תקציר דיני ארבעת המינים לעניין שביעית
תקציר דיני ארבעת המינים לעניין שביעית
אתרוג
- אתרוג שחנט [הגיע לשליש בישולו] בשנה השביעית, ונלקט בשנה השביעית. חלים עליו כל דיני שביעית, והאתרוג קדוש בקדושת שביעית על כל ההגבלות שבזה. ואם התוצרת הופקרה כדין האתרוג פטור מתרומות ומעשרות.
- אתרוג שחנט בשנה השביעית ונלקט בשנה השמינית. כיון שיש הסוברים שלעניין שביעית אנחנו הולכים בתר לקיטה. על כן הנכון הוא לחוש מספק לשני הצדדים [וכדעת מרן בכס”מ – ראה שביתת השדה פ”י סעי’ ח ובהערה שם] כלומר, מחד יש לנהוג קדושת שביעית על כל ההגבלות ההלכתיות. ומאידך יש להפריש תרומות ומעשרות מספק [אא”כ ההפקר הוא בוודאי מצד הבעלים ואף אם אין חלים דיני שמיטה מפקיר הבעלים לחלוטין את המטע, אזי פטור מתרו”מ כדין כל פירות הפקר שפטורים מתרו”מ].
- כאשר מפריש מספק אתרוג שנלקט בשמינית, כיון שההפרשה היא לפני ט”ו בשבט, מעיקר הדין יש להפריש מעשר עני כדין השנה השביעית. אולם כיון שיש האומרים שיפריש מעשר שני כדין השנה הראשונה לאחר השמיטה, על כן יפריש את שניהם ויאמר בלשון תנאי “ומעשר עני בדרומו, ואם צריך מעשר שני יהיה וכו'” [ועי’ בספרי ביכורי שדה פ”ד סעיף ו מה שדנתי אם בכה”ג חובה ליתן לעניים].
- הגם שבזמנינו האתרוגים ניטעים לשם מצווה ולא לשם אכילה מכל מקום נוהג בהם דיני שביעית, ואדרבה אחד התנאים בכשרות האתרוג הוא היתר האכילה שלו.
- אתרוג של שביעית מותר ליטלו לצורך מצווה. ואע”ג שאפשר שעל ידי משמוש היד יבוא האתרוג לידי הפסד. [ובספרי שביתת השדה פי”א סעיף כ ובהערה שם הבאתי שיש האומרים שההפסד הוא רק לקליפה ולא לפרי. וי”א שהיינו הפסד מועט והוא מותר. וי”א שאין זה אלא גרמא. ויש שכתבו שיש היתר מיוחד באתרוג כיון שניטע לשם מצווה ולא לאכילה, ראה שם].
- אתרוג הקדוש בקדושת שביעית, כל ההגבלות של איסור סחורה חלים עליו. ועל כן אסור לקנות אתרוג מבעל פרדס גם אם הוא הקפיד על כל ההגבלות של איסור מלאכות. ולכן יש לקנות אתרוג דרך חלוקה של “אוצר בית דין” שמחשב את העלויות של הגידול, הקטיף, המיון, האריזה וההובלה בלבד. וממילא אין בזה איסור סחורה ואין הדמים נתפסים בקדושת שביעית. והיא הדרך הראויה והנכונה לכתחילה, כיון שתוצרת המחולקת ב”אוצר בית הדין” ודאי שהיה גם פיקוח לעניין מלאכות וביצוע ההפקר כדין. וממילא במצוות נטילת האתרוג יש תוספת גם של מצוות שמירת השביעית כדינה.
