב שנת השמיטה. הרב מנדלסון השיב להם בבטחה וברוגע:
“אל תיראו התייצבו וראו את ישועת ה’ אשר יעשה לכם היום”.
בזכות מצוות השמיטה שאתם מקיימים השנה במסירות נפש, לא יאונה לכם כל נזק”.
כדבריו כן היה. חלף זמן מה, וענן הארבה הגדול שהשחיר את שמי האזור בדרכו לקוממיות, עצר בגבולות המושב, הפנה עורף ושב לאחוריו מבלי להזיק מאומה ומבלי להשאיר עקבות. לא נמצא ארבה אחד בכל תחום המושב קוממיות.
היה זה נס ופלא גלוי, לו היו עדים מרבית תושבי המושב!
הרב מבריסק התרגש
ימים אחדים לאחר שהתרחש הנס, נכנס הרב מנדלסון לביתו של רבן של ישראל, מרן הרב מבריסק הגרי”ז הלוי סולוביצי’יק זצ”ל, כדי לספר לו בהתרגשות על הנס הגדול.
הרב מבריסק התרגש עד עמקי נשמתו, וביקש להביא את ספר חידושי הרמב”ן על חומש שמות.
הוא דפדף לפרשת בא, שם העתיק הרמב”ן את דברי רבנו חננאל על הפסוק:
“ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכול גבול מצרים כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן”
(י, יד).
וזה לשונו:
“…וכתב רבנו חננאל בפירוש התורה שלו, כי מעת עתירת משה רבנו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל מצרים, ואם ייפול בארץ ישראל ויבוא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מיכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכול… ועל זה נאמר בתהילים ‘שיחו בכול נפלאותיו”.
שיחו בכול נפלאותיו
הרב מבריסק הדגיש בפני הרב מנדלסון את סיום הדברים שכתב הרמב”ן בשם רבנו חננאל:
“על זה נאמר שיחו בכל נפלאותיו!”. הנה במפורש כתוב כאן, אמר מרן הרב מבריסק, שנסים ונפלאות המתרחשים עם הארבה, יש חיוב ומצווה מיוחדים להשיח בהם ולפרסמם, לפרסם את חסדי הבורא יתברך עלינו.
הרב מנדלסון שמע לעצתו של הרב מבריסק ומיהר לפרסם בעיתונות הכללית בכל הריכוזים היהודיים את הנס הגדול שאירע לשומרי השמיטה, ונתקדש שם שמיים על ידו.
בעיתון ‘דגלנו, ביטאונה של תנועת ‘צעירי אגודת ישראל בעבר, שיצא לאור בחודש אדר תשי”ט, מתואר בצורה חיה ואוטנטית את פרטי השתלשלות הנס כפי ששמע הכתב מעדי שמיעה וראייה שחוו בעצמם את המקרה.
וכך נכתב ב’דגלנו:
“השתא, חורף שנת השמיטה, אירעה תופעת פלא מדהימה המחייבת אותנו לקיים את מצוות ‘שיחו בכל נפלאותיו, ולתת לה את הפרסום הראוי וההבלטה הנכונה.
מאורע זה שהגיע אף לאזני מרן גאב”ד בריסק שליט”א, שימש אצלו נושא זה להתעניינות ושיחה במשך שעה ארוכה.
מעשה שהיה כך היה:
בצהרי יום ו’, ערב שבת קודש, הופיע בבהלה בבית המרא דאתרא בקוממיות שליט”א, אחד מאנשי המושב ובפיו בשורה מרה – להקות ארבה משוטטות בשמי הסביבה, ומהוות סכנה חמורה לדשאים הצומחים בשדות, ופירושה לגבי מושב קוממיות הוא נזק כפול.
חבר זה אף הוסיף לומר לרב כי במקומות לא רחוקים, ערך הארבה נחיתות שמד הרסניות.
תשובתו הפסקנית והמעודדת של הרב שליט”א הייתה, כי אנשי קוממיות חייבים לבטוח בישועת השם, כי זכות שמירת השמיטה במסירות נפש ומתוך שמחה, ודאי תגן על אדמותיהם מפני המזיקים החמורים.
בשעות אחר הצהריים נראו מחדש להקות ארבה במספר מוגבר יותר, אך רוח הציבור היה איתן וחזק, לנוכח דברי הרב שליט”א.
