אופן השימוש בפירות שמיטה

א. יבולי שביעית ניתנו לאכילה, לשתייה, ולשאר שימושים לתועלת בני האדם, כסיכה, הדלקת הנר וצביעת הגוף, השיער, או הבגדים. בתנאי, שזו הדרך הרגילה להשתמש בפירות בכל השנים. בסעיפים הבאים נרכז את פרטי ואופני השימוש הרגילים.

 

ב. איסור הפסד הפירות:

1. כל היבולים הקדושים בקדושת שביעית, אסור לקלקלם ולהפסידם שנאמר: “והייתה שבת הארץ לכם לאכלה” – ולא להפסד. ולכן. אסור; לאבד את הפירות בידיים, להשליכם למקום מאוס (כגון לפח האשפה), למרר את טעמם (כגון לערב משקה של שביעית עם משקה מר), לאכול את הפירות אכילה גסה. להוריד מחשיבות שימוש ‏ הנהוג בפרי (כגון מאכל. אדם לתנו לבהמה, או לרפואה).
2. הפסד הבא בדרך עקיפה, כתוצאה משימוש רגיל מותר. לכן;

מותר לאכול פרי ולהשאיר חלק ממנו, הגם שחלק זה לא יאכל וסופו להפסד.

כמו כן מותר ליתן לפני התינוקות אוכל, הגם שהם מפוררים וגורמים לחלקים מהאוכל להפסד.

מותר ליטול אתרוג של שביעית, אע”ג שע”י משמוש היד, גורם לו הפסד.

אבל אסור להניח פירות שביעית במקום שיש דריסת רגל לאנשים, או ליד מקור חום שיקלקל את הפירות.

 

ג. בישול, אפיה ועיבוד מזון:

1. יבולים שדרכם להאכל חי – אסור לבשלם. כגון: מילון, אבטיח, מלפפון וכדומה.

2 יבולים שדרכם להאכל מבושל – אסור לאכלם חי. כגון: תפוח אדמה, סלק וכדומה.

3. יבולים שדרכם להאכל בין חי ובין מבושל, יאכלם כרצונו, כגון העגבניות, פלפל, בצל וכיו”ב.
4. יבולים שיש נוהגים לאוכלם חי ויש נוהגים לאוכלם מבושל, (כגון חבוש, נענע וכדומה), נוהגים בהם כדרכם בשאור השנים.
5. דבר שדרך אכילתו. נהוג ‏ רק בחוג מצומצם (כגון הצמחוניים), אין זה נחשב דרך אכילתו, ואסור בשביעית.
6. דבר שדרכו בכבישה (כגון מלפפון וזית), מותר לכובשו אבל לא לבשלו. לכן אין לבשל מלפפון אף שמותר לכובשו, אבל זית מותר לבשלו או לכבשו. ומכל מקום לא יכבוש הרבה יחד, מפני שנראה ככובש לסחורה.
7. מותר לטגן בשמן של שביעית. ומותר למרוח שמן על מחבת או תבנית קודם הטיגון או האפייה אם מטרת המשיחה אינה רק שלא ידבק אלא גם כדי שייתן טעם, ובפרט שאין השמן הולך לאיבוד אלא נספג במאכל, אך אם אינו נותן טעם במאכל, וכל מטרת נתינת השמן אינה אלא כדי שלא ידבק המאכל, אסור, מפני שמפסיד את השמן.
8. מותר להכין מיני מרקחת (ריבות וכדומה) מדברים שדרכם בכך, כגון תפוזים, תות שדה, משמש וכדומה. ומותר להכין מיני מתיקה מקליפות הפירות. אבל אין לעשות ‘סידור פירות’ וכדומה מפירות שביעית כשחלקם ילכו לאיבוד.
9. מותר לעשות פירות מיובשים ממינים שדרכם בכך, כגון: ענבים לצימוקים, תאנים, תמרים, משמש, וכדומה – בין ביבוש טבעי ובין בתנור.

