שנת שמיטה בגינה פרטית – הלכות שמיטה בגינה

הנחיות הלכתיות והמלצות מקצועיות לשמיטה בגינה פרטית

עקרונות ותנאי היתר עבודות הקרקע בשמיטה:

עיקרון מצוות השמיטה כאמור השבתת הקרקע ממלאכה, אולם אין פירוש הדבר המתת העצים והצמחים, ופגיעה בגינה הפרטית שנועדה לנוי,

לכן הותרו מקצת מלאכות, מן הכרחיות ביותר לקיום ולשימור הצומח.

התנאים הכלליים בקצרה הם:

1. יש להקדים ולעשות לפני שמיטה, או לאחר ולעשות לאחר שמיטה – כל מלאכה שאינה מוכרחת בשמיטה – גם כשמדובר בעבודות המותרות. אם דחיית או הקדמת המלאכה תגרום להוצאה כספית מרובה, או תדרוש טיפול רב וממושך לאחר השמיטה, יש להיוועץ עם מורה הוראה.
2. מלאכות האסורות מן התורה (כדלעיל ריש פרק ב) – אם יש צורך גדול לעשותם כדי למנוע מיתת הצמח, יש לבצעם על ידי גוי, ולעיתים אף בשינוי מהותי מהרגיל, לאחר התייעצות עם מורה הוראה.
3. המלאכות האסורות מדרבנן (כדלעיל פרק ב סעיף י) מותרות – כדי לשמור את הצמח שלא יתייבש וימות.
4. מלאכות האסורות מדרבנן מותרות – כדי למנוע מיתה והתייבשות של חלקים ניכרים בצמח, או כדי למנוע נזק משמעותי באיכות הצמח.
5. המלאכות האסורות מדרבנן מותרות – לשמירה בסיסית על יופיים של צמחי הנוי. ונכון לעשות מלאכות אלו על ידי גוי.
6. מלאכות האסורות מדרבנן מותרות – גם כשיש הערכה של מומחה נאמן שעלול להיגרם נזק משמעותי לצמח.
7. כל מלאכות אלו כשהותרו לשימור הצמח, יש לעשותם בצמצום כפי הצורך בלבד

אם אינו מצריך הערכות והוצאה מרובה.

וכשעושה כן הדבר מותר גם אם כתוצאה ממלאכת השימור המינימלית יושבח העץ.

השקית הגינה הפרטית בשמיטה:

מותר להשקות בשמיטה לצורך קיום הצמחים שבגינה הפרטית .

במרבית המינים ניתן להפחית את כמות ההשקיה ולרווח את זמני ההשקיה.

(ואמנם ראוי להתייעץ עם מומחה נאמן,

שכן פעמים מניעת השקיה בזמנה יכולה לגרום נזק בלתי הפיך ובפרט בקרקעות חוליות ובזנים רגישים).

המלצות מקצועיות:

1. מועדי ההשקיה בשנים רגילות בכל הצמחים מונחית על ידי משרד החקלאות (ראה טבלה בנספח לחוברת זו). ובשמיטה יש להשתדל יותר, שלא להשקות יתר על המידה.
2. עצי נוי נשקה כדי לשמור על העץ, עדיף במחשב השקיה. התוכנית במחשב תהיה בהתאם להנחיות, ולא מעבר לכך.
3. השקיה נכונה ללא טפטוף, יש להכין מערב שמיטה גומות סביב הנטיעות. גודל הגומה כגודל הנוף (נוריד אנך מקצה הנוף). עומק הגומה 10-20 ס”מ. ההשקיה תבוצע על ידי מילוי הגומה פעמיים או שלוש, ואז להמתין להשקיה הבאה.
4. מרווחי ההשקיה יהיו לפי גודל העץ, עונת השנה, סוג הקרקע ותנאי הסביבה המקומית. מומלץ פעם ב- 7-10 ימים – בקיץ.

 

זיבול ודישון הגינה הפרטית בשמיטה

1. יש לדשן ולזבל קודם שנת השמיטה (ראה המלצות לעיל פרק ג אות ג)  ובמרבית המקרים אין צורך בדישון נוסף.
2. ייתכן שלאחר גשמים שוטפים יש צורך בדשן חנקני נוסף (בפרט בקרקע חולית), במקרה כזה לאחר התייעצות עם מומחה ומורה הוראה, עדיף לדשן דרך מערכת ההשקיה.
3. קודם ההחלטה אם לדשן בשמיטה, יש להתייעץ עם מומחה ולערוך בדיקות קרקע,

שסימנים רבים הנראים להדיוט כחוסר בדשן פעמים שאינו אלא חוסר בהשקיה וכן להיפך.

