מלאכות האסורות בשמיטה

מלאכות האסורות בשמיטה

המלאכות האסורות בשמיטה

מבוא:

יש מלאכות שאסור לעשות במטע, שדה וכרם, בשנת השמיטה, מן התורה, ויש שאסורים מדברי סופרים.

יש מלאכות שבתנאים מסוימים מותר לעשותם בשמיטה, ויש שבכל מצב אסור לעשותם.

ומכל מקום גם מלאכות שהותרה עשייתן בשמיטה, במידת האפשר, חובה להקדימם לשנה השישית, על מנת למעט במלאכות בשמיטה. ולכן על בעל השדה, המטע והגינה, להקדים לגזום, לדשן, לטפל בעשביה וכדו', קודם השמיטה – כמה שיותר.

המלאכות האסורות מן התורה:

א. מן התורה נאסרו המלאכות הבאות; 'זריעה' שהיא אב מלאכה, ו'זמירה' שהיא תולדה שלה.

'קצירה' שהיא אב מלאכה, ו'בצירה' שהיא תולדה שלה.

ב. מלאכת 'חרישה' דנו הפוסקים אם ומתי אסורה מן התורה או מדברי חכמים.

הסכימו הפוסקים, שחדירה לקרקע והפיכתה ופירור רגביה – שנעשית להטיב עם הקרקע – הרי זו חרישה גמורה,

ומאידך גירוד קל מאד בקרקע שמטרתו לכלות את העשבים והקוצים אינו חריש גמור, ואינו אסור אלא מדרבנן.

כמו כן מלאכת 'עידור' אינה אסורה אלא מדרבנן. החורש כדי לחפות את הזרעים, חייב משום זורע.

חרישה אסורה בכל סוגי המחרשות המודרניות הקיימות.

ג. 'נטיעה' אסורה בשמיטה (ונחלקו הפוסקים אם מלאכה זו אסורה מן התורה או מדרבנן).

בכלל האיסור; נטיעת עצי סרק, זריעת גרעיני אילן, שתילת ירקות, פרחים, ושאר שתילים.

ד. 'זמירה' בכרם, לכל הדעות אסורה מן התורה.

ובשאר אילנות, נחלקו הפוסקים, יש אומרים שאסורה מן התורה, ויש אומרים שלא נאסרה אלא מדברי חכמים.

ה. בהגדרת מלאכת זמירה נאמרו דעות שונות, וברור שהזומר במקום מיוחד וידוע שמשביח את הצמיחה,

הרי זו מלאכת שאסורה מן התורה. ומאידך ה'מפסל' – הקוצץ ענפים יבשים ומקולקלים, אינו אסור אלא מדברי חכמים.

ו. מותר לקצוץ עצים לצורך הסקה או לסכך. וכן לגזום ענפי אילן שמפריעים לעוברים ושבים, משום שאינו מתכוון לתועלת האילן.

ז. שאר גיזומים, כגון גיזום ענף עד לבסיס, וכן גיזום "סורים" העולים מן השורשים, אסור לעשותם בשמיטה מדברי חכמים,

(אלא אם כן יש לבצע מלאכות אלו להציל מנזק, כמו שיתבאר לקמן בפרקים ד-ה).

ח. זמירת עצי סרק אסורה מדברי חכמים, וכן גיזום ירקות אסור מדברי חכמים.

ט. מיני 'ירקות עלים' (צמחים שהשימוש בהם הוא בעלים), שדרך גיזומם בשאר השנים הוא גיזום הענף עם העלים

(כגון עלי 'קאת' וענפי בשמים), גם אם הקטיף מעודד את הצמח להתחדש – מותר לקטוף מהם בשמיטה כדרכו.

ולכתחילה ראוי לשנות מדרך הקטיף הרגילה. אולם אסור לקטוף ענפים לצורך חיזוק העץ וצימחו מחדש.

י. מלאכת קצירה ובצירה

שכאמור אסורים הם מן התורה – האיסור הוא על עשיית מלאכות אלו כדרך הקוצרים והבוצרים בשאר השנים.

טעם האיסור הוא כדי שלא ינהג "מנהג בעלות" ביבול שהוא הפקר שהרי הוא קדוש בקדושת שביעית.

אמנם קצירה ובצירה בכמות מועטת, שלא כדרך בעלות, אלא לצורך אכילת הפירות מותרת בשנת השמיטה.

 

המלאכות האסורות מדברי חכמים:

יא. מלבד המלאכות האסורות מן התורה, אסרו חכמים עבודות נוספות שהם תולדה של מלאכות אלו, וכגון:

פירור גושי אדמה. מילוי או פיזור עפר. יישור אדמה. סיקול אבנים. ניקוי קוצים. זיבול השדה.

קשירת האילן או ענפיו שלא יישברו.  כיסוי הצמחים להגנה מפני הגשמים וכדומה.

עישון – ריסוס – נגד מזיקים. זיהום – סיכה בשמן שריחו רע – נגד מזיקים. השקיה (וכן דישון דרך צינורות השקיה).

מכל מקום כל המלאכות הללו מותר לעשותם בשמיטה כאשר המטרה היא להציל את האילן מנזק ולקיימו,

וכן כדי למנוע הפסד לפירות. וכפי שיתבאר בפירוט לקמן בפרקים ד-ה.

יב. מלאכות האסורות בשמיטה, אין לבצעם אף ע"י גוי, ולא ב"גרמא" או ב"שינוי".

אולם באופנים מסוימים, מותר לבצע המלאכות בדרכים הנ"ל, ויתבאר לקמן פרק ד-ה.

 

מלאכות האסורות בשמיטה

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.