10. מותר לבשל מיני קומפוט מדברים שדרכם בכך, וכגון: תפוחים, אננס, אפרסק וכדומה.

11. יין של שביעית – אסור לבשלו, ומותר לפסטרו במכלים סגורים. מותר להוסיף יין לתבשיל או למאפה, היכן שדרכו בכך.
12. מותר לכבוש שימורים בחומץ של שביעית, אך אסור לנקות ירקות עלים בחומץ.
13. יבולי שביעית הראויים לאכילת אדם, אין לעבדם לתרופות, משחות, ויטמינים וכדומה.

אבל מיבולי שביעית העומדים למאכל בהמה מותר לעשות תרופות לאדם.

צמחים שאינם עומדים למאכל אלא לתעשיית התרופות, אינם קדושים בקדושת שביעית, ומותר לכתחילה לעשות בהם תרופות.

עבר והכין תרופות באיסור ממאכל אדם, מותר להשתמש בתרופות ואין בהם קדושת שביעית אם אינם ראויים לאכילה,

אולם יש לקנסו שיאכל כנגדן מפירות חולין בקדושת שביעית.

 

ד. ריסוק וסחיטת פירות:

1. מותר לסחוט ענבים לעשותם יין או מיץ ענבים.
2. מותר לכתוש זיתים. לעשותם שמן.
3. סחיטת ‏ פירות מותרת. מפרי שדרך העולם לסחטו כגון: לימון, תפוז, אשכוליות ותפוח, מיץ גזר, מיץ רימון, וכדומה.

4. ריסוק ומיעוך פירות, כל שדרך העולם לרסק, למעך, לטחון לגרד במגרדת – מותר.
5. ריסוק ומיעוך לתינוקות מותר כפי ההרגל (כגון בננות). אך אין לעשות כן לצורך גדולים שאין דרך בכך

(ואם אינו ממעך אלא מעט לרככו יש להקל אף לגדולים).

 

ה. קליפות ושיירי מזון:

1. מותר לקלף פירות וירקות כדרך שמקלף בשאר שנים, ואין צריך להקפיד באופן מיוחד שלא לקלוף גם מעט מהפרי.
2. מותר להפריד חלקים מהפרי או הירק שאינם יפים וראויים. ובמידה ועודם ראויים לאכילת אדם או בהמה, יש להכניסם ל”פח שמיטה”.
3. פת שהתעפשה או יין שנפסד – אין צורך לאוכלם, ואין צורך להכניסם לפח שמיטה.

 

ו. מה נכנס ל”פח שמיטה”:

1. קליפות ‏ ושיירי מאכל של פירות שביעית אין לזרקם דרך בזיון — לאשפה – עם יתר הפסולת.

לכן, יש לייחד מקום מיוחד ‏ שבו יונחו כל שאריות המזון הקדושים בקדושת שביעית

עד שיתחילו להתקלקל ולא יהיו ראויים למאכל, ואז אפשר להשליכם לאשפה.

למקום מיוחד זה רגילים לקרוא “פח שמיטה”!

ולכן אין להניח שיירי אוכל בשקית ולהשליכה לאשפה, משום בזיון פירות שביעית.

2. אין להניח בפח שמיטה שיירי מאכל טריים כאשר יש בפח שיירים שהחלו להתקלקל.
3. שיירי מאכל שנותרו בסיר ובקערה, אם אין דרך האדם לשומרם בשאר השנים,

מותר לנהוג כך אף בשנת השמיטה, אבל יש להכניסם לפח שמיטה.

 

ה. נתינת פירות שביעית לגוי:

1. אין מוכרים ואין נותנים במתנה יבולי שביעית לגוי. אבל גוי שמתארח אצל ישראל, מותר להגיש לפניו מפירות שביעית.
2. אם נתחייב המעסיק לספק את מזונו של הפועל, מותר להאכילו מפירות שביעית.

וכן הדין בפועל גוי השכור לו למשך שבוע שהוא כאנשי ביתו, אולם פועל העובד פחות מכך, אסור להאכילו.