ויש לקבל ממומחה את המינון של הדישון המינימלי הנצרך, ולא להרבות מעבר לזה.

עוד על זיבול ודישון בשמיטה ראה לעיל פרק ד אות ג בהרחבה.

בדרך כלל: עלה בהיר או גמיש מדאי הוא חוסר דשן, עלה מקומט, מדולדל הוא סימן לחוסר מים.

המלצות מקצועיות לדישון בשמיטה לעיל פרק ד אות ג.

 

טיפול בעשביה בגינה בשמיטה:

1. יש לטפל בעשבייה קודם שנת השמיטה, ובפרט במונעי נביטה. ראה המלצות לכך לעיל פרק ג אות ה.
2. עשביה שעלתה בגינה ואינה מפריעה לצמחים אסור לנכשה בשמיטה. ואם יש חשש להשתלטותה על הצמחים, ולגרימת נזק, מותר לרססה בעזרת קוטלי עשבים, או לנכשה בעזרת חרמש מוטורי המכסח מעל פני האדמה. ובשעת הצורך מותר אף לעוקרה ביד או בעידור קל (שלא יעדור גם את האדמה).
3. מותר למנוע את התפשטות הדשא לכיוון צמחי הנוי אם יש חשש לנזק, (ועדיף להניח תוחמי דשא, שלא יצטרך למלאכות אלו).
4. גינת נוי מטופחת שעלולים לעלות בה עשבים שיהרסו את נוי הגינה, מותר לרססה במונעי נביטה.

ואם כבר עלו העשבים אסור לנכשם ולהוציאם, כיון שאינם מזיקים לצמח.

ונראה שמותר לגזמם מעל פני הקרקע בגיזום גבוה מהרגיל, באמצעות חרמש מכני,

ובתנאי שכוונתו לנוי בלבד, אך אם כוונתו גם לתועלת הקרקע והצמחים הדבר אסור, ויש להיזהר בזה,

שהוא מהדברים המסורים ללבו של כל אדם, ועל זה נאמר “הלב יודע אם לעקל או לעקלקלות”.

המלצות מקצועיות:

למניעת נביטה של עשבית חורף חד שנתית ממולץ על פיזור ידני של ‘גול גרגירי’ ו/או ‘רונסטאר גרגירי’ בסתיו.

גיזום צמחי ועצי נוי בשמיטה:

1. במרבית צמחי ועצי הגינה אין צורך בגיזומם בשנת השמיטה, ובפרט אם נעשתה הכנה נכונה בערב השמיטה (ראה המלצות לעיל פרק ג אותיות א-ב). ולכן אסור לגזום בשמיטה כדי לגרום לצמיחה של ענפים חדשים, וכדי למלאות את חלל העץ, או להרבות צימוח והתפשטות.
2. גיזום שמטרתו לשימוש בענפים עצמם (כגון לסכך, להסקה, לבישול, לבניין, וכדומה), או שנועד להסיר ענפים מסוכנים לאדם או לרכוש, או מפריעים לעוברים ושבים – מותר, כל שאינו מתכוון לתועלת האילן או הצמח. גיזומים אלו יש לבצע במקום שאינו אידיאלי לצימוח.
3. גזום שמטרתו לשמור על הנוי, כגון ‘גדר חי’ המעוצב בצורת שער או כדור, והגדר בוגר ומלא, ואין מטרת הגיזום להצמיח, אלא להיפך לדכא את הצימוח שלא יתפשט, ויישאר בצורתו, מותר לעשות כן בשמיטה.
4. גדר חי שאינו בוגר ומלא אין לגזמו בשמיטה. אמנם ענפים הפורצים ומפריעים למעבר וכדומה מותר להסירם, ולא יעשה זאת בגיזום מקצועי.
5. גיזום בעצי פרי, גיזום סורים, ענפים שנשברו, ענפים חולים וזמירה בגפן, ראה לעיל פרק ד אות ז.
6. גזום עשביית בר בסביבות הבתים והחצרות, ראה להלן פרק ז.

המלצות מקצועיות:

עצים שלא נגזמו לפני שמיטה, וההלכה מתירה לגוזמם בצורה לא מקצועית (בתנאים שלפנינו),

יש לתקן את הגיזום בצורה מקצועית לאחר השמיטה, כדי למנוע קלקול העץ.

