השמיטה בימי בית שני- השמיטה בתקופת המקרא וחז"ל

השמיטה בימי בית שני- השמיטה בתקופת המקרא וחז"ל

השמיטה בימי בית שני ולאחר החורבן

כאמור – כששבו גולי בבל לארץ ישראל – התחייבו לשמור את מצות השמיטה: "ונטוש את השנה השביעית" (נחמיה י'). התחייבות זו שנבעה מתוך ידיעה שבזכות מצוה זו בידם יהיה להמשיך ולהיאחז בארץ המובטחת,  קוימה גם בימי בית השני.

 

אולם לא רק בימי שלום ושלווה שמרו ישראל על קיומה של מצווה זו, שכן גם בימי מלחמות החשמונאים ביוונים – מלחמת מצוה נגד השמד שנגזר עליהם – התמידו יהודי ארץ ישראל להקפיד ולא לעבוד את האדמה בשנת השמיטה.

כמובן, שקיומה של מצוה הביא את יושבי הארץ בקשיי קיום כלכליים ולעיתים אף ברעב מחוסר כל, אולם כדרכם של כל מקיימי רצון ה' – רעב זה הביא בכנפיו ברכה וישועה מן האויב, שעלה מלהילחם דווקא עקב הרעב שפקד אותו בעקבות מחסור בתוצרת חקלאית בארץ ישראל.

וכששלטו אלכסנדר מוקדון ולאחריו יוליוס קיסר בארץ ישראל, פטרו את יהודי הארץ ממתן  מיסים בשנת השמיטה.

(יוסף בן מתתיהו בקדמוניות).

 

גם אחרי שנחרב הבית השני, והיו ימים אלו ימים קשים לישראל עקב התרבות הגזירות, לא הרפו ישראל מלהקפיד ולקיים מצוה זו.

וממקורות רבים בספרות חז"ל עולה שמצווה זו קוימה בהקפדה בכל הלכותיה.

ובתלמוד הירושלמי (ברכות פ"א ה"א) מסופר שלדעת רבי שמעון בר יוחאי הספיחים מותרים, ואילו לדעת חכמים הם אסורים.

וכשאירע ורבי שמעון בר יוחאי ראה אדם שליקט ספיחים ושאלו והרי אסורים הם, ענהו הלה: לדברי רשב"י מותרים הם.

ענה לו רבי שמעון בר יוחאי: הלכה כחכמים החולקים עלי, ובכעסו השתמש בקללה:

"ופורץ גדר – ישכנו נחש", ואכן – כך מסופר בתלמוד – הקישו לעובר על דברי חכמים – נחש.

 

 

ביטוי מובהק ליחסם של חכמים לשומרי שמיטה בתקופה זו, הוא מאמרם ודרשתם על הפסוק: "גיבורי כוח עושי דברו" – במה הכתוב מדבר ? – בשומרי שביעית. בנוהג שבעולם, אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת – שמא לשנה? וזה רואה שדהו בור, כרמו בור, משלם מסים ושותק" ?

(ויקרא רבה פ"א).

 

ואכן שתק היהודי עקב הקשיים ושמר את מצות ה' – מצוות שביעית החביבה.

 

בית שני

בית שני

 

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.