1. בית
  2. /
  3. הלכות שמיטה
  4. /
  5. הלכות זריעה
הלכות זריעה

הלכות זריעה

הלכות זריעה – איסור זריעה בשמיטה

א. איסור זריעה

זריעה (=הטמנת זרעים באדמה למטרת צמיחה) היא מלאכה האסורה בשמיטה מן התורה (=מדאורייתא),

בין אם זרע בידו ובין אם הוא זורע במכונת זריעה, בין אם הוא זורע זרעים המצמיחים צמחי מאכל,

ובין אם הוא זורע צמחי סרק, נוי וכדומה.

ומי שעבר וזרע בשמיטה, בין אם היה זה בשוגג, ובין אם עשה זאת במזיד, עליו לעקר את מה שזרע

(רמב”ם פ”א הי”ב. ספר השמיטה פ”ג. חזון איש כה, לח).

ב. זריעה בעציץ

שונה הדין בין עציץ נקוב, לבין עציץ שאינו נקוב. זריעה בעציץ נקוב כמוה כזריעה בקרקע, ואסורה היא מן התורה.

אולם הזריעה בעציץ שאינו נקוב אינה אסורה אלא מדרבנן.

עציץ נקוב הוא באחד מהתנאים הבאים:

עציץ הנקוב בתחתיתו – בנקב שקטרו לפחות 1 ס”מ (לחמרא), אפלו אינו מנח ישירות על הקרקע אלא תלוי באויר הקרקע.

עץ או שיח בעל גבעול נקשה הגדל בעציץ חרס או ‘פלסטיק רך’ וכדומה, אפלו שאינם נקובים כלל בתחתיתם, ואפלו תלויים באויר הקרקע.

כל עציץ שאינו נקוב שנוף הגדולים נוטה על גבי קרקע גלויה.

 

עציץ שאינו נקוב הוא באחד מהתנאים הבאים:

כל הגדל בעציץ זכוכית, מתכת או פלסטיק קשה, שאין בו נקב בתחתיתו ואין נוף גדוליו רואים את פני הקרקע.

ירק או שיח קל, הגדל בעציץ פלסטיק רך או חרס (אבל לא הגדל בשקית נילון וכדו’), ואין נופו רואה את פני הקרקע.

 

ג. זריעה ועשית מלאכה בעציץ נקוב ושאינו נקוב בתוך בית

עציץ נקוב הנמצא על קרקע גלויה בתוך בית, יש המתירים לזרע ולעשות בו מלאכות בשביעית.

ויש המתירים זאת רק בעציץ שאינו נקוב

(ספק הוא בתלמוד ירושלמי (ערלה פ”א סוף הל’ ב) האם דיני שביעית נוהגים בבית. והכרעת הרב פאת השלחן סימן כ ובבית ישראל ס”ק נב, להקל בשביעית בזמן הזה. וכ”כ מרן זצ”ל בשו”ת יבי”א ח”ט יו”ד סי’ לא. מאידך בפני משה על הירושלמי שם כתב להחמיר, וכ”כ החזון איש (כב,א. כ,ה) להחמיר אלא בצירוף של עציץ שאיננו נקוב].  עציץ הנמצא על קרקע מרצפת בתוך בית – גם אם הוא נקוב – אין נוהג בו דיני שביעית כלל. [ויש מי שכתב להחמיר בקומת קרקע לחצוץ בין העציץ הנקוב למרצפות של הבית, כ”כ בשו”ת מנחת שלמה סי’ מא אות ב. והעיקר להלכה להקל בזה בפרט במרצפות של ימינו).

 

ד. שנוי מקום עציצים בשמיטה

מתר להעביר עציץ מן החצר אל תוך הבית בשמיטה, או להעביר עציץ בתוך הבית ממקום למקום,

אבל אסור להוציא עציץ מן הבית אל החצר, מכיון שהדבר נחשב כזריעה.

כן אסור להעביר עציץ מן הבית אל המרפסת הפתוחה, מכיון שהדבר מועיל לעציץ ומגדלו.

מכל מקום מתר לפתח חלון לשם אורור החדר וכדומה, למרות שקרני השמש מועילות לעציץ

(ע”פ דברי החזו”א כב, א. אור לציון פ”א ה”ה).

 

ה. הסרת תקרה מעל צמחים ובנית סכה על דשא

אסור להסיר תקרה (גג) מעל צמחים הגדלים בתוך מבנה, כיון שמעשהו נחשב לתולדת זורע

(שהרי האויר החפשי גורם לשפור הצמיחה).

וכל זה כאשר כונתו לתועלת הצמח, אולם כאשר כונתו לתועלת הגג, כגון לתקון וכיוצא בזה – מתר.

כמו כן מתר להקים סכה בשנת השמטה על דשא ולפרקה לאחר החג, ואין לאסר משום החשש שבהסרת גג הסכה יעבר על תולדת זורע,

ובמיוחד כשברור שבפרוק הסכה אינו מתכון לגרם לתוספת יניקה לדשא

(חזון איש כב,א. הר צבי זרעים ח”ב סימן לד. ספר השמיטה פ”ג ה”ח. אור לציון פ”א ש”ז).

