האם שביעית היא אפקעתא דמלכא והנפק”מ לדינא

האם שביעית היא אפקעתא דמלכא והנפק”מ לדינא

מאת הגאון רבי אליהו פורת טהרני שליט”א ראש ישיבת ברכי יוסף ובעמח”ס אלופינו מסובלים

מצוה מה”ת שבעל הקרקע יפקיר את פירות שדהו שנאמר: ”והשביעית תשמטנה ונטשתה”.

וראה ברמב”ן (ויקרא כה, ה) וז”ל: וכן מן התורה שלא יהא אדם שומר שדהו ונועל בפני עניים בשביעית ואפילו רוצה להפקיר אותן בשעת לקיטה, אלא יהא השדה כל השנה מזומן ומופקר לעניים. כך שנו במכילתא (משפטים כ יא) ”ואכלו אביוני עמך” וכי מפני מה אמרה תורה לא שיאכלו אותה עניים, הרי אני מכניסה ומחלקה לעניים, תלמוד לומר ”והשביעית תשמטנה ונטשתה” – מגיד שהוא פורץ בה פרצות, אלא שגדרו חכמים מפני תקון עולם והגדר שגדרו חכמים שלא יפרצו פרצות בשדה ובכרם אבל לא שיהא הוא משמר שדהו ומכניס הפירות לעבור על דברי תורה, עכ”ל.
ודעת הב”י (אבקת רוכל סי’ כ”ד) שאם לא הפקיר הפירות אינם הפקר. ואילו המבי”ט ומהרי”ט נחלקו ואמרו רחמנא אפקעיה מיניה, ואין צריך לו. (יעוי’ מנ”ח מצוה פ”ד ובאו”ש פ”ג מהל’ שמיטה ה”ז שדנו בזה).
ויש בנידון זה כמה נפק”מ. א’) גבי יתומים קטנים שאינם בני-מצוה להפקיר (א”ה, וכלומר אפי’ אם הגיעו לעונת הנדרים שהפקרן הפקר מ”מ אינן בני מצוה להפקיר מה”ת), אם פירותיהם הפקר בשביעית. ב’) אם לקח אחד מהשדה ללא רשותו, אם גזל הוא בידו או לא.
והחזו”א ע”ה צידד כדברי המבי”ט והמהרי”ט והביא ראיות לזה. ונטה קו לומר שכל דברי מרן הב”י בפירות נוכרים – נאמרו. וכן פסק מרן הגרי”ש אלישיב (שליט”א) [זצ”ל].
ועוד נפק”מ גדולה בדין חיוב תרו”מ, כתב הב”י שחייב בתרו”מ אם בעליו אינו מפקירם. (וגם למבי”ט ולחזו”א כל מה שיש כאן פטור מתרו”מ הוא מכיון שיש דין הפקר, אלא דס”ל שההפקר הוא ממילא ורחמנא אפקריה אפקעתא דמלכא).
אך הנה יש אומרים, שפטור תרו”מ זה דין בזמן, וכל שנת השמיטה אין חיוב תרו”מ מכל פירות שגדלו בה. וב’ ראיות יש לו, א’) מהמכילתא (שמות כג, יא) דדרשינן התם: ”ויתרם תאכל חית השדה” למה נאמר. לפי שהוא אומר, עשר תעשר. שומע אני אף פירות שביעית. כשהוא אומר לך ולעבדך ולאמתך, הקיש אדם לבהמה. מה בהמה אוכלת מהראוי לה בשביעית, שלא מעושר. אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שלא מעושר”, ע”כ. משמע שזה דין בשנה השביעית. ב’) וכמעט להדיא בספרי (דברים כו, יה) איתא ”…יצאה שנת שביעית שאינה חייבת במעשר”.
ונפק”מ לדינא, בפירות חו”ל שנגמרו מלאכתם בא”י – בשנת השבע – אזי ג”כ יהיו פטורים. אע”פ שאין כאן אפקעתא דמלכא שהרי פירות אלו לא גדלו בשדה שנוהג בה דין שביעית. וכן כתב בספר אפקי-ים ח”ב סי’ כ”ה. (א”ה, וכן עי’ בחזו”א שביעית סי’ ט’ סקי”ח).
אבל להלכה כתב הרמ”א יו”ד הל’ תרו”מ סי’ של”א סי”טף ”וי”א אם עובד כוכבים מכר פירות בשביעית לישראל וגמר מלאכתו ביד ישראל חייבים בתרומה ומעשר”. ומקור דבריו הוא בב”י שם עי”ש. וכן כתבו להלכה בספר פאה”ש פכ”ג, יב. ובחזו”א (שם).
אכן יפריש תרו”מ אבל לא יברך. שיש לחוש לשיטת האפקי ים הנ”ל שכל הפירות בשנת השביעית פטורים מתרו”מ. ועוד הרי דעת הב”י שזה דין בגברא להפקיר פירותיו, וא”כ יתכן שגם פירות שלא גדלו ברשותו מועיל ההפקר דידיה וממילא פטורים המה מתרו”מ. וגם יש מקום לומר שאף בפירות גוי יש בהם קדושה ואכמ”ל. (א”ה, ויעוי’ היטב בכ”ז בחזו”א שם).
ובדין פירות נוכרי שנגמרו יד ישראל הנ”ל, הנה הרמ”א שם כתב שיפריש מעשר עני במקום מעשר שני כדין עמון ומואב (משום תקנה לעניי א”י, אבל בבל מפרישים מע”ש כשאר כל השנים), ומקו”ד מהב”י שם.
אבל האחרונים כתבו דנהגו לחומרא, להפריש שני המעשרות מע”ש ומע”ע. כ”כ האדר”ת בשם חמיו הגר”ש מסלנט.
אך במנחת שלמה ח”א סי’ ל”ז דעתו שאין חובה להפריש מעשר עני, שהרי אנו באים מכח הגוי – שהיה פטור, ולא מצינו שאמרו חכמים שנוהג מעשר עני בשביעית, ועל כן אל נשנה אלא ניתן מעשר-שני. (אלא דיותר נכון להתנות על המעשר אם הוא של מע”ש או מע”ע, יעוי”ש ותו”נ).