שבילי קוממיות הומים בתכונת ערב שבת המתקרבת. החברים נחפזים לעבר בית המרחץ. ילדים לבושי בגדי שבת שבים מבית המאפייה ובידיהם סלים מלאים מיני מאפה. על פני החברים נסוכה ארשת רצינות בלתי רגילה, אך מלאה ביטחון, עוטה בזוהר מיוחד של התכוננות לקבלת פני שבת מלכתא. רכס הגבעות שממערב, הנשקף על פני המישור בואכה אשקלונה, החל להאדים, ובהרי חברון שבמזרח, שוררת אווירת בין השמשות שאננה, השמש החלה שוקעת אט אט והיקום עומד לנוח את מנוחת השבת.
לפתע החלו עולים ובאים מכוון מערבית דרומית, בסערה ובקצב מוגבר, להקות חגב אדירות. מחנה כבד מאוד, ויכס את עין הארץ.
יישוב זבדיאל הנראה וסמוך, אופל מרוב הארבה שהופיע ברבבותיו. ענני הארבה הולכים וקרבים לאזור קוממיות.
המצב החריף.
במושב תכונה רצינית, החברים ניצבו בפתח בית המידרש, שמורק ונוקה כראוי לכבוד שבת, לחזות במתרחש.
כעבור דקות ספורות נראה המחנה נוחת בשדות. השעה הייתה מצומצמת. מיספר חברים נישלחו בחופזה בכוונה למקום הנחיתה לבדוק את התוצאות ולקבוע את שטח הפשיטה.
כשהגיעו החברים המבוהלים למקום בו חונה צבא החסיל, קרעו עיניהם מרוב תדהמה והשתוממות.
הם נוכחו לראות בפלא הגדול המתחולל על אדמת הדרום המקודשת בקדושת השביעית, אשר למרגלות הרי עיר האבות חברון, ובעיניהם חזו כיצד הארבה זוחל על הגבולות.
החגב בהמוניו מכרסם את ירק השדה של הישובים הסמוכים, ואילו על פני שדות קוממיות הוא לא “הורשה” לעלות.
משני הצדדים הותקף המושב קשות, ואילו המושב עצמו נדמה היה כאי שקט בין גלי סער זועפים.
כמו חומות רוח בלתי נראות בעיני בשר סכרו בעדו. עם השקיעה, מששבו השליחים לבית המדרש ובפיהם בשורת הנס, פתח הציבור ב”הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו”.
זכות השמיטה
בתום קבלת שבת נשא הרב שליט”א דברים, ועמד על הסבר התופעה הגלויה הזאת, אשר נראית לכאורה בעיני אדם כשינוי הטבע. הרב הסביר בארוכה את יסודות המושג הטבעי, ומה פירושו וגורמיו של השינוי בטבע, ואמר בהתרגשות: “זכות השמיטה, והאמונה הברה בסגולת שמירתה, היא שעמדה לאנשי קוממיות, לבלתי יינזקו משליחי ההשגחה העליונה, מהם סובלים מחללי השביעית.
כי הם אלו המבצעים הלכה למעשה את הלכות השביעית, מתוך שמחה של מצווה והוד קדושה”.
הרב ציין בסוף דבריו, כי החגב כבר מילא שליחות דומה בשנת תר”ן; כפי שמובא בהקדמת הרידב”ז לפירושו ‘פאת השולחן:
“וזה לכם לדעת, אשר אחר חילול השמיטה הראשונה בשנת תרמ”ט, שלח הקדוש ברוך הוא בשנה שלאחריה חגב וארבה ואכל את כל תבואות הארץ ויצאו כולם נקיים…”.
הרב סיים בבקשה לציבור:
“אנו מקדשי שביעית חייבים לפרסם את פרשת הארבה כיצד שמר עלינו השם יתברך בהשגחה פלאית מדהימה, כדי שיתקדש שם שמיים, וידעו הכול – כי אין אדם שומע לי ומפסיד”.