 

ו. מתר לעבר תחת עציצים בשנת השמטה

מתר לעבר בשנת השמטה תחת מרפסת שיש בה עציצים נקובים, ואין לחשש שכשהוא עומד תחת העציצים תפסק יניקתם,

וכשהוא יזוז משם תחזר יניקתם, והרי הוא לכאורה עושה פעלת זריעה. והטעם להתר:

מעשהו – היותו עובר מתחת לעציצים – מוכיח שאין לו כל כונה בהליכתו להועיל או להשפיע על צמיחת הצמחים, ועל כן אין לאסרה.

(טעם נוסף להקל מבסס על סברת הריטב”א: עציץ הגבוה מעשרה טפחים (אפשר ו) אינו יונק מן הקרקע, והרי הוא כתלוש, ואין ההליכה מתחתיו משפיעה עליו כלל) (אור לציון פ”א ש”ו).

ז. זריעה בחממות

נחלקו הפוסקים אם מתר לזרע (והוא הדין לנטע ולשתל) בשמטה בחממות גדול אטומות בנילון או בזכוכית.

יש הסוברים שחממה כמוה כבית, והיותה מקרה מפקיע ממנה דין שדה, ועל כן מתר כיום – ששביעית מדרבנן – לזרע בה

(כן היא הכרעת מרן רבינו הראש”ל בספרו יבי”א ח”ט יו”ד סי’ לא, וכדעת הרב פאת השולחן ועוד פוסקים).

ויש הסוברים שהיות ומבנה החממה הוא עראי – ביחס לבית – אינו מפקיעה ממנה דין שדה, והזורע בה כזורע בשדה פתוח,

ובמיוחד כאשר מבנה החממה נבנה במיוחד לשם גדול צמחים (ולא לשם בית מגורים).

אולם, אם זורעים בחממה בעציץ שאינו נקוב, ומתחתיו פורסים יריעת נילון עבה על כל החממה המשמשת למחצה

(ואז אין יניקה לא לשרש ולא לענפי הגדול) – ועל היריעה מניחים עציצים, מתר לזרע בעציץ, ואין בגדל שם קדשת שביעית

(כך כתב לענין החממות בשו”ת מנחת שלמה ח”ג סי’ קנח).

ויש שהוסיפו שיש למכר את העציצים לגוי ואת כל המלאכות האסורות מן התורה (כגון זריעה) יבצע נכרי

(הוראת הגרי”ש אלישיב זצ”ל, תנו”ש גליון מס’ 78).

 

ח. זריעה במים

מבחינה בוטנית נתן לגדל צמחים במים ללא אדמה (הידרופוניקס), על גדול באפן זה בשנת השמטה נחלקו הפוסקים.

רבים הפוסקים שהורו להתיר בכל אפן, ויש שהורו לאסר.

אולם אם מבני המים והמיכלים נמצאים תחת קורת גג, תהיה מתרת הזריעה והגדול בהם בשמטה

(ראה בשו”ת נחפה בכסף יו”ד סי’ ה. שו”ת שדה הארץ (מיוחס) – יו”ד סי’ כח. ספר השמיטה ח”א פ”ג ס”ד. ח”ב פ”ח אות ב. כרם ציון השלם סי’ כח. שו”ת אז נדברו ח”ד סי’ נא. וכן הכריע להתיר כדעת כל הפוסקים הנז’ בשו”ת יחוה  דעת ח”ו סי’ יב. ומאידך ראה בשו”ת הר צבי זרעים ח”ב סי’ לא. ובשו”ת מהרי”ל  דיסקין סי’ כ”ז, שכתבו לאסור. וראה עוד בחזו”א כב, א. ובשו”ת מנחת שלמה ח”ג סי’ קנח אות ח. ובספר אור לציון פ”א מ”ב. אולם תחת גג מצטרף היתר נוסף של בית כמבואר לעיל).

 

ט. זריעה לשם בדיקת הזרעים והדגמה

אסור לזרע זרעים בעפר גם אם המטרה היא כדי לבדק את איכותם וטיבם.

אולם בדיקתם בחמר שאינו אדמה, וכגון בזבל ובגללים – מתרת, כיון שאין דרך לזרע בהם.

ועל כן מתר בשמטה להדגים זריעה בכלי שבו צמר גפן ומים.

כמו כן, מתר להניח בשמטה גרעין אבוקדו בצנצנת ובה מים, אף על פי שיצמח גבעול

(רמב”ם פ”א ה”ו. חזון איש כ,ה. אור לציון פ”א ש”ג).

 

י. פרחים באגרטל

מותר בשנת השמטה להניח פרחים בתוך אגרטל ובו מים, גם אם הפרחים עדין סגורים ויפתחו עם נתינתם במים.

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.