- כיון שהתשלום לכלל שלוחי בית הדין החל מהפועלים בשטח ובקטיף ובחלוקת הפירות אינו קשור כלל למסחר או למחיר השוק וכיו”ב. אלא מחיר כללי של ההוצאות. היה מן הראוי לחלק את כל מחיר העלות לפי כלל האתרוגים הכשרים שיש בחלוקה במחיר שווה ובכך לכסות את ההוצאות. אולם כיון שלעיתים הדבר נראה מוזר בעיני הרוכש שדרגה ג ודרגה של מובחר זה אותו מחיר על כן מותר לבית הדין לחלק את המחירים לכל אתרוג לפי ב או ג רמות הידור. ובתנאי שסך כל המחיר שייגבה מן הציבור יגיע לכלל עלות של שכר כלל שליחי בית הדין בלבד ולא יותר. [וכדוגמא אנקוט חשבון משמיטות עברו, שהתברר אז שהעלות של כלל המלאכות המותרות לדונם אתרוגים, כולל כל מלאכת הפועלים לכל עונת הגידול, עלות של עבודת הקטיף, המיון האריזה כולל חומרי האריזה והחלוקה כולל העלות של תחנות החלוקה המרכזיות והאזוריות יגיע לסכום הנע בין 100,000 עד 110,000 ₪ עבור כל דונם אתרוגים והטיפול באתרוגים היוצאים מכל דונם. כלומר באם בדונם ממוצע של אתרוגים יש כ – 2000 אתרוגים כשרים, הרי שהמחיר הממוצע לאתרוג איננו יכול לעלות מעל סכום של כ – 50 ₪. אלא שבאם בית הדין יחליט לחלק את האתרוגים הכשרים והמהודרים במחירים שונים וכיון שרוב האתרוגים הם כשרים ולא מהודרים, הרי שבאם המחירים לאתרוג כשר יהיו סביב 30-35 ₪ [והם יהיו הרוב של האתרוגים] והאתרוגים המהודרים ביותר יהיו סביב 100 ₪ [והם יהיו המעט] והבינוניים יהיו בערך בעלות של 60 ₪. יגיע בית הדין לכלל ההוצאות של כלל שליחי בית הדין].
- הגם שלהלכה פירות שעבדו בהם במלאכות האסורות בשמיטה, ו/או שמרו את הפירות ולא הפקירום כדין, אינם אוסרים את התוצרת באכילה. וממילא כיון שיש להם היתר אכילה יהיה מותר להשתמש בהם למצות נטילת האתרוג. אלא שכיון וסוף סוף נעשה עבירה באתרוג זה ראוי להמנע מליטלו לעשיית מצוה. ובכל אופן הנוטל אתרוג מבעל פרדס ששומר את פירותיו, יזהר שלא לקנות את האתרוג לבדו בכסף מזומן עבור האתרוג משום איסור סחורה. אלא יקנה את האתרוג בהבלעה [כגון שיקנה עם האתרוג אחד משאר ג המינים הנוספים ויבליע את מחיר האתרוג במחיר של שאר המינים]. וכדי להימנע מדמי שביעית יכול לשלם בהקפה [כגון המחאה – וראוי שזמן הפרעון יהיה לפני כניסת החג – או כרטיס אשראי וכיו”ב], ויש אומרים שתשלום בהקפה מתיר גם איסור סחורה בפירות שביעית [ראה שביתת השדה מהד’ תשפ”א פי”ז סעי’ טו].
- מטע אתרוגים שהופקר כדת, יכול כל אדם לקטוף אתרוג לצורכו הפרטי בלבד. ובאתרוג שחנט בשביעית ונלקט בשמינית, כיון שחובת ההפקר היא מספק יש לוודא בוודאות את רשות הבעלים. ואף מטע הנמצא במסגרת “אוצר בית הדין” הוא הפקר לכל, ואין בית הדין רשאים למנוע מאף אחד לקחת את התוצרת שבפרדס. אלא שי”א שרשאי ביה”ד לומר לקוטף שישתתף בעלות של שליחיו בפרדס.
- גרעיני האתרוג כדין שאר הגרעינים של פירות ההדר, כיון שאינם ראויים למאכל או אף לשאר שימושים [מלבד לזריעה], אינם בטלים לעיקר הפרי ואין בהם קדושת שביעית [ראה בספרי “שביתת השדה” פ”י סעי’ ל].