גיזום וטיפול בדשא בשמיטה

1. בדשא בוגר צפוף ומלא, כאשר מטרת הכיסוח אינו אלא לשמור על הנוי, מותר לכסחו בשמיטה.
2. דשא שאינו מלא ובוגר, ומטרת הכיסוח מלבד נוי – גם כדי שיתפשט ויתמלא, אסור לעשות כן בשמיטה. (על פי דברי מומחה נאמן, אינו בטוח שהכיסוח מסייע לסגירת הדשא).
3. במידה שיש חשש לנזק שלא ניתן לתקנו אחר השמיטה אלא בהוצאה מרובה, וק”ו אם לא יהיה ניתן לתקנו כלל, מותר לכסחו על מנת למנוע את הנזק, אך יש לכסח בשינוי, כגון לבצע כיסוח גבוה יותר מהרגיל.
4. מותר למנוע את התפשטות הדשא לכיוון צמחי הנוי אם יש חשש לנזק,

(ועדיף להניח תוחמי דשא, או לרסס בחומר צורבני, שלא יצטרך למלאכות אלו).

המלצות מקצועיות: המדשאה בשביעית

• השקיה; עדיף להשקות עם מחשב השקיה. ההשקיה תעשה פחות מהשגרה, על מנת לשמור על הקיים.

מרווחי ההשקיה וכמויות המים הניתנות בכל השקיה יקבעו לפי סוגי הקרקע, מיקרו האקלים בסביבה, ובמידת השימוש בדשא.

הבדלים מהותיים בין “אדמה כבדה” (אדמה המחזיקה מים), צבעה בד”כ כהה, נמצאת בהר או בעמק).

לבין “אדמה קלה” חולית (המאבדת את המים מהר מאוד,

בד”כ אדמה בצבע גזר, חמרה חולית, באופן טיבעי נמצאת באזור החוף).

בקיץ; באדמה כבדה – יש להשקות כל 7-10 ימים, ובאדמה קלה – כל 5 ימים.

בסתיו ובאביב; באדמה כבדה – כל 10-14 יום, ובאדמה קלה – כל 6 ימים.

(בחורף אין צורך להשקות כלל, כמובן. אלא במקרה של הפסקת גשמים מעל 3 שבועות).

2. דישון; יעשה בשישית. חוסר דשן של שנה אחת לא יגרום לתמותת הדשא, ואפשר להימנע מדישון בשביעית. בקרקע חולית, במידת הצורך כאשר המדשאה נראית לא טוב ויש חשש לקיומה, נדשן לפי תוצאות של בדיקות קרקע והמלצת מומחה. עודפי מים יחמירו את מצב, ויש להתייעץ עם אגרונום לפני הטיפול.
3. כיסוח – ההנחיה ההלכתית היא ש’דשא בוגר’ מותר לכסחו כרגיל. הכיסוח ההכרחי, למניעת נזק בלתי הפיך. בסתיו; יש לכסח אחת לשבועיים. בחורף (אין, ולא צריך השקיה); יש להסתפק בכיסוח פעם אחת בעונה. באביב המוקדם; כיסוח אחת לשבועיים. באביב המאוחר ובקיץ; כיסוח אחת לעשרה ימים (כל זאת בתנאי שמרוחי ההשקיה הם בהתאם להמלצות כנ”ל בסעיף 1).
4. מומלץ לאסוף את הכסחת ולפזר אותה במקום אחר בגן. (איסוף הכסחת ישמור על דשא יותר בריא, ופיזור הכסחת בגן בא לשמור על לחות הקרקע ומניעת עשביה).
5. לשמירת קצוות הדשא (קנטים) – מומלץ לרסס בראונדאפ או בחומרים מקבילים.

טיפול בוורדים בשמיטה

1. גיזום לעיצוב השיח שיעשה קודם השמיטה ימנע צורך בגיזום בשמיטה, (ראה המלצות מקצועיות לעיל פרק ג אות ב-5).
2. ענפים שנתקפו במחלות ובמזיקים מותר להסירם (סניתציה), בכדי שלא יזיקו לשאר הענפים. אך פרחים שהתייבשו אסור להסירם, כיון שבכך גורם צימוח חדש לפרחים חדשים.
3. קיטוף פרחים לאגרטל, הגם שקיטוף ורדים מעודד צמיחה, מכל מקום הדבר מותר כשנעשה למטרת קטיף שיגרתי,

ולכתחילה רצוי לקטוף בשינוי מהרגיל (גבוה או נמוך מהרגיל), כדי להדגיש שאין כוונתו לעודד צמיחה חדשה.