ארבה
****
אלוקים שומר על שדותיהם מהארבה
מוסיף ומספר רבי אליעזר טורק שליט”א, בספרו ‘אוצרותיהם אמלא:
ברצוני להוסיף, כי לפני שנים אחדות הוזמנתי לשאת דברים במושב קוממיות, והזכרתי בדבריי כי אני נרגש לדבר במקום קדוש כזה, בו היו החלוצים הראשונים של מצוות השמיטה בארץ הקודש. לאחר הדרשה ניגש אליי אחד מזקני הקהילה, רבי אריה שטיינמץ, אשר שימש כמזכירה המיתולוגי של המושב במשך עשרות שנים, ושיתף אותי בזיכרונותיו:
“אני זוכר היטב את המתח הגדול ששרר במושב קודם בוא הארבה לסביבה, ובעיקר את הנס והפלא שהתחולל אחר כך. המקרה עורר בשעתו הדים עצומים, עד שגם הרחוקים מתורה ואמונה, לא התכחשו לו, והודו בפה מלא כי יד ה’ הוא!”
“לאחר כמה שנים”, הוסיף לספר לי רבי אריה, “פגשתי יהודי בעל תשובה, אשר אביו היה פעיל חילוני מוכר ממושב ‘יד נתן, מושב המקביל לקוממיות, וזה אינו יכול לשכוח את אותו היום בו נראו מרחוק ענני הארבה השחורים, ואת הדאגה שליוותה את התושבים ב’יד נתן, למרות היותו אז ילד צעיר.
להכיר באמיתות התורה
“הוא זוכר את הארבה מתקיף את מושבות הדרום ללא רחם, ואביו קרא לו לסייע לו בגירושם. לא היו אז אמצעי ריסוס כפי שקיימים היום, כך שהדרך המקובלת היחידה לסלקם הייתה בצורה פרימיטיבית. הם היו מכים עם מכסי סירים זה בזה, וגרימת הרעש הייתה גורמת לארבה להימלט. הם יצאו לשדה והחלו להרעיש ולהכות את הארבה בניסיון לגרשם, אך לשווא, דבר לא עזר. לא היה שייך להשתלט על כמויות כה גדולות של ארבה.
“תוך כדי הכאה הביט הילד על השדות של המושב הסמוך קוממיות, והיה המום ומופתע, אף ארבה לא נראה בשדותיהם. הוא שאל את אביו מה הסיבה לכך, ואביו נאלץ להשיב לו בפה רפוי: ‘כנראה אלוקים שומר על שדותיהם כי הם שומרים על מצוות שמיטה…
“הנס הגלוי הזה עורר אותו להכיר באמיתות התורה ומציאותו של בורא עולם, וכנראה זה היה אחד הגורמים שחזר ברבות הימים בתשובה”.
כך שמעתי כאמור מפי רבי אריה שטיינמץ ששמע בעצמו מבעל המעשה.
אתה רואה, עד כאן הארבה הגיע
באותו ביקור שוחחתי גם עם רבי יצחק פרקש שליט”א, אף הוא מוותיקי תושבי קוממיות ומאנשי הצורה המפארים את המושב.
עד שנת תשי”א הוא התגורר עם בני משפחתו בקרית אתא, סמוך לביתו של רבי בנימין מנדלסון.
בשנה זו כאשר התבקש רבי בנימין להגיע ולכהן כרבה של קוממיות, משפחת פרקש התלוותה אליו לקוממיות.
רבי יצחק סיפר לי במתיקות מיוחדת, כי עדיין צרוב בזיכרונו אותו יום שישי סוער, כיצד מכונית הדואר האדומה נכנסה למושב וכולה מוקפת חגבים… הדוור סיפר, כי כל הישובים הסמוכים מלאים בנחילי ארבה, בצורה שאינה ניתנת לתיאור, וכאשר נכנס שם במסלולו השבועי הקבוע, החגבים עטפו את מכוניתו.
רבי יצחק צעד איתי בחוצות המושב, והראה לי כיצד במקומות מסוימים הגבולות אינן ישרים, פעמים שהגבול מתעגל כלפי פנים ופעמים כלפי חוץ. הוא החווה לי באצבעו: “אתה רואה, עד כאן הארבה הגיע, וממש כאן בסיבוב הגבול הוא נעצר. זה היה נדמה לרואים כאילו יש כאן חומה שקופה המונעת מהארבה להיכנס לתוך יישובנו… ראינו זאת בעיננו והשתוממנו!”