- הנוהגים לתלות פירות בתוך הסוכה לנוי כגון רימונים, תמרים אתרוגים וכו’. מותר להם לעשות זאת אף בשביעית. ואף אם בזמן שהוא לנוי סוכה יהיה אסור בשימוש באם הוא בודל מהם כל שבעה, מכל מקום כיון שלאחר חג הסוכות הוא חוזר לקדמותו ולהיתר אכילתו אין לחשוש ומותר. אולם אם תולה את הפירות במקום שהחמה מצויה מאד ובוודאי שהפירות יתקלקלו מחמת כן, הדבר אסור משום שמפסיד את הפירות.
- אין מוציאין פירות שביעית לחו”ל ומדברי רבינו הרמב”ם נראה שעיקר הטעם שלא יבואו לזלזל בפירות שביעית וממילא אין חילוק בין מעט או הרבה ובין לאכילה או לסחורה וכו’. [ויש מהראשונים שמחלקים את החילוקים הנז’ – ראה בשביתת השדה פי”א סעי’ מא ובהערה שם]. ויש מי שכתב להתיר להוציא אתרוג לצורך מצות ד מינים ובפרט שאם לאו יימנע מעשיית המצווה. [ובוודאי שיהיה מותר להוציא את האתרוגים לארץ ישראל אף במקומות שלא נכבשו ואפי’ ע”י עו”מ וזה בצירוף כמה טעמים. ראה בשביתת השדה בהערה שם].
- פירות שקדושים בקדושת שביעית יש לבערם מן הבית כשכלה לחיה מן השדה. ובכל פרי יש את הזמן שלו לפי המציאות כיום בארץ ישראל. ופירסמנו את הדברים בלוח זמנים מיוחד שיו”ל ע”י המכון. ולענין האתרוג י”א שכיון שהוא דר באילנו משנה לשנה אין לו ביעור. וי”א שלמרות זאת יש חובת ביעור כיון שאין סומכים על פירות השנה האחרת. וי”א שבזמנינו האתרוגים אינם דרים משנה לשנה. אלא שבפועל זה תלוי בין הזנים השונים ויש זנים כגון האתרוג התימני שאכן דר באילנו משנה לשנה, ויש אתרוגים משנים אחרים שאינם דרים כל כך זמן רב. ולמעשה נראה שבאם יש ביעור הרי שזמנו הוא בחודש שבט. [ויש שכתבו שכיון שהתרוג בזמן הזה עומדים למצווה ונוהגים לקוטפם בזמן קבוע יש להם ביעור ואם כן יש לחוש לכאורה שזמן הביעור הוא בערב חג סוכות. ראה שביתת השדה פי”ד סעי’ לב].
לולב
- הלכה למעשה, כיון שכיום אין נוהגים לכבד את הבית עם לולב, ואין נוטעים את העץ אדעתא הכי, אין נוהג בו קדושת שביעית.
- מלאכות האסורות שנעשו בלולב עצמו לצורך גידולו או טיפוחו וכיו”ב, לכאורה כיון שיש חשש למלאכות האסורות יש לדון ולחוש משום מסייע לעוברי עבירה באם ירכוש ממנו הלולב [שהרי מדין שמור אין לחוש כיון שאין בלולב קדושת שביעית], ולמעשה נחלקו בזה פוסקי דורינו, וראה מש”כ בשביתת השדה פט”ז סעי’ כב, וכתבתי שהעיקר להלכה כדעת המקילים בזה, והבאתי שכן כתבו מגדולי דורינו [ובהערה הוספתי שהרי בגידול זה לגבי לולב, המלאכות הם דרבנן, ועוד שיש עוד להקל אם קונה מכשר שהוא קנה מחשוד, והבאתי בזה מדברי הפוסקים בשביתת השדה שם, ובהערה שם הבאתי עוד מה שכתב בזה מרן הגריש”א זצ”ל. וסיימתי שם בזה”ל: ‘במקום שיש צורך יש להתיר לקנות לצורך מצות ארבעת המינים גם אם יש חשש נעבד, ובפרט בלולב שרוב ככל המלאכות שקשורות ללולבים הם רק מלאכות דרבנן, וחלקם מותרים בלא”ה מחמת התמרים, וחלקם יהיה מותר גם לצורך מצוה, וגם במה שיש מחלוקת הפוסקים, אם העושה סמך על המתיר, יש לו על מה לסמוך, ולא שייך לקונסו, ואכמ”ל’. ע”כ. ואמנם בלי ספק אם יש ברשותו לולב שגדל אצל חקלאי ירא שמיים שעשה רק המלאכות המותרות על פי שאלת חכם, או תחת פיקוח הלכתי, ודאי שעדיף וראוי יותר כהאי גוונא, שהרי סו”ס נוטלו למצווה הראויה לכל הידור הלכתי וללא שאלה או חשש כלל.
