מלאכות קרקע שאינן חקלאיות

מלאכות קרקע שאינן חקלאיות

מלאכות קרקע שאינן חקלאיות

סיקול אבנים מן השדה בשמיטה:

אסור לסקל אבנים משדהו בשביעית, ומלאכה זו היא תולדה של חורש.

וכל שמתכוון לתקן את השדה לזריעה אסור, לסקל אבנים גדולות או קטנות, או ליטול את הגדולות ולהשאיר את הקטנות.

ואמנם אם אין כוונתו לתקן את שדהו, אלא שהוא צריך לאבנים לבניית גדר או עשיית שביל וכיו"ב,

מותר לו ליטול את האבנים העליונות ולהניח את הנוגעות בארץ, ובכך מראה שאין כוונתו לתקן.

ואם היו בין האבנים שתי אבנים גדולות שכל אחת היא משאוי לשני בני אדם,

מותר ליטול אגב אבנים אלו את כל האבנים, שבכך ניכר שהוא נוטלם לבניין.

מותר לסקל אבנים קטנות ממקומות שאינם עומדים לזריעה, כגון גן משחקים, שביל וכדומה.

 

בנית גדר גינה ובשדה בשמיטה:

  1. גדר אבנים שגובהו מעל עשרה טפחים, ויש בו יותר מעשר אבנים שכל אחת מהן משאוי של שני בני אדם, מותר ליטול את האבנים כולם, שהרואה אומר שלצורך האבנים הוא נוטל, וכל זה אף אם כוונתו לזרוע שם לאחר שמיטה ונוח לו ניקוי המקום. אבל גדר שהיא נמוכה מי' טפחים או אבנים קטנות יותר מהשיעור האמור, נוטל את האבנים עד גובה טפח מהקרקע. אך אם לא נוח לו כלל בניקוי המקום ואינו צריך לזרוע באותו מקום ואינו נוטל את האבנים אלא לצורך האבנים, נוטל את כל האבנים ואף בגדר נמוך מי' טפחים, ואבנים קטנות.
  2. שטחי בר שצומחים בהם עשבים בסביבת חצרות הבתים, שהדרך לנכשם מחשש לנחשים, שריפות וכדומה, מותר לנכשם בשמיטה. את הניכוש יש לבצע במכסחת או חרמש מכני מעל פני האדמה. מותר גם לרסס ב'מונעי הצצה' כדי למנוע צמיחת עשביה, או לרסס ב'חומר צורבני' להמתת העשבייה לאחר הנביטה.
  3. מותר לבנות גדר בשביעית בין שדהו לרשות הרבים, או בין שדהו לשדה הגוי, או בין חצרו או ביתו לבין חצירו או ביתו של חברו, ואפילו שלצורך הבניה חופר ומעמיק בקרקע. אבל אסור לבנות גדר בין שדהו לשדה חברו, שחששו חז"ל שמא ימלך מלעשות גדר באותו מקום ויבוא לזרוע שם, ונמצא מתקן שדהו לזריעה.
  4. אסור לבנות טראסות ולמלאותן בעפר, אף שאינו מתכון לזרוע בשמיטה. אמנם מותר לבנות גדר אבנים סביב המדרגות, על מנת שלא ייפול העפר
  5. שטח המסומן כ'אתר בניה' מותר לעשות בו עבודות עפר הנדרשות, וכן מותר לחפור ברשות הרבים כדי להניח צינורות חשמל, מים, ביוב וכדומה.
  6. פסולת שנערמה סביב בנין שהסתיימה בנייתו בשמיטה, מותר לפנותה אם מטרתו לפנות מפגעים, ואין כוונתו להכשיר את המקום לגינה, ולכן לאחר שסיים את הרחקת הפסולת לא ימשיך ליישר את הקרקע ולא יסלק מתוכה מאבנים קטנות וכיו"ב. ואמנם אם מכשיר שביל להליכה, מותר לסקל את כל הפסולת כפי הנצרך.
  7. קבלן שחופר באדמה לשם בניה ומעונין בערמת החול כדי לפזרה בגינה במוצאי שמיטה

עליו לערֵום את הערימות בגודל של לפחות 150 סאה לכל ערימה

(סאה = 7.2 ליטר. ולדעת החזו"א 14.4 ליטר), וכמות זו נקראת 'אשפה'.

ויכול להעמיד עד שלש אשפתות בתוך שטח של בית סאה (= 521.6 מ"ר. ולהחזו"א 830 מ"ר), ולא יותר מכך.

והעמדת ערימות החול מותרת אף מתחילת השמיטה.

(אבל המוציא זבלים לתוך שדהו, מותר להוציא בכמות ובשיעורים הנז', אך אין להוציא אלא עד לאחר שיעבור הזמן שנוהגים לזבל את השדות בשאר השנים). ואם צריך לכמות פחותה של אדמה מהכמות הנז', יניח את האדמה על אבנים או על שאר דברים או במקום שאין ראוי לזריעה.

 

חפירת תעלות בשדה

  1. מותר לחפור תעלת ניקוז או תעלת השקיה בתוך שדהו, וכן מותר לחפור בורות שיחין ומערות, ואת החול שמוציא נותנו לתוך שדהו בכמות ובשיעורים הנז' בסעיף דלעיל. ומותר לעשות תעלה אף אם נותן את העפר סמוך לאגפיה, כיון שאינו מתכוין לזריעה, וכמו כן עושה בשינוי שלא כדרך חרישה, אלא על ידי חפירה. ואם אין לו אדמה בשיעור הנ"ל, מותר לו להוציא העפר, ולצוברו על שפת הבור.
  2. מותר לסתום בור פתוח בשמיטה, ולא יכין ויֵיַפה את השטח העליון לזריעה.

סתימת בורות בקרקע בשמיטה:

בור מגולה שנמצא בגינה, מותר וצריך לסתמם אותו בשמיטה כדי למנוע נזק,

אולם יש לסתמו באופן שניכר שאינו מכווין להכשרת הקרקע.

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.