 

ז. שימושים שונים ביבולי שביעית – אופן השימוש:

1. שימוש לתבלין:

יבולים המיועדים לתבלין, מותר להשתמש בהם כדרכם, אם לאחר השימוש בטל טעמם מותר לזורקם

(אף אם הם ראויים למאכל בהמה).

יבולים שנאכלים חיים והדרך גם לתבל בהם, כגון:

עגבניות, צימוקים, לימון וכדומה, מותר ליתנם כתבלין. ואם ראויים עדיין למאכל, יש לאוכלם בקדושתם ואסור להפסידם.

2. יין של שביעית מותר להשתמש בו; לקידוש, הבדלה, ארבע כוסות בפסח. אבל אין לכבות נר הבדלה ביין של שביעית, ואין לשפכו בליל הסדר בעת אמירת המכות.
3. מותר להשתמש בשמן שביעית; למאור, להדלקת נר שבת ויו”ט, נר נשמה או נר בית הכנסת.
4. מותר להשתמש בשמן שביעית להדלקת נר חנוכה. ואם נותר מן השמן, ידליק בו נר של בית הכנסת,

אך לא יעשה מדורה לשורפו, שאסור להפסיד פירות שביעית. ויש האוסרים להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית.

5 מותר להקפיא דבר מאכל, בתנאי שמדובר בסוג מאכל שההקפאה אינה מפיגה את טעמו.

6. אסור לקטוף פירות שביעית מן העץ כשעדיין אינם ראויים לאכילה.
7. אסור להאכיל לבהמה, חיה ועוף מאכלי אדם מפירות שביעית. אלא אם כן ‏ אין המאכל ראוי לאדם. ואסור לבשל מאכל בהמה, אלא אם כן הדרך לבשלם בשאר שנים. הלכה הבהמה מאליה ואכלה מן הפירות הראויים לאדם, אין צריך למנעה.
8. אין להשתמש ביבולי שביעית לרפואה ולקוסמטיקה. לכן; אין לגרגר שמן ולפלוט, לשכך כאב, לסוך שמן על המכה – כשניכר שעושה לרפואה. (ואין להשתמש באבוקדו לקוסמטיקה וכדו’) אבל מותר להשתמש כדרכו גם כשמכווין לרפואה ולשכך כאבים.
9. מותר לסוך את הגוף בשמן שביעית, אבל אין לעשות כן בבית המרחץ (משום בזיון). אבל אין לסוך את הגוף ביין או בשאר משקים.
10. מותר לתלות פירות שביעית לנוי אם אינם מתקלקלים וכָּלִים (כגון רימונים או תמרים בסוכה וכדומה, במקום שאין סבירות שיתקלקלו מהחום וכדו’).

11. אין להוציא יבולי שביעית לחוץ לארץ.

‏ יש שחילקו בין דבר מועט ‏ למרובה, ובין מוציא לסחורה או לאכילה,

אך הרמב”ם לא חילק, ולכן אסור להוציא לחו”ל פירות שביעית כלל. ויש להקל להוציא לאזור אילת וסביבתה.

עבר והוציא לחו”ל, אין צריך להחזירם לארץ אלא יבערם במקומם בזמן הביעור (לפי זמן הביעור של ארץ ישראל).

 

ח. יבולי שביעית ויבולי שאר שנים שנתערבו זה בזה:

1. מותר לערב פירות שביעית במים או בפירות חולין, בתנאי שינהג בכל התערובת בקדושת שביעית.
2. מרק שנתבשלו בו ירקות שביעית ונתנו בו טעם, או מי קומפוט שקיבלו טעם מן הפירות, אסור לזרקם כל עוד ראויים הם למאכל. אבל מי כבישת פירות או מי בישול שאין דרך להשתמש בהם (כגון מי תפו”א, גזר וכדו’), מותר להשליכם.
3. אם עבר או טעה והשתמש ביבולי שביעית בשימוש אסור הנזכר בפרק זה,

לא נאסר התבשיל באכילה, ויש לשומרו ולאוכלו בקדושת שביעית.