1. בית
  2. /
  3. קדושת שביעית
  4. /
  5. דיני קדימה בפירות שביעית
דיני קדימה בפירות שביעית

דיני קדימה בפירות שביעית

דיני קדימה בפירות שביעית

ב"ה הגאון רבי חיים שלום הלוי סגל שליט"א מו"צ בבית ההוראה דהגרי"מ שטרן שליט"א ור"מ בישיבת 'כנסת מרדכי' סאדיגורה ומח"ס שו"ת 'בירורי חיים ח"ח', ו'לקט הלכות' ד"ח, ועוד האם איכא דין קדימה לפירות שביעית יום עש"ק לסדר פנחס כ"ב לחודש הרביעי ה'תשפ"א[1] ישפות ה' משמי מעונים, אומץ כח ורב אונים, איש המעלה, לשבח ולתהלה הרה"ג רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מו"צ בבית ההוראה 'אור החכמה' מח"ס גם אני אודך י"ח ופרדס יוסף החדש ד"ח אחר מבוא הברכה והשלום.

שאלה: ע"ד שאלתו, יש לפניו פירות שברכותיהם שוות וליכא מין ז', אחד מהם חביב, והשני אינו חביב מצד טעמו, אלא דהמה פירות שביעית. האם איכא דין קדימה לפירות שביעית.

תשובה: א) הנה כבר הבאנו ב'לקט הלכות שמיטה' מכת"י (אות ה') פלוגתת הקדמונים אם איכא מצוה לאכול פירות שביעית, וכך ס"ל המגילת אסתר בדעת הרמב"ן[2], אולם החזו"א (סימן י"ד סק"י) פליג וס"ל דאין מצוה לאכלן[3], ואינו חייב לדאוג שיהיה להם אוכלין [היינו מי שיאכלם]. ואין איסור להניחן שירקבו (דרך אמונה שמיטה ויובל פ"ה סק"ב)[4]. וראה עוד בספר חוט שני (פ"ה) שכתב, שדבר זה דומה לאכילת מצה בשאר ימות הפסח, דאעפ"י דכתיב (שמות יב, טו) שבעת ימים מצות תאכלו, מ"מ אין מצוה באכילתה, ומשו"ה אין מברכים עליה אלא בליל הסדר, וכוונת התורה היא שאם בא לאכול דבר שהוא בר חימוץ, אין לו לאכלו חמץ אלא מצה, ובאכילת המצה מקיים בפועל רצון התורה של 'ולא חמץ'. וה"ה בשמיטה, אין מעשה האכילה של פירות שביעית מצות עשה, אלא שבאכילתן מקיים רצון התורה שלא להפסיד פירות שביעית ולא לסחור בהם ע"כ. ב) וראה בספר לקט הלכות (ח"ג עמ' כט) שהבאנו מכף החיים (סימן רי"א סק"ז) שכתב, ע"ד אם יש לפניו פירות שברכותיהן שוות, ואין בהן ממין ז', ויש בהם ממין שנשתבחו בה ישראל, כגון אגוז או תפוח, כדכתיב כתפוח בעצי היער וגו' (שיר השירים ב, ג), אל גינת אגוז ירדתי וגו' (שם ו, יא) יש להקדימם[5]. עוד כתב שם, דפירות שנשתבחו בהם ישראל, וחביב [וברכותיהם שוות], נראה דהדבר שקול ויקדים איזה שירצה. ע"כ. ולדבריו פשוט דה"ה לענין פירות שביעית דאיזה שירצה יקדים. ג) אלא דיש להבין דברי כף החיים טובא, היאך כתב דיקדים לברך על פירות ארץ ישראל על פני החביב, הא מצינו בשו"ע (סימן רי"א ס"א) דבברכותיהן שוות מקדים החביב, ובשעה"צ (שם סק"ה) כתב בתוך הדברים …דהא חזינן דחביב עדיפא אף ממין ז' כשאין ברכותיהן שוות וכו' ע"כ, הרי דמעלת חביב עולה על כולנה, וכיון שכן היאך נדלג על מעליותא דחביב לטובת פירות ארץ ישראל, או לגבי נד"ד פירות שביעית.

העולה מן הדברים:

יש לפניו פירות שברכותיהם שוות, אחד מהם חביב, והשני אינו חביב מצד טעמו, אלא דהמה פירות שביעית, יקדים לחביב. ולסיומא: הנה אמור אמרת שהינך בדרך להיות בשבת קודש הבעל"ט בצל התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל. אביא דבר נאה ע"ד ברכת הנהנין באתרא קדישא מירון. כתב בשו"ת ארץ צבי (סימן כ"ז) אהא דכתיב (בראשית מט, כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, ובתרגום אונקלוס תהי מעבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון, ולכאורה קשה הלא קיימא לן דברכת הנהנין היא דרבנן וכו', ועוד מה רבותא היא לנפתלי, הרי כל הפירות מברכין עליהן, וי"ל דקושיא חדא מתורצת בחברתה, דאין הכי נמי דבכל מקום קיי"ל דברכת הנהנין דרבנן, אך שאני מירון – שהיא מקומו של רשב"י ז"ל בעל הזוהר הקדוש, ובזוהר הק' סבירא ליה דברכת הנהנין היא דאורייתא (רעיא מהימנא ריש פר' עקב). 9וידוע כי 'במקומו' נוהגים הלכה כמותו, אפילו הלכה כשהוא יחיד במקום רבים 10(כדאיתא בגמ' שבת (קל, א) במקומו של ר"א היו כורתים עצים וכו'), ומירון הוא כידוע בחלקו של נפתלי, ועל כן שפיר כתב התרגום על חלקו של נפתלי שיעשה פירות 'דמודן ומברכין עליהון' – מדאורייתא, כאמור. ע"כ. וסיים שם זה חידשתי בעזה"י במירון בל"ג בעומר תרצ"ה לפ"ק. תורתו מגן לנו, היא מאירת עינינו, הוא ימליץ טוב בעדינו אדוננו בר יוחאי. בברכה מרובה צאתכם ובואכם לחיים ולשלום
[1]. לעילוי נשמת אימי מורתי הריני כפרת משכבה, האשה החשובה מרת גיטל צירל ע"ה בת הרב החסיד רבי אליהו זצ"ל. נלב"ע ח"י שבט ה'תשפ"א. [2]. כאמור דכך סבירא להו להמגילת אסתר בדעת הרמב"ן. והלום ראיתי מהגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל, דהנה איתא בירושלמי (שביעית פ"ח ה"ב) אין מחייבין אותו לאכול לא פת שעיפשה וכו' עיי"ש, ופשטות דברי הירושלמי דאיכא מצוה באכילתן. ושכן מוכח מדברי הרמב"ם [(תרומות פ"א הכ"ו)] שכתב, [שהוא הדין במעשרות שאין] חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה וכו', ובתרומה ודאי איכא מצוה באכילתן. וכך מסיק החזון איש גופא (שביעית סימן י"ד סק"י ד"ה ירושלמי תרומות), דכתב בזה"ל ויותר היה נראה שיש מצוה באכילתה [של תרומה], מדמברך עלה, אלא שאין מצותה חובה. וכמו שכתב הרמב"ם (ביכורים פ"א ה"ב) שמברכין על כל האכילות המקודשות. וכן הוא להדיא ברמב"ם (תרומות פט"ו הכ"ב) כל האוכל תרומה מברך וכו' ע"כ, וא"כ מדכתב הרמב"ם 'כתרומה', הרי מבואר דגם בשביעית איכא מצוה באכילתה. ע"כ (בנתיבות ההלכה קובץ מ"ג שביעית ח"ב עמ' רצח). ועדיין יש להבין דבריו, דהא הרמב"ם איירי במעשרות דהוי כתרומה, ומה שייכות איכא לשמיטה. [3]. וגם לדעת הרמב"ן אין מצות עשה באכילתן, אלא המצוה היא לשמור על קדושת פירות שביעית. [4]. א] הנה בדרך אמונה – הנ"ל (באור ההלכה ריש פ"ה ד"ה פירות) כתב, אליבא דהחזו"א כוונת הרמב"ן אינו אלא לאו הבא מכלל עשה, שלא יעשה סחורה. וכן כוונת הרשב"ץ בספר זהר הרקיע (מ"ע ס"ז) שעל הפסד עובר בעשה. ולדעתיה גם בתרומה ומעשר שני ליכא חיוב לאכלם, אלא שאם אכלם מקיים מצוה, שהרי מברכים עליה. ונראה דגבי שביעית אפילו אם אוכלם אין מקיים מצוה, דהרי לא מצינו ברכה באכילת פירות שביעית – כדמצינו באכילת תרומה ומעשר שני. ובגמ' (יומא עד, ב) ולא אביא את התרומה שהיא בקום אכול, ולא קאמר את השביעית וכו' עיי"ש. ב] וראה בקובץ מבית לוי (חט"ז – שביעית) שהביא מהגר"ש ואזנר זצ"ל בזה, שלא היתה כוונת הרמב"ן לומר דאיכא מצות עשה לאכול פירות שביעית, אלא שמצוה לאכול כדי שלא יבואו לידי הפסד. לכן אם יש לפניו פירות הקדושים בקדושת שביעית ופירות שאינם קדושים, ואם יאכל הפירות שאינם קדושים אזי ישארו הפירות הקדושים ויתקלקלו, מצוה לאכול את הפירות הקדושים. ע"כ. [5]. ומ"מ כל דבריו בגוונא דליכא מין ז', וכאמור. וראיתי בשו"ת תורת חיים להגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל (הנדמ"ח סימן נ') שכתב לדחות דברי האומר להקדים דבר שגדל בארץ ישראל, על פני מין שבעה שגדל בחו"ל. וז"ל ומה דסיים בסברא שעכ"פ ראוי להקדים אתרוגי ארץ ישראל, מהא דמקדימין מין שבעה, נפלאתי על הסברא הנ"ל, דא"כ יוצא לנו דבכל דבר שגדל בארץ ישראל צריך להקדים בברכה, וזו לא שמענו מעולם בספרי הפוסקים, ואדרבה מין שבעה אפילו הגדל בחוץ לארץ הוא חשוב לברך עליו אפילו נגד מין אחר – הגם שגדל בארץ. והטעם, כיון שבאלו המינים נשתבחה ארץ ישראל, יש בהם חשיבות. ובשארי מינים שלא נשתבחה בהם אין בהם מן הדין קדימה כלל וכו'. ע"כ.

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.