הדס
- צמחי בושם וריח העומדים לריח ספק הוא בירושלמי אם נוהג בהם דיני שביעית. ולהלכה יש שכתבו שנוהג בהם קדושת שביעית [ובצמח שדינו כעץ הולכים בו אחר חנטה – היינו יציאת העלים]. ויש שכתבו שכיון ובבלי לא נזכר מספק זה, וכן ברמב”ם לא הזכיר מאום בעניין זה, ובירושלמי נשאר בספק על כן בזמן הזה ששמיטה דרבנן, קיי”ל שספק דרבנן לקולא ואין נוהג בהם קדושת שביעית. צמחי בושם שאינם עומדים לריח אלא לנוי וקל וחומר צמחי נוי שאין בהם כלל ריח, אין בהם קדושת שביעית להלכה [הגם שיש מי שהחמיר גם בזה] וראה בכל זה בספרי שביתת השדה פ”ט סעי’ טז-יז.
- הדסים העומדים למצווה ולא לריח, רבו הפוסקים שסוברים שאין בהם קדושת שביעית וכן המנהג הלכה למעשה שאין לחוש לקדושת שביעית בהדסים הניטעים והניטלים למצוות ארבעת המינים.
- כל האמור לעיל היינו דווקא לעניין קדושת שביעית. אולם וודאי שכל איסור מלאכות בשמיטה קיים במה שאין בו קדושת שביעית. ולכן אסור לעשות כל מלאכה שאיננה “לאוקמי אילנא” ומכאן שאסר לשרוף את ההדסים על מנת שייצאו משולשים ועוד כיו”ב משאר מלאכות האסורות.
- עבר ועשה מלאכות האסורות בהדסים, הגם שלהלכה אין לאסור את ההדסים בשימוש כיון שלהלכה אין “נעבד” אוסר את הפרי או הצמח בשימוש. [ול”שמור” אין לחוש כי בלא”ה כאמור אין קדושת שביעית בהדסים הניטעים לשם מצווה]. ולכן אם נטלם לשם מצווה יצא ידי חובה. מכל מקום ראוי לכתחילה שלא לעשות ולקיים מצווה בדבר שנעשתה בו עבירה, ולכתחילה יקח הדס שלא נעשו בו מלאכות האסורות [וכמבואר לעיל לענין לולב].
ערבה
- בדי הערבה אין בהם קדושת שביעית, לכל הדיעות.
- הגם שלא נוהג בהם קדושת שביעית מכל מקום אסור לגזום ולפטם את האילן כדי שייצאו בדים גדולים ויפים יותר, ולא הותרו רק המלאכות לקיים את האילן.
- עבר ועשה מלאכות האסורות בערבה, הגם שלהלכה אין לאוסרם בשימוש כיון שלהלכה אין “נעבד” אוסר את הצמח בשימוש. [ול”שמור” אין לחוש כי בלא”ה כאמור אין קדושת שביעית בעץ הערבה]. ולכן אם נטלם לשם מצווה יצא ידי חובה. מכל מקום ראוי לכתחילה שלא לעשות ולקיים מצווה בדבר שנעשתה בו עבירה, ולכתחילה יקח בדי ערבה שלא נעשה בהם מלאכות האסורות [כמבואר לעיל לגבי לולב].
בברכת שנה טובה וחג סוכות כשר ושמח
שניאור זלמן רווח
יו”ר המכון