המלצות מקצועיות:

1. קיטוף פרחים לאגרטל; רצוי לעשותו בשונה מהרגיל – נקטום למעלה או למטה מהשגרה (בשליש עליון או תחתון).
2. השקיה: נקח לתשומת לב שורדים רגישים לחוסר מים, ולכן אסור לתת להם להכנס לעקת מים חזקה.

קטיפת פרחים בשמיטה

1. מותר לקטוף ורדים, פרחים, וענפי בושם, לצורך השימוש בהם, הגם שהקיטוף מעודד צמיחה, אך אסור לקטוף כדי לעודד צימוח מחדש. ולכן רצוי לשנות את הקטיף מכפי הרגיל בכל השנים, ולקטום למעלה או למטה מאמצע הענף.
2. פרחים העומדים לנוי אין בהם קדושת שביעית, ואף אותם שיש בהם ריח (כגון צפורן-אמריקאי),

אבל שיחים שעומדים לריח, כגון מיני בשמים, יש אומרים שיש לנהוג בהם קדושת שביעית, ונוהג בהם הגבלות נוספות.

 

טיפולים שונים בגינה פרטית בשמיטה

1. טיפול בסדקי קרקע ושרשים שנתגלו, ראה לעיל פרק ד אות ד.
2. ריסוס המותר והאסור בשמיטה והמלצות בעצי פרי, ראה לעיל פרק ד אות ו.
3. דילול פירות וטיפולים שונים בעצים, ראה לעיל פרק ד אותיות ח-ט.
4. טיפול בעציצים ואדניות – מחוץ לבית ובתוך הבית, ראה להלן פרק ה.
5. איסוף פסולת מהגינה הפרטית , ענפים שנשרו וכדומה, תלוי בכוונת המלקט; אם כוונתו להכשיר את המקום לזריעה (בשנה השמינית), או לתועלת הצמחים – אין לעשות כן בשמיטה. ואם מטרתו לניקיון – מותר לעשות כן בשמיטה, אך לא יאסוף דברים שאין דרכו לאסוף בשאר שנים.
6. אף בגינה שאינה סמוכה לבית, כל שניכר שאין כוונתו לתיקון השדה, מותר ללקט עצים, (כגון איסוף עצים להסקה, בשטח ליד ‘מתקן צלייה’, שניכר שאוסף עצים להסקה).
7. מותר לשפוך מים דרך מרזב הבית (כששוטף רצפת הבית וכיו”ב), אף שהמים יורדים לגינה. וכן מותר להפעיל מזגן, אף שמים נוטפים לגינה, כיון שאינו מכווין כלל להשקיה ואין זה דרך השקיה, ולפעמים גורם קלקול.
8. טיפולים שונים בחצרות הבתים, גינות ציבוריות, שבילים, אתרי בניה וכדומה, ראה להלן פרק ז.

המלצות מקצועיות:

1. ‘תיחוח’ בגינה הפרטית אינו נחוץ בשנת השמיטה. אי תיחוח לבד לא יגרום לתמותת עצים או שיחים.
2. ריסוס נגד מזיקים, במידה ויש חשש לצמח יש להתייעץ עם אגרונום. מרבית עצי הנוי יעברו את השמיטה ללא ריסוס במידה במידה שהושקו ושטופלו נכון בערב שמיטה.
3. עצים בוגרים בדרך כלל אין צורך לרסס בשמיטה.

אבל בעצים צעירים יש לשים לב, התקפה חזקה של מזיקים יכולה לגרום לתמותת העץ.

גינה משותפת

גינה משותפת לדיירי הבניין, וחלק מן הדיירים אינם שומרים תורה ומצוות,

יש להסביר להם בדרכי נועם, שיש אפשרות להחזיק את גינת הנוי ביופייה ובצורתה אף בשנת השמיטה,

וניתן לשתול פרחים רב שנתיים קודם השמיטה ושאר דברים, המבוארים לעיל פרק ג בהמלצות המקצועיות.

ואם אינם שומעים לו, יאמר להם שהוא אינו משלם כסף עבור הגינון,

אלא משלם את כספו לשאר צרכי הבניין המותרים בשמיטה.

ומכיוון שיש הסוברים שגם כשאדם אחר עובד בשדהו עובר הבעלים על מצות “ושבתה הארץ”

(כדלעיל פרק א אות ג), לכן ראוי שיפקיר את חלקו בגינה בפני שלשה אנשים קודם השמיטה.

ואסור לו להשתתף כחבר ועד הבית באם מתקבלים החלטות לבצע מלאכות האסורות בשמיטה.